לא לתת לקשישים כסף

דו"ח בנק ישראל ל-2007 שמתפרסם היום, קובע כי רבע מהקשישים בישראל (150 אלף) עניים. לתמונה זו פן נוסף: גם הקשישים העניים ביותר בישראל מטופלים בטיפול סיעודי, בהתאם לחוק הסיעוד, שאותו חקקה המדינה בשנות ה-80. בשנות ה-70 העניקו לשכות הרווחה לקשישים העניים סכומי כסף לרכישת טיפול סיעודי. המציאות הראתה כי רוב הקשישים העניים לא עשו שימוש בכספים אלה לשם רכישת טיפול סיעודי. יש להניח כי קשישים רבים שהיו חסרי אמצעים, ראו את הטיפול הסיעודי כפריווילגיה והעדיפו להשתמש בכספים שקיבלו למטרות אחרות. במצב דאז, קשישים רבים נמצאו בבתיהם חולים ומוזנחים או אף מתים. טיפול סיעודי אינו פריווילגיה - הוא הכרח.

כיום קשישים הנשארים לגור בבתיהם זוכים בתוקף חוק הסיעוד לקבלת טיפול יומי שוטף היוצר רצף לטיפול הרפואי שאותו הם מקבלים ומאפשר קבלת טיפול סיעודי הכולל רחצה, הלבשה, האכלה, ואספקת תרופות. הטיפול בקשישים מעניק להם תחושת ביטחון כי יש מי שמגיע לביתם מדי יום, מתעניין בהם ודואג לצורכי היומיום שלהם. בנוסף, הטיפול השוטף הניתן להם מונע אשפוזים ומשפר את איכות החיים, ובכך חוסך כסף רב למדינה.

לעתים, העוני מזמין שימוש לא מושכל בכסף. גמלת סיעוד שתינתן לקשישים בכסף במקום בשירות עלולה להוביל לסדרי עדיפויות שגויים. אל לנו, כחברה, לתת לקשישים שלנו לעמוד בדילמה של מה לעשות בכסף. זאת, לא מפאת אי יכולתם להחליט בעבור עצמם, אלא בגלל אי המוסריות שבדילמה הזו ובגלל הקושי המנטלי הטמון בה. זקן עני לא "יפרגן לעצמו" טיפול סיעודי. זקן עני שנפל לידיו סכום כסף חודשי, ייתכן שיעדיף לרכוש בכסף מתנה לנכד ולשמור את הכסף לימים קשים שיבואו, ולא להשתמש בכסף למטרה לשמה נועד. סביר להניח כי קשיש בעל אמצעים לא יתלבט לגבי רכישת טיפול סיעודי.

רק בחברה עשירה ושבעה, שבה נתוני העוני אינם כאלה, אפשר היה להעלות על הדעת שהבחירה תהיה נכונה. קשיש בעל אמצעים לא יתלבט לגבי רכישת טיפול סיעודי. דוגמה נוספת הממחישה עיקרון דומה היא חוק הבריאות הממלכתי. במקרה זה, המדינה נוטלת לעצמה "פטרונות" על אזרחיה וקובעת בעבורם טיפול רפואי מסובסד ולא מעניקה להם כספים כדי שירכשו אותו בעצמם באופן פרטי. כך אמור להיות גם בנושא הסיעוד.

הטיפול הסיעודי הוא טיפול משלים בעבור הטיפול הרפואי. שהרי, לדוגמה, קשיש חולה סוכרת המקבל תרופות מקופת החולים ולא יקבל את ארוחת הבוקר הנכונה ובזמן הנכון על ידי מטפלת סיעודית - לא יטופל כראוי ולא יהיה ערך לטיפול התרופתי שקיבל, מצב העלול לסכן את חייו. הטיפול הרפואי והטיפול הסיעודי מצויים על רצף. על המדינה לקחת אחריות על שניהם.

חוק הסיעוד המופעל ב-20 השנה האחרונות הוכח כסיפור הצלחה בעבור אוכלוסיית הקשישים והחברה הישראלית. דווקא בגלל הנתונים הקשים הנוגעים לעוני בקרב הקשישים, אין לשנות את חוק הסיעוד ואין לגעת בו לרעה.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת מטב, העוסקת בסיעוד ובטיפול באדם המבוגר