נגיד הבנק הריכוזי

מאת ריצ'רד סטיבנסון

ואשינגטון. טביעות אצבעותיו של אלן גרינספאן ניכרות בכל תחום הקשור למדיניות כלכלית מאז מתקפת הטרור בניו יורק וואשינגטון. הוא הפחית את הריבית, הוא סייע בחידוש הפעילות בוול סטריט ובעיצוב תוכנית הקיצוץ במס שנדונה בקונגרס והוא עומד בראש מועצת ייצוב התעופה בארה"ב, שהוקמה לסיוע לתעשיית התעופה האמריקאית בעקבות מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר.

התפקידים המתרבים של יו"ר הפדרל ריזרב מעוררים ביקורת משני עברי המתרס הפוליטי ומספקים תחמושת לאלה הטוענים כי הוא מתערב בסוגיות שאינן קשורות לתפקידו בבנק המרכזי. המבקרים, בהם חברי קונגרס, כלכלנים ואנליסטים, אומרים כי השפעתו של גרינספאן תפחה לממדים מדאיגים, בהתחשב בכך שלא מדובר בנבחר ציבור. לדבריהם, מעורבותו בסוגיות רבות, מעבר לריבית ופיקוח על הבנקים, מסכנת את עצמאות הפד וההפרדה בינו לפוליטיקה - מעמד שגרינספאן עמל קשות לבצרו.

"נראה שידו בכל בוואשינגטון", אומר הסאנטור ביירון דורגן, דמוקרט מצפון דקוטה. "הוא ישרת את המדינה טוב יותר אם יתמקד במדיניות מוניטרית. ההיסטוריה מלמדת שהוא אוהב לנצל הזדמנויות מעבר לתחום הזה".

גרינספאן עדיין נהנה מתמיכה רחבה ועמוקה בקרב שתי המפלגות בוואשינגטון ובוול סטריט. לעת עתה, נראה כי עצותיו והסכמתו - בין אם הן ניתנות באופן מסויג ובין אם בלב שלם - רצויות כבעבר, בעיקר בעת שבה חברי קונגרס משתי המפלגות מתייחסים לצוות הכלכלי של הנשיא בוש כחסר ניסיון.

אכן, עבור מעריציו, הניסיון והמוניטין של יו"ר הפד היו נדבך חיוני במאמצים לצמצום הנזקים הכלכליים בעקבות מתקפת הטרור ולהקרנת תחושת יציבות. "פניו של אלן גרינספאן היו בכל מקום והיו גורם מרגיע", אומר חבר בית הנבחרים ג'ים ליץ, רפובליקאי מאיווה.

ואולם, הדומיננטיות שלו בחודש החולף בתחומים רבים - וההישענות של הקונגרס והממשל על עצותיו - חידדו את הוויכוח הציבורי לגבי המגבלות שראוי להטיל על השפעתו. ייתכן כי אחד התפקידים הבודדים שעליהם לא הופקד גרינספאן, אומר כלכלן בוואשינגטון, הוא בחירת המטרות הצבאיות להתקפה באפגניסטאן.

למבקרים יש שני טיעונים מרכזיים. האחד הוא שגרינספאן היה פעיל פוליטי במפלגה הרפובליקאית עד למינויו ליו"ר הפד ב-1987. הפעילות הזאת, הם טוענים, מאותתת על נכונות גדולה מדי של גרינספאן לקדם סדר עדיפויות מסוים ואף לחסום יוזמות של כל אחת מהמפלגות, בעיקר כשמדובר במדיניות תקציבית.

סטיבן מור, נשיא המועדון לצמיחה, קבוצה פוליטית בוואשינגטון התומכת בקיצוץ במס, אומר כי ההתנגדות של גרינספאן לקיצוץ במס רווחי הון במסגרת חבילת התמריצים הפיסקליים של בוש, עוררה חששות בקרב רבים מעמיתיו השמרנים של גרינספאן בנוגע ליכולתו לחסל במחי יד יוזמה מדינית שהם טיפחו זה זמן רב."יש תחושה שהברק של גרינספאן עומעם", אומר מור. "הוא לא נבחר ציבור. הוא לא חייב דין וחשבון לאיש".

אחד המבקרים הקולניים של גרינספאן, הסנאטור ג'ים באנינג, רפובליקאי מקנטקי, אומר בחצי חיוך כי ציפה שגרינספאן יופיע לצדו של ראש עיריית ניו יורק, רודולף ג'וליאני, כדי לסייע למאמצי החילוץ. "בכל מקום רואים אותו", אומר באנינג. "הוא אפילו לא ממלא את תפקידו כראוי".

הטיעון השני שמשמיעים המבקרים נגד גרינספאן הוא על כך שיו"ר הפד מאפשר, לעתים בחוסר רצון, לקונגרס ולרשויות אחרות לעשות בו שימוש פוליטי. לדבריהם, שתי המפלגות ביקשו לסחוט מגרינספאן תמיכה בעמדותיהן, או לגרום לו לערער את העמדות של מתנגדים פוליטיים.

אחת הדוגמאות היא התמיכה שהביע גרינספאן בקיצוץ מסים גדול בדיון שנערך בקונגרס בתחילת 2001. התמיכה שלו סייעה לבוש להעביר תוכנית קיצוץ במס בסך 1.35 טריליון דולר על פני עשר שנים. דוגמה אחרת היא הדברים שאמר בדיון עם מחוקקים בדלתיים סגורות שנערך לפני כמה שבועות, שלפיהם קיצוץ קבוע במס החברות - הצעה שהממשל ביקש לכלול בחבילת התמריצים הפיסקליים - לא יביא להאצה מיידית בצמיחה הכלכלית. בעקבות הספקנות שלו, נטש הממשל את ההצעה.

"בעשור האחרון גברה ההשפעה של הפד", אומר טום שלזינגר, מנהל מכון המחקר הליברלי פייננשל מרקטס סנטר בפילומונט, וירג'יניה. "אבל לא חל שינוי בשקיפות הציבורית שלו. לפחות מחצית מהאשמה תלויה בהיעדר שקיפות של המנהיגים הנבחרים שלנו, ולא של גרינספאן".

גרינספאן מצדו מאמין כי כבעל מינוי ציבורי - יו"ר הפד ממונה על ידי הנשיא, והוא כפוף לאישור הסנאט - הוא מחויב להיענות לבקשות להסברים ועצות מהקונגרס. עם זאת, כפי ששלזינגר מנסח זאת, גרינספאן פועל בוואשינגטון כבר כמעט שלושים שנה ברציפות והוא "מבין בפוליטיקה לפחות כמו בכלכלה".