לינדנשטראוס שולח בדבריו ביקורת מרומזת לנציב שירות המדינה ומשרד המשפטים שלא פעלו די לעידוד העובדים חושפי השחיתות ולהגנה עליהם מפני התנכלות המעסיק. "ניסיון העבר מלמד כי ההגנה על חושפי שחיתות אינה מלאה. על פי רוב עובד החושף שחיתות אינו מתקבל באהדה על ידי חבריו לעבודה - הרואים במעשיו 'בגידה' בארגון".
מהדו"ח עולה כי המוסד לביטוח לאומי תופס את המקום הראשון המפוקפק ברשימת הארגונים כלפיהם הפנו אזרחים תלונות ב-2007 עם 998 תלונות. במקום השני עומדת משטרת ישראל, נגדה הופנו 577 תלונות. אחריה בסדר יורד: מערכת בתי המשפט (355 תלונות), משרד האוצר (335), משרד הפנים (315), משרד החינוך (290), משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (248), משרד התחבורה (237) ומשרד הבינוי והשיכון (236). באופן מפתיע, מספר התלונות הנמוך ביותר שהתקבל - 51 - היה כלפי רכבת ישראל.
המספר הגדול ביותר של תלונות שהוגשו כלפי הביטוח הלאומי - ואשר נמצאו מוצדקות - עסק בגמלאות וקצבה: אנשים שהלינו כי אינם מקבלים גמלה או קיצבה למרות שהם זכאים לה. סוגי תלונות אחרים כלפי המוסד עסקו באי תשלום דמי פגיעה בעבודה עקב תאונת עבודה, תשלום חלקי של תגמולים לחיילי מילואים ואופן העבודה של הוועדות הרפואיות הקובעות את אחוזי הנכות.
תלונות נגד המשטרה שנמצאו מוצדקות עסקו בנוהלי החקירה המשטרתית, סגירת תיקי חקירה ללא הצדקה, דו"חות תנועה, תנאי מעצר ואי היענות לבקשות אזרחים למחיקת רישומים פליליים מתיקיהם. תלונות נגד משרד האוצר שנמצאו מוצדקות עסקו בין היתר בגבייה של מס הכנסה וליקויים בתשלום החזרי מס הכנסה. רבות מהתלונות המוצדקות נגד משרד החינוך עסקו בתנאי ההעסקה של המורים - לרבות שכר ירוד.
חשפו שחיתות בחברת החשמל ושכרם נפגע
אחת התלונות שהוגשו נגד הנהלת משרד האוצר ואשר החלו להתברר על ידי לינדנשטראוס - היא זו של ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר. זליכה התריע על מעשי שחיתות לכאורה, הנעשים במשרד האוצר ובכלל זה פרשת שחיתות הקשורה במכרז להפרטת בנק לאומי. בפרשה היה מעורב, לטענת זליכה, שר האוצר דאז, אברהם הירשזון. לצורך הבירור מונה צוות בכיר מטעם נציבות תלונות הציבור ששמע עדים רבים ואסף ראיות ומסמכים. אך בתחילת נובמבר 2007 - טרם הסתיים הבירור - הודיע זליכה על החלטתו לסיים את כהונתו. בעקבות זאת, הופסקה עבודת צוות הבירור הבכיר.
שני עובדים בחברת החשמל, שהועסקו באגף ביצוע פרויקטים, התלוננו כי לאחר שחשפו מעשי שחיתות בחברה, הם הועברו לתפקיד אחר, הועמדו בפני ועדת משמעת ואף סבלו מאיומים והשמצות. העובדים התריעו בפני מנהל המחלקה על מינויו של חבר בוועד העובדים לתפקיד מנהל עבודה ללא מכרז. הם נימקו את פנייתם בכך שהאיש "אינו מהווה דוגמא אישית במחלקה, במישור האישי ובמישור המוסרי כאחת".
לטענת השניים, מיד לאחר קבלת המכתב, מנהל המחלקה העביר אותם - כעונש - לאתר אחר של החברה. שכרו של האחד הופחת ומעמדו המקצועי של העובד השני נפגע. השניים התלוננו על המקרה בפני נציבות תלונות הציבור. הנציב לינדנשטראוס, שמצא כי התלונה מוצדקת, הורה לחברת החשמל להעביר את שני העובדים לתפקיד בחברה באופן שלא יפגע בשכרם ובמעמדם הקודמים.
במקרה אחר, התלונן תושב תל אביב כי בינואר 2007 נעצר על ידי שוטרים בשל חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו. לטענתו, השוטרים לא הזדהו ולא הסבירו לו מדוע נעצר, ובנוסף על כך הם כבלו את ידיו ואת רגליו.
הנציבות מצאה את התלונה על כבילת האזרח מוצדקת. האיש נכבל בידיו וברגליו למרות שנוהלי המשטרה קובעים שאין לכבול אדם שנפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל, מה גם שהשוטר שעצר את האיש לא טען כי חשש שהוא ימלט ולא הצביע על סיבה מיוחדת המצדיקה כבילה. המשטרה הודיעה לנציבות כי באחרונה הופץ בכל יחידותיה חוזר-ריענון המפרט מתי מותרת כבילת עצורים.
שיא של 10,000 פניות לנציב תלונות הציבור ב-2007; הביטוח הלאומי בראש עם 998 תלונות
חיים ביאור
2.4.2008 / 11:21