מגמה זו התחזקה מאוד בשנים האחרונות, ומתרכזת בעיקר בשמנת של המשרדים - כאלה שלקוחותיהם הם בעלי ממון רב. תכנון משרדים נהפך מעיצוב פרקטי ליצירה של סמלי סטטוס.
האדריכל גל מרום, שמתכנן את המשרדים החדשים של משרד הפרסום גיתם, מאמין כי "בשנים האחרונות יש יותר מודעות לעיצוב, שקשורה לפתיחות לחו"ל ולהתבוננות על העשייה בתחום בעולם. מי שמקבל לקוחות ומנהל עסקים חובקי עולם מבין שיש חשיבות גדולה למראה של המשרד. לכן גם אני מתכנן לעצמי משרד חדש. אנשים רוצים לבוא למשרד ולהרגיש שהם עובדים עם חברה מעודכנת".
עיצוב המשרד זוכה לתשומת לב בחו"ל כבר כמה שנים. החל במשרדים של גוגל בפאלו אלטו בארה"ב, וכלה במשרדים של רד בול בלונדון - מדובר במתחמים המשדרים את תדמית החברה, ומעבר לכך יש בהם את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בתחום.
"משרד ברמה גבוהה הוא כזה שמעודכן בעיקר מבחינה טכנולוגית, כלומר עם מערכות אודיו, וידיאו ותקשורת שנותנות את התשובות הטובות ביותר לתפעול העסק", מסביר מרום. "בנוסף, ברוח הזמן, משרד מעודכן הוא כזה שכולל מערכות הקשורות לאיכות הסביבה. כלומר, תאורה חסכונית באנרגיה, וזאת בלי לוותר על הצד האסתטי".
עם זאת, מרום מדגיש שהחשיבות הגדולה ביותר בעיצוב המשרד ניתנת לתכנים שהלקוח מביא עמו. "בסופו של דבר, המוצר נבחן בכך שהוא מייצג את הבעלים שלו, אבל במקביל גם מפתיע את הלקוח מבחינת התוצאה".
המשרדים נסגרים
הפיכת המשרד למעודכן היא לאו דווקא סוגייה תקציבית, אלא בעיקר מחשבתית. "התקציב של האדריכל בנוי מסטנדרט שנותנת החברה שמבצעת את הבנייה, שהוא מה שרואים ברוב המשרדים. העלות הסטנדרטית נאמדת ב-500 דולר למ"ר. בפרויקטים שאני מתכנן מתייחסים לזה רק כבסיס לעלייה במחיר. עם זאת, אין פרויקט בלי הגבלת תקציב. גם המשרדים הכי יוקרתיים צריכים להתכנס בתקציב, והוא נגזר מהצרכים, ולא להיפך. בסופו של דבר, רוב הכסף הולך על מה שלא רואים, כמו מערכות תקשורת שבהן תלויה הנוחות של תפעול המשרד".
החשיבות של תפעול ואיכות העבודה במשרד היא מרכזית בעיצוב החלל. ההוכחה לכך היא הבחירה של חברות רבות לעבור מחללים פתוחים ("אופן ספייס") לחלוקה למשרדים קטנים, למרות המשמעות הפיננסית. מבדיקה שערכה חברת השתתפויות נכסים עולה כי ה"אופן ספייס" מפנה את מקומו לחדרים המיועדים למספר עובדים קטן.
הבדיקה כללה כ-300 חברות בבנייני משרדים בתל אביב, ירושלים, באר שבע וחיפה, שהשטח המשרדי הכולל שלהן הוא כ-150 אלף מ"ר. מדובר בחברות ששכרו שטחי משרדים או שיפצו ושידרגו את השטחים הקיימים בשנתיים האחרונות.
לפי הבדיקה, 49% מהחברות שתיכננו את משרדן הקודם כ"אופן ספייס" עיצבו מחדש את השטח וחילקו אותו למספר גדול של חדרים המיועדים לאחד עד ארבעה עובדים.
ענת רוטמן ויזל, מנהלת השיווק בחברת השתתפויות נכסים, טוענת כי "הוכחה ששיטת ה'אופן ספייס' לא נוחלת הצלחה בישראל היא בכך שחלק נכבד (כ-23%) מהחברות שציינו כי עברו לישיבה בחדרים אישיים, טענו שעשו זאת על אף שידעו כי השינוי יצריך הגדלת שטח המשרד ותשלום שכר דירה, דמי ניהול וארנונה גבוהים יותר".
סוגרים עסקות בלובי
המשוואה בין רווחת העובדים ונוחותם במקום העבודה לבין העלייה בתפוקת העבודה - כבר ידועה. לכן, מעבר לביטול ה"אופן ספייס", בחברות רבות משקיעים בעיצוב מעין לובי לעובדים, שייתן להם מקום לנשום אוויר - אך יותיר אותם מעודכנים בענייני העבודה.
כך קרה לדוגמה בחברת רמפל, שעוסקת בשיווק ובתקשורת וקיבלה באחרונה אישור ממשרד התקשורת לייבא לישראל 600 מכשירי אייפון. במשרדי החברה יצרו לובי פנימי, שאותו מכנה האדריכל ומעצב הפנים יורם יונגמן - שתיכנן את המשרדים, "טרמינל של מידע".
"המפגשים האלה בלובי והמידע שהם מקבלים בו מקשרים בין האנשים ומסייעים להם לקדם את העסקות", מסביר יונגמן. "יש פס דיגיטלי מסביב ללובי שדואג לעדכן את העובד, וכך הוא לא מפסיד כלום".
יונגמן מוסיף כי "ההשקעה בעיצוב היא כלי שיווקי. ההשקעה במשרדים של רמפל היתה במטרה לדרבן את העובדים וליצור מצב שבו המשרד מפנק אותם. החלל הציבורי נהפך ממקום פונקציונלי למקום מפגש. לכאורה זהו חלל מבוזבז, מכיוון שהוא לא משרת באופן מיידי את העבודה. אבל המסר היא שההשקעה הוא לא רק כלפי חוץ, אלא גם ביחס לעובדים".
עם כל הכבוד להשקעה בעובד, חשוב לזכור שבחירות רבות בתכנון משרדים נועדו כדי לראות ולהיראות, בעיקר בחירות שמדגישות את ההשקעה הכספית בעיצוב, כמו שיכונם במבנה לשימור בלב העיר תל אביב - הרי אם משרד הוא סמל סטטוס, מה יותר יוקרתי מבניין לשימור.
אחד הבניינים היוקרתיים שנועדו לשימור הוא זה שבו נמצא משרד עורכי הדין יניב ושות'. "היתה העדפה לשכן את המשרד במקום יותר אינטימי ממגדלי משרדים, שהם לדעתי כמו ארון מגירות", מסביר עו"ד אלדד יניב, בעלים משותף של המשרד. "כולם פוגשים את כולם במעליות - לקוחות של המשרד עם לקוחות של משרדים אחרים. לעומת זאת, לב תל אביב זה המקום הכי מקסים בעיני, ובעתיד מרכז העסקים של תל אביב יגיע לכאן בעקבות הבורסה לניירות ערך, שנבנית בפתח המשרד. בנוסף, יש אינטימיות בבחירה בבניין קטן שכולו שלך".
עלות השיפוץ של המשרד היתה כ-250 אלף דולר, כשחלק משמעותי ממנה היה נגזרת של עלויות השימור והתאמת הבניין הוותיק למשרד עכשווי. יניב מסכים כי "עולה יותר כסף לשפץ בניין ישן שאין לו את האבזור התפעולי של בניין חדש. במשרד בבניין ישן האבזור הוא אחר, וכדי להגיע לרמה סבירה צריך להשקיע הרבה כסף. אבל זה בית עם נשמה, לא כמו אולם עם קירות גבס. ומכיוון שמרבית שעות היום מבלים במשרד, החלטנו לא להתפשר".
גם יניב מודע למציאות שבה "המשרדים הגדולים מתמקמים במגדלים המצליחים או בסיטי של תל אביב. זה לא מקרה. מעבר לסמל הסטטוס, אפשר גם לפתוח משרד במגדל המוזיאון וזה יוקרתי באותה המידה. הבחירה, בסופו של דבר, קשורה לנשמה ולאופי של המשרד".
"ההשקעה בעיצוב היא כלי שיווקי - המסר היא שההשקעה הוא לא רק כלפי חוץ, אלא גם ביחס לעובדים"
שני שילה
3.4.2008 / 8:33