עובדי היי-טק - תכננתם לעבוד בארה"ב? הסיכוי לכך קלוש

אלפי עובדי היי-טק יתאכזבו לגלות ששמם לא עלה בהגרלה השנתית שמקיימת ארה"ב בכל הנוגע לקבל מה שמכונה "ויזות היי-טק" (ויזות H1B). השבוע נפתחה ההגרלה השנתית לוויזות אלו המבוקשות מאוד בקרב חברות טכנולוגיה מכל רחבי העולם, וכמובן גם בישראל. המכסה המוקצת היא 65 אלף לשנה.



ליעם שוורץ, עורך דין המתמחה בתחום קבלת אשרות, מעריך שרק עשרות של עובדי היי-טק ישראלים יזכו בהגרלה. השאר, על פי הערכתו כ-5,000 עובדי היי-טק, לא יקבלו את הוויזה ויצטרכו להגיש בקשה שוב בשנה הבאה. הבעיה: ארה"ב פותחת את ההגרלה חצי שנה לפני תחילת העסקה על פי ויזת H1B (בחודש אוקטובר הקרוב), והתוצאה של כך היא מי שמגיש כעת בקשה לויזת H1B ומסורב - ייאלץ לחכות כשנה וחצי.



צבי קן-תור, עורך דין אחר המתמחה בנושא, סבור שהבעיה פחות חריפה ולמעשה רק מאות עובדי היי-טק ישראלים ייפגעו. הסיבה: חברות הסטארט אפ הישראליות לא מסוגלות לתכנן שליחת עובד לחו"ל זמן כה ממושך מראש, ולכן מי שמגישות בפועל את הבקשות לוויזות הן חברות טכנולוגיה גדולות בינלאומיות. קן-תור מציין כי לוויזות H1B ישנו ביקוש אדיר בכל רחבי העולם. "בשנה שעברה הוגשו 130 אלף בקשות ביום אחד. השנה אני מעריך שיוגשו כ-200 אלף בקשות".

ויזת H1B היא ויזה שמיועדת לאקדמיים בעלי תואר ראשון ומעלה, במקצוע שהוא רלוונטי לתפקיד בארה"ב. הוויזה מכונה "ויזת היי-טק", שכן בעיקר חברות טכנולוגיה מגישות את הבקשות לוויזות עבור מהנדסיהן. הבעיה נוצרה כשהקונגרס האמריקאי החליט להקצות אך ורק 65 אלף מכסות לעובדי היי-טק שאינם אמריקאיים לשנה, כאשר בעבר המכסה הגיעה ל-200 אלף. לא רק זאת, אלא שלמעשה מדובר במספר הנמוך מ-65 אלף, כ-58 אלף. לטענת שוורץ, הקונגרס האמריקאי מקצה ויזות באופן יחודי למדינות מסויימות, אך לא לישראל.



ישנה ויזה נוספת שחברות הסטארט-אפ הישראליות מנצלות אותה: ויזת L1 שדורשת מהעובד ותק של שנה אחת לפחות בחברה שבה הוא עובד, לפני שהוא עובר לחברה אחות או חברה אם בארה"ב. שוורץ מציין כי הבעיה מתחילה בפרויקטים טכנולוגיים מיידיים בחברות שלא מסוגלות לאתר עובדים בעלי ותק מעל לשנה. "כבר ראיתי פרויקטים שמתבטלים בגלל זה. קח למשל מקרה בו מדובר באיש יוצא יחידת ממר"ם שהחברה סבורה שהוא דווקא המתאים לאייש את הפרויקט, אבל אין לו ותק של שנה ולכן נוצרת בעיה. זה גורם לכך שחוזים רבים פשוט מתבטלים". בכל זאת, את הוויזה הזו מנצלים לפחות 6,000 עובדי היי-טק ישראלים לשנה.



עורך הדין צבי קן-תור מספר על השפעה נוספת שיש למכסות המצומצמות. "חברה שלא מסוגלת לאשר לעובדיה לעבוד בארה"ב, אחר כך נתקלת בבעיות בפעיליות שונות כמו בדיקות המוצר בשלב הבטא או ביצירת שיתופי פעולה. התוצאה היא פגיעה בפיתוח המוצר בשלבים מאוחרים יותר".

ויזה אחרת היא ויזת E1, שמיועדת לחברות ישראליות שמבצעות סחר בינלאומי בהיקפים גדולים עם ארה"ב. במסגרת ויזה זו, מה שקובע היא נתינות החברה. כלומר מיהם בעלי המניות שלה. אם מדובר במשקיעי הון סיכון אמריקאיים, למשל, אזי ארה"ב הגדירה את החברה כאמריקאית, ובהתאם היא אינה יכולה להגיש בקשות עבור ויזות E1. שוורץ מציין שמדינות אחרות מצאו פתרונות שישראל עדיין לא מצאה. למשל באמצעות ויזת E2. זו ויזה שמבוססת על העקרון הפשוט הבא: השקעת כסף בארה"ב, קבל ויזות לעובדים שלך. היא מתבססת על אמנת השקעה שמדינות חותמות עם ארה"ב. בישראל מחלקת האמנות של משרד החוץ לא חתמו על אמנה שכזו, מדינות אחרות כן. בכלל, בארה"ב מאוד יצירתיים לגבי עובדי היי-טק במדינות אחרות. למשל ישנן ויזות יחודיות לעובדי היי-טק מקסיקנים וקנדיים. הללו מתבססות על אמנת הסחר שיש למדינות הללו עם ארה"ב. גם ישראל חתמה על אותה סוג אמנה, אבל ארה"ב לא נותנת לישראל ויזות הנובעות מהסכם זה. אפילו האוסטרלים הצליחו לשכנע את האמריקאיים להקצות להם ויזות שמיועדות לעובדי היי-טק, אומר שוורץ.



שוורץ סבור שהשיקולים המנחים את ארה"ב בהקצאת "ויזות היי-טק" הם פוליטיים. הם מתבססים על החשש שעובדים טכנולוגיים זרים יתפסו מקומות עבודה של עובדים טכנולוגיים אמריקאיים מקומיים. שוורץ מציין כי אם לא יכול שיפור בעניין, מצב ימשיך להיות בכי רע.