בדרך הוא מצביע על כמה מכרות לא מפותחים. "המכרה הזה", הוא אומר, ומחווה לעבר אוסף של סככות פלדה וארובות, "שייך לאדם משנגחאי". כמה רגעים מאוחר יותר אנו נתקלים בקבוצה נוספת של מבנים רעועים והוא מוסיף, "וזה שייך לשתי גברות מהונג קונג". בסך הכל, הוא מעריך, יזמים סינים הקימו כמחצית ממפעלי עיבוד המחצבים באזור.
בכל רחבי לובומבאשי, בירת מחוז קטנגה בקונגו, העשיר בנחושת, ישנם סימנים לפלישה סינית מהירה. מתווכים סינים רוכשים עפרות נחושת מהמכרות המאולתרים ומוכרים אותן למפעלי עיבוד כמו זה שמנהל לי. המקומיים מצביעים על כמה וילות באזור המחנה הצבאי הקולוניאלי שבהן מתגוררים אנשי עסקים סינים מסתוריים. מסעדת קטנגה פרייד צ'יקן, שהיתה המסעדה הפופולרית ביותר בקונגו, מתמודדת כעת מול תחרות של שלוש מסעדות סיניות.
אם הכל יתנהל לפי התוכנית, העסקים הצעירים האלה יהיו רק הצעד הראשון בהשקעות סיניות מאסיוויות. בסוף 2007 הכריזה ממשלת קונגו כי חברות בבעלות ממשלת סין יבנו וישפצו מסילות רכבת, כבישים ומכרות ברחבי המדינה בעלות של 12 מיליארד דולר, בתמורה לאישורי כרייה של עפרות נחושת בשווי דומה. זהו סכום הגדול מפי שלושה מהתקציב השנתי של ממשלת קונגו ובערך פי עשרה מהסיוע שהבטיחה "קבוצת הייעוץ" של תורמים מערביים לקונגו עד 2010.
הרשויות הסיניות, כך נדמה, להוטות להשיג מינרלים שיתמכו בצמיחה הכלכלית המרשימה של מדינתן, ומוכנות להשקיע מיליארדים רבים במקום שסוע קרבות כמו קונגו - מיליארדים יותר ממה שהשקיעו ממשלות מערביות ומשקיעים ביחד.
קונגו היא לא היחידה שנהנית מהרעב הסיני למשאבים. מקנדה דרך אינדונזיה ועד לקזחסטאן, חברות סיניות בולעות נפט, גז, פחם ומתכות, משלמות בעבור הזכות לחפש אחריהם, או קונות חברות שמפיקות אותם.
ספינות נאספות בתור מול חופי נמל הפחם הגדול ביותר באוסטרליה, ניוקאסל, כדי להעמיס מטענים שמיועדים לסין. בנקודה מסוימת ביוני שעבר הגיע התור ל-79 ספינות. כלכלות אפריקה ואמריקה הלטינית צומחות בקצב המהיר ביותר זה עשרות שנים, בין השאר הודות לביקוש הסיני העצום למשאבים שלהן.
חצי מהבטון, שליש מהברזל, רבע מהאלומיניום
העלייה בצריכה הסינית תורמת לעליית המחירים של כל סוגי הדלק, המתכות והדגנים לרמות שיא בשנים האחרונות. אפילו מחירי הובלת החומרים הגולמיים הגיעו לשיא באחרונה. אנליסטים מעריכים כי הסיכויים לסוף העליות נמוכים. מחיריהן של כמה סחורות צנחו בעקבות ההחמרה במצבה הכלכלי של ארה"ב, אבל המחירים של סחורות אחרות, בהן נפט, חיטה ועפרות ברזל, ממשיכים לרשום שיאים.
סין, שבה מתגוררת כחמישית מאוכלוסיית העולם, צורכת כיום מחצית מצריכת הבטון, שליש מצריכת הברזל ויותר מרבע מצריכת האלומיניום העולמית. משלוחי עפרות ברזל, למשל, עלו ב-27% בממוצע לשנה בארבע השנים האחרונות. גם חברות הכרייה המערביות נהנות מפריחה מתמשכת.
ואולם ההתפשטות הסינית יוצרת דאגות בעולם לא פחות משהיא תורמת לשגשוג. ב-2005 חברי קונגרס אמריקאים, באמתלה של שמירה על הביטחון הלאומי, טירפדו ניסיון לעסקת השתלטות על חברת הנפט האמריקאית יונוקל על ידי חברת נפט בבעלות ממשלת סין בשם CNOOC.
המועמד לנשיאות זמביה מטעם האופוזיציה בבחירות ב-2006 תקף באופן שיטתי את הנוכחות הסינית במדינתו. תושבי המזרח הרחוק של רוסיה חוששים כי סין מתכננת לבזוז את הנפט ואת העץ שלהם, ואולי אף להתיישב במרחבים הפתוחים שלהם.
כמה ארגונים לא ממשלתיים חוששים שהחברות הסיניות יתעלמו מתקנים משפטיים, סביבתיים וחברתיים במרוץ אחר משאבים, וישאירו שובל של שחיתות, זיהום וניצול. חברות מערביות חוששות שמא החברות הסיניות הממשלתיות, שאתן הן נמצאות לפתע בתחרות, פועלות לפי שיקולים שאינם מונחים על ידי רווח כלכלי בלבד. ממשלת סין, הן אומרות, מוכנה לשלם כסף רב על אישורי כרייה או קידוח כדי להבטיח את הגישה שלה למשאבים פיזיים. הממשלה מתערבת באופן לא הוגן לטובת החברות שלה, הן טוענות, בכך שהיא מציעה חבילות סיוע גדולות למדינות שמקבלות בברכה השקעות סיניות. מהלכים אלה עלולים לפגום ברווחים של חברות הנפט והכרייה הגדולות, ולסכן את הגישה של מדינות המערב למשאבים שלהם הן זקוקות באותה מידה כמו סין.
סין מנצחת באפריקה
הדיפלומטים ואנשי האקדמיה חוששים שהמערב "מפסיד" את אפריקה ואזורים עתירי משאבים אחרים. הנוכחות הסינית, לפי השקפה זו, תחליש את האחיזה של אמריקה, אירופה ושאר הדמוקרטיות העשירות במדינות המתפתחות. סין תתיידד עם מדינות תחת חרם ותעודד אותן להפר את הנורמות הבינלאומיות. שחיתות, ניהול פיננסי לקוי, ניצול וחוסר יציבות יפשטו בשווקים אלה. הקונצנסוס בוואשינגטון לגבי ליברליזם כלכלי ודמוקרטיה עשוי למצוא עצמו בתחרות מול הקונצנסוס בבייג'ין לגבי פיתוח במימון ממשלתי ועריצות.
אם לשפוט לפי המצב אצל חלק משכנותיה של קונגו, החשש הזה אינו תלוש מהמציאות. אנגולה, דרומית לקונגו, זכתה לסיוע ולהשקעות כה רבות מסין עד כי ב-2006 החליטה שאין לה צורך במיליארדים של קרן המטבע העולמית ובתקני השקיפות והניהול הפיננסי שמלווים אותם.
סודן, שכנתה של קונגו מצפון, התייחסה בביטול לאיומים המערביים מפני סנקציות בשל הזוועות שמתרחשות בדארפור, בין השאר מפני שסין היתה מוכנה להשקיע בשדות הנפט שלה ולקנות אותו. גם עם בורמה שבאסיה סין להוטה לעשות עסקים, והיא משתפת פעולה עם הגנרלים הרודנים ששולטים במדינה. כך סייעה לרסן את התגובה הבינלאומית לדיכוי האלים של ההפגנות שנערכו שם ב-2007.
למרות זאת, "אקונומיסט" טוען כי החשש מפני ההשלכות החמורות של החיפוש הסיני אחר משאבי טבע מוגזמים. סין אכן מתייחסת לכמה דיקטטורים בכפפות משי, אבל היא לא לבד. החברות שלה לא תמיד שומרות על התקנים המחמירים ביותר, אך גם חברות מערביות רבות אינן בדיוק מלאכיות.
50 שנה של סיוע אמריקאי ואירופי לא הצליחו להביא לפריחתן של מדינות אפריקה ושל מדינות עניות נוספות עשירות במשאבים. הגישה השונה שנוקטת ממשלת סין עשויה להביא לתוצאות טובות יותר. לכל הפחות היא תעודד תורמים אחרים לחפש שיטות יעילות יותר.
ובתוך כל המהומה, סין היא עדיין רק אחת מרשימה ארוכה של מדינות המחפשות משאבים גולמיים ברחבי העולם. היא קנתה אחיזה במדינות שבהן הורגש חסרונן של הממשלות המערביות, שבהן השיקולים האסטרטגיים פחותים.
יתרה מזאת, המעורבות הסינית במדינות כמו קונגו מתחילה לתת אותותיה על המדיניות בהן. קונגו הבטיחה לשתף פעולה עם הבנק העולמי במאמצי הפיתוח של אפריקה. היא נראית פחות מעוניינת לתמוך בבני בריתה שזוכים לגינוי מצד העולם. הדיפלומטים שלה, למשל, הפסיקו בסופו של דבר להתבטא נגד ההשפעה הזרה על ענייני הפנים, ואיפשרו לכוחות השלום של האו"ם להתפרס בסודן.
העניין הסודני ממחיש עד כמה נהפכו שלטונות סין רגישים לביקורת, למרות המוניטין המפוקפק שיצא להם. לאחר שסטיוון שפילברג התפטר מתפקידו כיועץ לאולימפיאדת בייג'ין, משום שסין לא פעלה מספיק כדי לסייע לדארפור, גל של ביקורת סינית שטף את המדיה הרשמית, שהעיד כי למקרים כאלה יש בכל זאת השפעה על סין.
חברות סיניות ימצאו עצמן בסופו של דבר באופן בלתי נמנע בתחרות מול חברות מערביות על משאבי הטבע, וכך צריך להיות המצב כדי שהכלכלה העולמית תפעל ביעילות. בנוסף לכך, החברות הסיניות אינן פועלות באופן כה שונה מזה של החברות המערביות. הסבסוד הסיני להפקת נפט תורם לירידת מחירי הנפט בעולם, גם אם הסובסידיות שלה לצריכת נפט פועלות בכיוון ההפוך.
משום שהיא הצרכנית הגדולה בעולם לחלק מהסחורות, מבקשת סין לשמור על אספקה קבועה של המשאבים כדי לתמוך בכלכלה. אבל שוקי הסחורות הם גלובליים, והסכנה מפני צרכנית אחת שמעוניינת להשיג משאבים, או להבטיח את מחירם הנמוך, אינה גדולה.
מחיסכון לביזבוז
ההשלכות החמורות ביותר של ההשפעה הסינית עשויות להתרחש לא במדינות שבהן ממצה סין את המשאבים ולא במדינות המתחרות, אלא בסין עצמה. בשנים האחרונות הולכת ועולה כמות המשאבים הנצרכים פר יחידת ייצור בסין. הדברים אמורים בעיקר לשימוש באנרגיה, שהיה מצומצם וחסכני, אך נהפך למתירני ובזבזני, וכעת מנסה סין להפחית בצריכה. הדבר גרר יבוא רב יותר של נפט, גז ופחם, והתחייבויות זרות נוספות. אבל בנוסף הוביל הדבר להידלדלות המשאבים שסין אינה יכולה ליבא, כמו אוויר ומים נקיים.
סין מפתחת תעשיות כבדות עצומות, בזמן שמחוזות החוף במדינה מתעשרים ומתחילים לדאוג לסביבה. ההפגנות בנוגע לנושאים סביבתיים הולכות ומתרבות. אין מספיק מים באגן הילו ריבר, שעובר בחלק גדול של צפון סין, לספק מים לחקלאות ולמפעלים. גשם חומצי, הנוצר כתוצאה מעשן של הפחם הנפלט מתחנות החשמל, פוגע בתפוקות החקלאיות ומעורר מחאה בקרב הציבור.
נכון לעכשיו, הרשויות הסיניות נאבקות לוודא שהאוויר בבייג'ין יהיה נקי מספיק לספורטאים שיגיעו להתחרות באולימפיאדה שתיערך בקיץ. למרות זאת, מספר מפעלי הפלדה המזהמים, כבשני ייצור המלט ותחנות החשמל הולך ועולה. ההתחממות הגלובלית, שניזונה מפליטות מפעלים כאלה, רק תחמיר את הבעיה.
השיקולים הסביבתיים לא יהיו אלה שיפילו את המשטר הקומוניסטי, או שיעוררו מחאה כמו זו שמתעוררת בקרב עניי סין לאור ההחרמה של אדמות. אבל החשש מוביל את הממשלה לבחון את הנתיב הכלכלי שבו היא בוחרת.
עד כה, הניסיונות לרסן את הצמיחה הכלכלית, לשפר את יעילות צריכת האנרגיה ולהפחית את התעשיות הכבדות במדינה לא נשאו פירות. אם תיכשל סין במאמצים אלה, תפחת הצמיחה הכלכלית שלה ויגבר חוסר היציבות.
זלילת המשאבים של סין מסכנת את העולם, אבל בעיקר את סין
אקונומיסט
2.4.2008 / 8:37