במאמר שפורסם לפני שבועות אחדים במגזין "ניוזוויק", תחת הכותרת "נקמת המומחים", הסביר הכתב טוני דוקופיל כי "המשתמש הבודד היה מלך באינטרנט, אבל נראה שהמטוטלת נעה חזרה לעבר מידע ערוך שמסונן בידי מומחים". המגזין ציין שירותים ואתרים חדשים, יותר ופחות, הנשענים על עורכים ומומחים, ובהם Knoll, האנציקלופדיה המתוכננת של גוגל, מנוע החיפוש החדש Mahalo, ו-Big Think, שירות של ראיונות מצולמים עם מומחים מתחומים שונים.
האם אנשי השנה של אתמול חזרו להיות חבורת טמבלים שמוציאים יותר מדי כסף על מנטוס וקולה? "אף אחד לא רוצה להוציא כסף על פרסומות שמופיעות לצד זבל", אמר אנדרו קין, מחבר הספר "The Cult of the Amateur", שיצא כבר ב-2007 ותקף את הסגידה לחוכמת ההמונים ולרדידות שמייצר האינטרנט. דיווח של אי-פי מלפני כשבועיים תומך בדבריו: מפרסמים, נאמר, לא נוהרים לעולם החדש של וידיאו גולשים באתרים כמו יוטיוב.
העיתונות של האזרחים
המאמר ב"ניוזוויק" ואחרים כמותו - למשל, זה שפורסם במגזין המקוון "סלייט" בפברואר ועירער על תפישת הדמוקרטיה של אתרים כוויקיפדיה ודיג - עוררו פולמוס רחב בקרב אותם חובבנים שגילו לפתע שנס ליחם. אבל האם כלי התקשורת לא מסיקים מסקנות גורפות וממהרים לייצר את הטרנד הבא עוד בטרם נקבע מותו של הקודם? והאם לווב 2.0 היה בכלל סיכוי למלא את הציפיות המהפכניות שתלו בו כולם בזמן כה קצר?
גם בכנס איגוד האינטרנט האחרון, שהתקיים לפני כחודש ברמת גן, ספג הווב 2.0 קיתונות של ביקורת. בין היתר ציין דב אלפון, עורך "הארץ" הנכנס, כי רק 28 מיליון בלוגים פעילים היום לעומת 102 מיליון בלוגים "מתים" (כאלה שלא עודכנו לפחות 30 יום). פרופ' שיזף רפאלי, ראש המכון לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה, תוהה: "יש רק 28 מיליון בלוגים? אני שואל אם המלה ?רק' מתאימה פה. יש 28 מיליון בלוגים פעילים וזאת האמת המדהימה. ברור שיש לאליטות אינטרס לומר שסדר הדברים הנוכחי יישאר".
התפתחותה המואצת של הבלוגספירה, שבין היתר הבטיחה לנשל את התקשורת הממוסדת מכיסאה, היתה אחת המהפכות הגדולות ביותר שנכנסו תחת כנפיו הרופפות של הווב 2.0. ד"ר צבי רייך מהחוג לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון טוען כי לפחות הבטחת הנישול התפוגגה ברובה. "גל הבלוגים עשה הרבה רעש. הבלוגרים לא הפסיקו להודיע לעיתונאים שהם העיתונאים החדשים. היה להם ביטוי מאוד יפה: ?We will fact check your ass' (נבדוק לכם את האמא של העובדות). אבל מחקרים מראים שבלוגרים לא מצליחים לייצר חדשות. הבלוגספירה קמה בבוקר, מסתכלת על עיתונות הזרם המרכזי ומגיבה. לפעמים היא באמת מתקנת עובדות, אבל היא לא מייצרת חדשות.
"אם אני בלוגר ברמת הכישרון של יואל מרקוס, תוך זמן מסוים אוכל להתחרות בעיתונות הממוסדת כפלטפורמת פרשנות ולהביא מספר רב של קוראים ופרסומות. אבל אם אני רפורטר, אין לי סיכוי לפתח בלוג חדשותי שיתחיל אפילו להתקרב למומנטום של עיתון", מסביר רייך.
"נכון שהבלוגרים לא מייצרים חדשות", אומר פרופ' רפאלי, "אבל הם בהחלט משמשים זרז, ולפחות תנאי הכרחי להיווצרותם של חלק מהתופעות החדשותיות המובילות של השנים האחרונות - בתחומים כמו פוליטיקה, תרבות ואפילו ספורט ובוודאי כלכלה.
"אי אפשר לומר שהמומחיות נעלמה, אבל גם לא נכון שהמומחה חוזר אל מעמדו הגילדאי. זה לא יקרה. גם אני כפרופסור מתפקד היום באקולוגיה אחרת לגמרי. רק באחרונה התפרסם ב'ניו יורק טיימס' מאמר על פרופסורים בעידן האינטרנט. נכתב שם על אתרים שמבקרים אותם באופן פומבי. מה שפעם נכתב בחדרי חדרים, במשוב, נאמר היום בראש חוצות. המומחה נמצא עכשיו תחת זכוכית מגדלת וביקורת".
גם ד"ר רייך מאמין שהתוכן של הגולשים לא הגיע כלל לסוף דרכו. במחקרו, "עיתונות אזרחים - נגישות לכותבים מול נגישות למקורות מידע", שזכה באחרונה בפרס האגודה הבינלאומית לתקשורת, בדק רייך תשעה עיתונים ואתרי חדשות גדולים ומבוססים מול אתר חדשות הגולשים סקופ. הוא מספר כי דווקא אתרי עיתונות אזרחיים, כמו סקופ ו-OhmyNews הקוריאני, מצליחים לייצר חדשות מקוריות.
"חשוב להבין שאזרחים מסוגלים להביא חדשות, אבל הם לא מסוגלים לפרסם הכל לפני כולם", הוא מסייג. "אזרח לא יכול להתקרב לרמתה של העיתונות כשהיא במיטבה. העניין הוא שהעיתונות לא תמיד במיטבה. לפעמים הכתב מקבל קרדיט על כתבה שהיא בעצם קופי-פייסט של הודעה יחצ"נית או שכתוב של הודעה טכנית על ירידה בשער הדולר".
במקביל, אומר רייך, גם לעיתונות הגולשים יש חולשות משלה, ובראשן חוסר הנגישות למידע. "דווקא בימים של אירועים דרמטיים בולטת החולשה של אתרי עיתונות האזרחים, שלא מתקרבים לסדר היום המרכזי. אפילו בלוגרים מצליחים להיות יותר רלוונטיים בימים כאלה", הוא מוסיף.
הם עוד ירצו שותפות
רייך קובע שאנחנו מצויים בסיבוב הראשון של המפגש בין אזרחים לבין העיתונות הממוסדת, שמנסה לנצל את האזרח-העיתונאי בלי לתת לו שותפות אמיתית. "'תן לנו את התצלום, הסרטון או המידע שלך, וצא מהתמונה'. זה היחס אל האזרח-העיתונאי", אומר רייך, "העניין הוא שהאזרחים לא יהיו אף פעם מרוצים מהסידור הזה. לכן בסיבוב הבא הם יילחמו על הסדר הוגן יותר, שגם ייתן להם שותפות במידע".
רייך מציין שעיתונים ישראליים גדולים מעסיקים כמאה כתבים בממוצע, ואילו עיתון גדול בעולם מעסיק כמה מאות. "בהשוואה לרשת שאזרחים יכולים לבנות, רשת הכתבים היא לעולם דקיקה ודלילה ובעלת חורים ענקיים. הנטייה לקצץ ולחסוך בכוח האדם העיתונאי רק תגדיל את החורים הללו. במקביל, גדלה יכולתם של הגולשים לסתום את החורים האלה, לפחות באופן חלקי".
יעילותה של הרשת הנוצרת על ידי אזרחים באה לידי ביטוי בולט במיוחד בתחום הצילום. כל התצלומים הגדולים מהאירועים הדרמטיים של השנים האחרונות, קובע רייך, צולמו על ידי אזרחים: "מי צילם את פיגוע התאומים או הפיגוע ברכבת התחתית בלונדון? מי צילם את הצונאמי? עיתונאים הגיעו לכל המקומות האלה רק בשלב מתקדם של פינוי הנפגעים".
מגדל בבל של יוזרים
יוסי גליק מוביל מיזם לפיתוח טכנולוגיה שתארגן את עולם הווידיאו בצורה אינטואיטיווית יותר, כהגדרתו. הוא מספר כי יזם את הפרויקט, בין היתר, בשל האכזבה מתוכן גולשים. "היתה לתוכן הזה עדנה, בעיקר כי ספקי התוכן המקצועיים השאירו ואקום. כולם התלהבו ממנו אבל עכשיו ההתלהבות יורדת", הוא אומר. "היום מאוד ברור שהאינטרנט יהיה לאורך זמן פלטפורמת בידור עולמית. כולם רוצים לצרוך וידיאו, והרבה, והצריכה של שירותים מקצועיים הולכת וגדלה, כמו Joost או Veoh".
הבעיה, לדבריו, היא ההתנגשות המובנית בין המבחר האדיר שהאינטרנט מייצר לבין הצורך של הגולש למצוא את החלק הקטן שמתאים לו בלי ללכת לאיבוד במבוך. פתרון הפלא ליצירת סדר עוקף מתווכים היה התגים - אותן מלות מפתח שמוצמדות לתמונות, סרטונים ואתרים שהועלו לאינטרנט. אבל גליק טוען שגם הם נכשלו כישלון חרוץ. "קח אתרים טיפוסיים כמו דלישס ופליקר. אם תייגתי תמונה של התינוק שלי ב-AAA ואתה תייגת תמונה של התינוק שלך ב-BBB, אין שום דרך לדעת שהתמונה שלך שייכת לאותו נושא כמו התמונה שלי. עולם התגיות בעצם יצר סוג של מגדל בבל שבו כל אחד מהיוזרים מדבר בשפה משלו".
גם חסידי תוכן הגולשים אינם מכחישים כי כדי למצוא יהלומים יש לצלוח לעתים ערימות בלתי נגמרות של זבל. אבל בלוגרים ומגיבים שונים, שנדרשו לאתגר שהציב המאמר ב"ניוזוויק", הזכירו בין היתר שהגבולות בין מקצוענים לחובבים מיטשטשים כל הזמן.
בדיון שהתקיים בשנה שעברה בבלוג ,publishing2.com על פרסומת שיצר גולש ל-iPhone, נכתב באחת התגובות: "זה מה שאני שונא במושג תוכן גולשים. יש כמה צלמים מוכשרים להפליא שמעלים את עבודתם בפליקר. הם מעולם לא קיבלו כסף בעבור עבודתם, אבל הם מצלמים תמונות עוצרות נשימה... אז איך אתה קורא לאנשים הללו? הם לא מקצוענים. הם לא צרכנים. הם חובבים עם כישרון מדהים והמון יצירתיות, אבל היה להם השכל ללמוד ולעבוד כרואי חשבון".
הקישורים:
המאמר ב"ניוזוויק"
http://snipurl.com/re_ex
מנוע החיפוש מהאלו
www.Mahalo.com
Big Think
www.bigthink.com
Joost
www.joost.com
אתר סקופ - עיתונות אזרחית
www.scoop.co.il
המאמר ב"סלייט"
http://snipurl.com/wiki_dem
אנדרו קין: ""אף אחד לא רוצה להוציא כסף על פרסומות שמופיעות לצד זבל"
עודד ירון
1.4.2008 / 8:37