בטורקיה כל היום מנקים

סוף שבוע קצר באיסטנבול מלמד על העלייה החדה ברמת החיים שנראית בכל פינה ורחוב. בחמש השנים האחרונות נהנית טורקיה מצמיחה של 6.5% בשנה (יותר מאשר בישראל) ומשיפור בסביבה העסקית. גם הביורוקרטיה הטורקית הנודעת צומצמה.
תהליך האורבניזציה נמצא בעיצומו ויש מעבר שוטף מהכפר לעיר. ואולם, אין לשכוח שעדיין 40% מהמועסקים מתפרנסים מחקלאות, בניגוד ל-3% במדינות מפותחות. כלומר, לטורקיה יש עוד כברת דרך ניכרת לעבור.

הטורקים לא אוהבים את המצב שבו 40% מהבנקים שלהם מוחזקים על ידי זרים, בעוד שאצלנו מתפללים שיגיע כבר בנק זר שירצה לרכוש את בנק לאומי. באחרונה ניסה הבנק השני בגודלו ביוון לרכוש 50% מבנק טורקי קטן, אך הרגולטור הטורקי מנע זאת. גם בדרגי הביורוקרטיה הזוטרים בטורקיה קיימת עדיין עוינות למשקיעים זרים. שם מנסים לבלום את יזמי הנדל"ן ממדינות המפרץ שרוצים לבנות גורדי שחקים באיסטנבול, וגם את הישראלים שרוצים לרכוש קרקע. מצד שני, באחרונה אישר הפרלמנט הטורקי הטבות מס לחברות המעסיקות יותר מ-50 איש במחקר ופיתוח, במטרה למשוך השקעות זרות בתחומי הטכנולוגיה וההיי-טק.

הצמיחה המהירה והעלייה ברמת החיים הביאה גם להרחבת הפער בין עניים לעשירים (בדיוק כמו בישראל). היא גרמה גם לעליית מחירים, כך שטורקיה כיום אינה כבר המדינה הזולה לה התרגלנו בעבר. יהודים במדינה מספרים שכיום הם נוסעים לישראל "כדי לעשות קניות בזול". עולם הפוך.

לא כולם אוהבים אותנו
בארוחת הבוקר במלון באיסטנבול התיישבנו ליד תיירת צעירה. באופן טבעי התפתחה שיחה והתיירת שאלה: "מאיפה אתם?" "תנחשי", ענינו. היא ניסתה את ספרד, איטליה ויוון עד שנכנעה. "אז מאיפה בכל זאת"? "מישראל". "מה?" היא פערה זוג עיניים. "מישראל", חזרנו ואמרנו. ואז, כאילו חטפה הכשת נחש, היא זינקה ממקומה, עזבה את השולחן, תפסה מלצר ודרשה ממנו שייקח את התיק והצלחת שלה ויעבירם לקצה השני של האולם. היא לא רצתה לחזור ולהתקרב אלינו. המלצר לא הבין במה מדובר, אך היא חזרה והתעקשה, עד שלא נותרה לו ברירה אלא לבוא אלינו לשולחן, לחייך במבוכה ולקחת את התיק והצלחת לקצה השני של האולם. דרך לא הכי נעימה להתחיל בה את סוף השבוע.

נוכחות משטרה
כאשר התקרבנו לכיכר תקסים, הכיכר המרכזית של העיר, ראינו שם טנק. אבל כאשר התקרבנו עוד התברר שלא מדובר בטנק, אלא ברכב משטרתי גדול מאוד, ממוגן נגד אבנים, עם כף פלדה גדולה מקדימה שמיועדת לדחיפת מכוניות ולהסרת מכשולים.
הרכב הענק חונה לא רחוק מפסלו של כמאל אתא טורק, אבי הרפובליקה הטורקית, ומסביבו שוטרים רבים. גם לאורך המדרחוב איסטיקלאל יש נקודות משטרה, וכך גם בשווקים ובמוקדי תיירות. הנוכחות הזו מקנה ביטחון, הן לתיירים והן לתושבים. זה איתות ברור לכל מי שרוצה להפר את הסדר, להפגין, לעורר מהומות, או לכייס תייר תמים. ואמנם מדי שבת יש הפגנות בכיכר, נגד מגמת האיסלמיזציה שעוברת על טורקיה, נגד הנשים המכוסות ברעלות שמספרן עלה ונגד המטיפים האיסלמיים שמדברים על שיבה לערכי הדת בסגנון הפונדמנטליסטי.

לקנא בניקיון
בטורקיה יש כ-75 מיליון איש, כאשר 15 מיליון חיים באיסטנבול. אבל למרות הצפיפות והפקקים, הרחובות המרכזיים והשווקים נקיים. לאורך כל היום והלילה יש עובדי ניקיון שמנקים כל הזמן. יש אפילו כלי רכב שעוברים ושוטפים במים את המדרכות בין המוני האנשים. ומה אצלנו? מי שעובר ברחובות שנקין או באלנבי בתל אביב ביום שישי בצהריים הולך בין ערימות אשפה, בקבוקים, ניירות וחיתולים שמושלכים על המדרכה ועל פינות הגינון, שלא לדבר על "המוקשים" שמפזרים הכלבים באין מפריע ברחבי העיר.
תל אביב מלוכלכת, ומרגיז לגלות שאיסטנבול, הגדולה והצפופה פי כמה, נקייה יותר.