גם לאחר שמכרו את הנכסים הפיננסיים (קופות גמל וקרנות נאמנות), מסכמים חמשת הבנקים הגדולים בישראל עוד שנה של הדפסת כסף וגביית עמלות. הדו"חות הבנקאים נקיים יחסית מרווחים חד פעמיים ומשקפים את תוצאות הבנק מפעילותו הקלאסית: מתן אשראי.
בינתיים, ממשיך הכסף לזרום לקופה: 3.12 מיליארד שקל - זהו סכום העתק שקיבלו חמשת הבנקים הגדולים מעמלות בלבד ברבעון הרביעי של 2007 - עלייה של 10% לעומת הרבעון המקביל. מדובר בהכנסות ברוטו שמייצגות רק את גביית העמלות ולא רווח. כמו כן, לא מדובר בהכרח בהעלאת תעריפים אלא בעלייה במספר הפעולות הבנקאיות שמבצע הציבור.
חמשת הבנקים הגדולים הרוויחו ברבעון הרביעי של 2007 סך של 1.159 מיליארד שקל - ירידה של 48% לעומת הרווח בתקופה המקבילה. הירידה ברווח הנקי מגיעה לאחר שב-2006 רשמו הבנקים הכנסות חד פעמיות רבות ממכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות.
הפרמטר העיקרי למדידת פעילות הבנקים הוא דווקא "הרווח מפעולות רגילות", כלומר הרווח מפעילותו השוטפת של הבנק (מתן אשראי) וללא רווחים חד פעמיים או מימוש נכסים. 5 הבנקים מדווחים ביחד על ירידה של 39% ברווח השוטף שהסתכם ברבעון הרביעי של 2007 ב-789 מיליון שקל. למרות שמדובר בירידה, מתברר כי הבנקים יודעים להרוויח היטב גם ללא קופות הגמל וקרנות הנאמנות.
הבנקים חתמו את שנת 2007 עם עלייה של 0.8% ברווח המשותף שהסתכם ב-8.953 מיליארד שקל. הם גבו במהלך השנה סכום משותף של 12 מיליארד שקל עבור עמלות - עלייה של 10% לעומת 2006.
עיסוקו העיקרי של בנק הוא מתן אשראי: הבנק לווה כסף מהציבור ומשלם עליו ריבית (למשל באמצעות ריבית עבור פקדון). כך הוא מלווה את הכסף בריבית גבוהה יותר לעסקים שזקוקים לאשראי, למשקי בית שזקוקים להלוואה ולמי שמשלם ריבית גבוהה עבור משיכת יתר. הרווח של הבנק נגזר איפוא מהמרווח הבנקאי.
סך ההפרשים הללו הוא ה"רווח מפעולות מימון" המשקף את הכנסות הבנק מעצם היותו גוף המעניק אשראי. הכנסות אלה הסתכמו ברבעון הרביעי של 2007 בכ-4.579 מיליארד שקל - ירידה של 18.7% לעומת הרבעון המקביל.
שנת המחיקות של הפועלים
2007 תיזכר כשנה בינונית למדי עבור הבנקים, בעיקר עבור בנק הפועלים. אלו השקיעו חלק מתיק הנכסים העצום שלהם באיגרות חוב המגובות בתזרים מזומנים. כמו בנקים רבים בעולם, גם הבנקים הישראלים השקיעו באיגרות חוב המסתמכות על החזרי משכנתאות ותזרימי מזומנים אחרים. עם פרוץ המשבר בארה"ב, איבדו האיגרות הללו חלק מערכן. מרבית הבנקים דווקא לא ספגו מכה חזקה ולא נאלצו למחוק סכומים מהותיים אך העיסוק הרב סביב הנושא עורר לא מעט כאב ראש בבנקים.
ההפרשה עבור ההפסדים מאיגרות החוב נעשית בשתי דרכים: הראשונה, באמצעות הפרשת כסף לקרן הון מיוחדת ופירוש הדבר כי הבנק מאמין שההפסדים הם בעלי אופי זמני בלבד. הדרך השנייה היא רישום ההפסד בדו"ח הרווח וההפסד ומשמעות הדבר היא כי הבנק מאמין שמדובר בהפסד בעל אופי קבוע, כך שמדובר בכסף שנמחק. בנק הפועלים ספג את מרבית האש בקרב הבנקים הישראלים.
ההכנסות העצומות שמגיעות לכיסי הבנקים מעמלות בלבד משכו גם את תשומת ליבו של בנק ישראל. במסיבת עיתונאים שערך בספטמבר 2006, אמר נגיד הבנק, סטנלי פישר, כי הבנקים מציגים "רשימת עמלות מגוחכת" ותהה מדוע המערכת הבנקאית הישראלית מתפקדת, כך בעוד שבמדינות אחרות הבנקים מתפרנסים בעיקר מהמרווח הבנקאי.
בינתיים, מוביל המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, מהלך לצמצום מספר העמלות ובמטרה לאפשר לציבור לערוך השוואות בין הבנקים. בסך הכל, צפוי בנק ישראל לבטל 182 עמלות מתוך 305 העמלות שקיימות כיום בתעריפונים השונים. התעריפון החדש אמור להיכנס לתוקפו ביוני 2008.
אחת ההוצאות הגדולות של הבנק הוא השכר. ועדי העובדים של הבנקים נחשבים לגופים חזקים והם עורכים הסכמי עבודה הכוללים מנגנון עדכון שכר אוטומטי מדי שנה. בסך הכל, הוציאו הבנקים סכום של 14.5 מיליארד שקל עבור שכר בכל 2007 - ירידה של 2.7% לעומת 2006.
זינוק בתיק האשראי
בנק מתפרנס ממתן אשראי ולכן מציגים הבנקים את היקף האשראי שהם מעמידים לציבור. סך האשראי שהעניקו הבנקים לציבור עלה ב-2007 ב-8.8% והסתכם ב-655.6 מיליארד שקל. מדובר בצמיחה מרשימה שגבוהה מהצמיחה במשק שהסתכמה ב-2007 ב-5.3%.
התשואה על ההון: ללא צמיחה מהותית
אחד הפרמטרים לבחינת יעילות הבנקים הוא התשואה על ההון. הבנק הרי מחזיק בהון רב והשאלה היא עד כמה הוא יודע להגדיל את ההון הזה. הגדלת ההון מוכרת בשם "תשואה על ההון" והבנקים מציגים אותה מדי רבעון ומדי שנה.
מרבית הבנקים דיווחו על ירידה בתשואה על ההון כאשר הסיבה העיקרית היא שבתקופה המקבילה מכרו הבנקים נכסים רבים ורשמו רווחים חד פעמיים.