"ברגע שבחרו מישהו אחר החלטתי שמיציתי את התפקיד", אומר בן-חמו. "באותו הזמן בהחלט התאכזבתי. כיום אני חושב שזה דבר לא כל כך רע. העבודה היתה מאוד מעניינת ומאתגרת, עם פרויקטים במגזר הציבורי - הכי גדולים שאפשר. נהניתי מהעשייה".
"תמיד עסקתי בדברים הגדולים"
ב-2000 ייסד בן-חמו את היחידה למונופולים ולשינויים מבניים - "סיירת" בת שלושה עובדים, שגדלה לכדי חמישה עובדים והיתה אמונה על קידום הרפורמות בחברת החשמל, נמלי הים, רכבת ישראל, מעצ, מקורות והתעשיות הביטחוניות. "תמיד עסקתי בדברים הגדולים", אומר בן-חמו. "בהפרטות הבנקים במסגרת מ.י נכסים, בהפרטות כי"ל, מבני תעשייה, מספנות ישראל ומפעלי התעשיות הביטחוניות ובתוכניות ההבראה".
ההפרטות גררו לא אחת גם ביקורת גדולה.
"בבחינת מאקרו של הליכי ההפרטה, השאלה אם מכרת במחיר המקסימלי או בעיתוי האופטימלי היא לא הנושא המרכזי. בסופו של יום, התועלת הכללית למשק היא גבוהה לאין שיעור ממה שלא הרווחת ביום המכירה הספציפי. מנועי בית שמש או מספנות ישראל הפסידו עשרות מיליונים מדי שנה. מפעל תע"ש מגן, שנמכר לסמי קצב, הפסיד 80 מיליון דולר במשך שבע שנים. המפעל הקטן הזה לבדו כמעט והפיל את תע"ש הגדולה לקרשים. גם אם מחיר המכירה היה נמוך - הרי שמאז הוא מייצר ומייצא ואינו גוזל מתקציב המדינה שקל בודד.
"תמיד תוכל לשאול כיצד מכרנו את המפעל ב-2.5 מיליון דולר, כשהיום הוא מוכר בצורה פנטסטית ב-100 מיליון דולר. אבל באותה העת הוא גרם להקזת דם אינסופית בגלל שלא ידעו לנהל אותו. גם לגבי מכירת מספנות ישראל היו שטענו שעשו עלינו סיבוב, אבל כשהמדינה ניהלה את המספנות נגרמו לה הפסדי ענק. המדינה לא יודעת לנהל עסקים, וכך היא מפסידה בעצם אי מיצוי הפוטנציאל הגלום בחברות הללו".
מדוע המדינה לא יודעת לנהל עסקים? אולי הבעיה נעוצה בדרג ניהולי כושל ולא בעצם אחזקת החברה בידי המדינה?
"חבר כנסת יכול לחייב חברה ממשלתית לאייש 20% מכוח האדם שלה בבני מיעוטים, 10% מהמגזר החרדי ו-50% בנשים. ככה מנהלים עסק? מחייבים בחקיקה את החברות בתקנות שונות ומשונות, ואז אומרים להן: 'תהיו יעילות ותתחרו בחברות המגזר הפרטי'. זו בדיחה. אתה רוצה שיתחרו? תן להן את הכלים. אל תפעל להחלטות שרירותיות כמו תוספות שכר אד הוק, שאין להן שום קשר לפן העסקי, כאילו זו קופה של חברי הכנסת או של כל מיני גורמים פוליטיים אחרים".
היכן עומדת רשות החברות במציאות הזו? לא היה מתפקידכם לדאוג לתפקודן התקין של החברות?
"טירוף החקיקה הפופוליסטית הוא אחד הדברים שאנו נלחמים בהם, אבל כוחנו מוגבל. אנחנו מנסים לעשות את המקסימום, לחתור לשיקולים עסקיים בהחלטות, לשקיפות ולניהול תקין. מינויים פוליטיים אנחנו לא יכולים למנוע - כי אלה דברים שנקבעים בדרג שרי הממשלה שמעלינו. עם זאת, יש לנו ועדה לבדיקת מינויים, המונעת מקרים רבים בהם המינויים אינם תואמים את התפקיד או נושאים גוון פוליטי מובהק".
ובכל זאת - המינויים הפוליטיים נמשכים. אולי יש מקום להקשחת תנאי הקבלה ולהעלאת משקל מיקור החוץ באישורי המינויים?
"גם שוק חברות ההשמה מוגבל, וראיתי לא אחת תוצאות בחינות שנערכו והיו תמוהות, בלשון המעטה. לעומת זאת ראיתי גם מינויי מנכ"לים שנעשו ללא מבחני התאמה והביאו לבחירת אנשים ראויים מאוד".
מבקר המדינה כבר העיר על פעילותכם החלקית בפיקוח על החברות הממשלתיות.
"היה פיקוח טוב, אבל קורה שיש כשלים. אנחנו הרגולטור, לא סמכות עסקית - ולא הכל מתגלה מיד. ביצענו הערכה, פיקוח ובקרה - אבל האחריות היא של ההנהלה. אלה חברות בע"מ. אנחנו לא מסוגלים ליותר מזה עם הכוח הקטן שברשותנו. כמה אפשר לבקר את המבקר? כל רפרנט אצלי אחראי על שמונה חברות, ומטבע הדברים זו לא ביקורת של 100%".
"שינוי תעריפי החשמל הוא חרב פיפיות"
בחודשים האחרונים הקדיש בן-חמו את עיקר עיסוקו למשא ומתן עם עובדי חברת החשמל על יישום הרפורמה המבנית בחברה. רפורמה זו הפכה למזוהה אולי יותר מכל עם פועלו של בן-חמו ברשות החברות. "אנחנו על סף חתימה של טיוטת הסכם העקרונות לשינוי המבני בחברה, ומאחורינו עשרות שעות של עבודה מאומצת", אמר בן-חמו השבוע באופטימיות זהירה.
אתה שלם עם השינוי המבני המוצע בחברת החשמל?
"בהחלט כן. אנחנו מעסיקים את היועצים הטובים ביותר שיש, לומדים מן העולם ומפיקים לקחים. הכשלים בעולם נבעו מאופן היישום, ולא מעצם המבנה שהוצע. מונופול ורטיקלי של חברה המעורבת בכל הליך ייצור החשמל, הולכתו וחלוקתו הוא מודל שפס מן העולם וצריך להיפסק גם במשק הישראלי. צריך להכניס תחרות בייצור ובחלוקה, וזה יביא לכניסת גורמים נוספים לענף החשמל ויביא לתפוקה משמעותית יותר".
עם זאת, בהסדר המתגבש אתם עתידים לסגת מפיצול או מהפרטת מקטע החלוקה.
"בשלב הראשון נטפל במקטע הייצור ובהוצאת ניהול המערכת מידי החברה, אך הצדדים הסכימו כי מקטע החלוקה יעבור בשלב זה לתוכנית התייעלות משמעותית. אני בהחלט חושב שבעתיד יטפלו גם במקטע זה, שהוא ממילא מונופול אזורי. המטרה היא ליצור שקיפות ובנצ'מארק כדי לייעל את האחד מול השני".
אין בתכלית הרפורמה הזו כדי לכסות את חובותיה של חברת החשמל באמצעות הצפת ערך?
"גורמים עסקיים רבים ירצו להשקיע בחברה, היות שתחום התשתיות ינפק תשואה ארוכת טווח, ומן הסתם גורמים עסקיים אלה יפתרו חלק מבעיות החוב של החברה. ואולם המטרה היא לייעל את תחום ייצור החשמל ולהכניס בו תחרות. כיסוי החוב הוא התוצאה ולא התכלית".
כיצד הגענו בכלל לצבר חובות של כ-40 מיליארד שקל?
"ב-93' עמד כושר הייצור של חברת החשמל על 4,000 מגה-ואט. באותן שנים נקלטו בישראל מיליוני עולים, שהביאו ב-94' לעלייה של 7.2% בביקושים לחשמל - לעומת גידול של 4% עד אז. מי שמימנה ממקורותיה את הגדלת כושר הייצור היתה חברת החשמל. היות שאסרנו על החברה להנפיק מניות, כדי לא לחבל ברפורמה המתוכננת, אמרנו להם: 'אתם תגייסו חוב - אנחנו נכסה בתעריף'. ההתחייבות הכספית היתה מיידית. ההחזר בתעריף, עם זאת, נפרש לאורך 30 שנה".
ומי אחראי לכך?
"רשות החשמל היא הגוף המוסמך לקביעת תעריפי החשמל, ולטעמי היא היתה נוקשה מדי לאורך השנים. אם תעריף החשמל היה משקף את העלויות בפועל של חברת החשמל, היה לנו קל יותר לבצע את הרפורמה בחברה. החל ב-96' קבעה הרשות יעד התייעלות שנתי של 2.5% לשנה - אך החילה אותו על כלל הוצאות החברה ולא רק על מגזר התפעול, למשל. ומה לגבי העלויות הקבועות של החברה או לגבי הוצאות גדלות, כגון סל דלקים או הוצאות מימון? בפועל, הוטל כל יעד ההתייעלות על מגזר התפעול, שמגלם רק שליש מההוצאות בחברה, ונאלץ לעמוד ביעד התייעלות שנתי של 7.5%.
"בגלל אי עמידת החברה ביעד הורדת התעריף נאלצה בעלת המניות - המדינה - לסבסד זאת. כך, במקום ליהנות בכל שנה מדיווידנד שבין 600 מיליון למיליארד שקל - הענישה רשות החשמל את החברה, ולבסוף גם אותנו. במקום תשואה של 10.5% כמו זו שהובטחה לבזק, קיבלנו תשואה נמוכה, אשר נשחקה לבסוף כליל".
מוזר יהיה לתלות את כל האשם ברשות החשמל. חברת החשמל עדיין מנופחת, מסואבת בחלקה ונגועה בחוסר שקיפות ובכוחניות - וגם לה חלק בהפסדים.
"התייעלות לא משיגים באופן כוחני או באמצעות הורדה חד-צדדית של התעריף - אלא בהסכמה. הרשות לא יכולה להתעלם מן המציאות. יש הסכמים קיבוציים נוקשים, חוקי עבודה, בתי דין תומכים וועד עובדים. אתה לא יכול לפטר עובדים סתם כך - גם אם הרגולטור מורה לך. לאורך השנים הערתי לרשות: 'תשקפו עלויות אמיתיות, ואז ניתן יהיה להוכיח את חוסר ההתייעלות בחברה ולמנף זאת ללחץ לשינוי המבני'. ההערות לא התקבלו, וזה בא לידי ביטוי במשבר הנוכחי".
כלומר, עיקר האשם במצבה של חברת החשמל נעוץ לדעתך בתעריפי החשמל הנמוכים וברשות החשמל, שקבעה אותם?
"גם רשות החשמל נהפכה לפוליטית, כמו כל גוף אחר. אם הם היו מעלים תעריפים היו שוחטים אותם. אם הם יוזילו - ישבחו אותם. הם לא הבינו שזו חרב פיפיות, ושבסוף כל המשק ייפגע".
מה לפיכך צריכה היום הרשות לעשות?
"לבוא לציבור ולהצהיר במפורש שלאור מצוקתה הפיננסית של חברת החשמל, בעיות התזרים והחזרי החוב שלה - יש להעלות את תעריף החשמל בשיעור של 5%-7%".
"רפא"ל תישאר חברה ממשלתית"
בימים הקרובים תארוז משפחת בן-חמו את חפציה ותעתיק את מקום מגוריה לבולגריה - שם ינהל שמעון בן-חמו את שלוחת חברת אפריקה ישראל אירופה במדינה. בטקס הפרידה מבן-חמו, שנערך שלשום במשרד האוצר, נצפו מרבית מנכ"לי החברות הממשלתיות, שדיברו בשבחו. מנהל הרשות ניסן התנבא כי בן-חמו "עוד ישוב".
מה צופן העתיד בעבור החברות הממשלתיות?
"אני מעריך כי הנמלים, הדואר, תע"ש והתעשייה האווירית יופרטו לבסוף, וכי רפא"ל תישאר ממשלתית".
תפקיד רשות החברות לפיכך ימשיך להתמקד בהפרטה?
"החברות העסקיות מהוות רק 35% מן החברות הממשלתיות. כל חברה עסקית שהשוק שלה סביר - נכון יהיה להפריטה. אם מדובר בשוק מונופולי, נצטרך קודם לבנות את השוק. צריך לזכור כי השינויים המבניים בחברות הממשלתיות ייצרו את התשתית להתפתחות במשק, בייחוד בתקופה של האטה".
ומה לגבי החברות שכבר השלימו את השינוי המבני, אך טרם עלו על המסלול הנכון - כמו הרכבת, שצופה גירעון תקציבי?
"אני לא בטוח שהרכבת צריכה להיות רווחית, משום שהיא נושאת בתועלות חברתיות אחרות. הרכבת היא גוף שאמור לתת שירות ציבורי ברמה טובה כדי לעודד שימוש נרחב בשירותיה. רווחיות היא לא תכליתה. גם בארה"ב הרכבת מסובסדת, בגלל ההשקעות הרבות הנדרשות בתשתיות החברה והצורך בתמחור שימוש עממי. יש שם עוד כיסי שומן שצריך להסיר - אך גם אחרי שהחברה תתייעל יהיה צורך בסובסידיה כדי לתחזק אותה".
לא אחת נשמעים קולות המתריעים מפני התערבות דרגים פוליטיים בעבודת הרשות, ומדי פעם מועלה הרעיון להעתיק את מקומה ממשרד האוצר.
"זיקה פוליטית תלויה בשרים ובממשלות, ואי אפשר לתאר בכך מגמה או עובדות ברורות. להערכתי, השקיפות הציבורית גברה, והמודעות הגבוהה בציבור למינהל תקין הביאה לכך שההשפעה הפוליטית פחתה. משרד האוצר הוא המקום הנכון עבור רשות החברות. יש לה ממשק חזק מאוד ליתר אגפי משרד האוצר, וזהו מקומה הטבעי".
שמעון בן-חמו: "המדינה לא יודעת לנהל עסקים"
אבי בר-אלי
2.4.2008 / 9:44