סודיות הבנקים בשווייץ תחת מתקפה

האמלר, מנכ"ל הבנק הפרטי הקטן ווגלין, צפה בשערוריית מס בגרמניה מתנפחת ומתפתחת לדיון עולמי על סודיות בנקאית. הלקוחות הזרים של ווגלין החלו לחשוש כי הסודיות המפורסמת של הבנקים השווייציים נמצאת תחת מתקפה, והחלו לבדוק מה בדיוק קורה עם הכסף שלהם. האמלר אומר כי הפעם, ייתכן כי שווייץ לא תצליח להדוף את יתר העולם ולמנוע ממנו לחשוף את מערכת הבנקאות השווייצית. "מה שקורה כאן הוא משחק כוחות", הוא אומר, "זה אולי די נדיר באירופה של היום, אבל זה קורה".



המדינה האלפינית תמיד הצטיירה בדמיון העולמי כמקום שבו העשירים מפקידים את עושרם, מעבר להישג ידן של רשויות המס. לפי ההערכות החיוביות ביותר, נראה שתפישה זו נכונה - עם פיקדונות בסך של כ-1-2 טריליון דולר.



השערורייה המאיימת על פעילות רווחית זו, החלה כאשר הממשל הגרמני הצליח להניח ידו על נתונים פיננסיים מליכטנשטיין, שכנתה הזעירה של שווייץ, בה חוקי הבנקאות דומים למדי. הפרשה עלתה למנכ"ל רשות הדואר, דויטשה פוסט, קלאוס צומווינקל, בתפקידו; הובילה לחקירת מאות גרמנים עשירים; ונתנה לתנועות השמאל בגרמניה תנופה.



אך שווייץ היא היהלום שבכתר, וסירובה המתמשך לסייע למדינות אחרות לתפוס מעלימי מס אשר מסתירים את כספם בבנקים בשווייץ, רק מתמרץ את יתר מדינות אירופה לנסות ולהכריח אותה להשתנות.



"אם מכונית נגנבת בגרמניה ומועברת לשווייץ, השווייצים מסייעים לנו למצוא אותה", אומר האנס אייכל, חבר הפרלמנט הגרמני שהיה בעבר שר אוצר. "אך כאשר מדובר בהעלמת מס - ובסכומים גדולים בהרבה - הם לא נוקפים אצבע. אף אחד מחוץ לשווייץ לא מבין את זה".



חשבונות של קורבנות השואה



לדברי תומס בורר, לשעבר שגריר שווייץ בגרמניה, מעטים בשווייץ מבינים את עומק המרמור מחוצה לה. "אפשר לראות בבירור שהממשל והבנקים לא מעריכים נכונה את השלכות השערוריה הזו", הוא אומר. "הסופה מתקרבת, ואנחנו כלל לא מוכנים".







בורר משווה את הסערה הקרבה לדיון שסבב את שווייץ בסוף שנות ה-90' לגבי חשבונות הבנק הרדומים של קורבנות השואה ולקוחותיהם. כאשר קיבלו את דרישות הפיצויים הראשונות, הבנקים השווייציים התייחסו לתביעות בביטול, למרות אזהרות מצד כמה דיפלומטים בשווייץ כי הנושא לא ייעלם במהרה. לאחר סערה בינלאומית שהכתימה את שמה הטוב של מערכת הבנקאות השווייצית, הבנקים הסדירו את הנושא בהקימם קרן פיצויים בשווי 1.25 מיליארד דולר.



בחודש שעבר איימה גרמניה לעכב את הסדר המעבר החופשי בין ליכטנשטיין לאיחוד האירופי - סימן ברור שגרמניה מוכנה להקריב נושאי מדיניות אחרים בשל שערוריית הבנקאות. אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, אמורה להגיע לשווייץ בסוף אפריל, וצפויה ללחוץ להגדלת הסיוע בחקירות מצד רשויות שווייץ, לאיתור מעלימי מס גרמניים.



אף אחד לא מצפה כי הסודיות של מערכת הבנקאות השווייצית תעלם בן לילה. הממשלות באירופה מכוונות למשהו באמצע - לא החור השחור השווייצי הקיים כיום, אך גם לא מערכת פתוחה ושקופה כמו מדינות אחרות באירופה.



פשרה אחת עשויה להיות הסכמה של שווייץ לספק יותר סיוע לרשויות זרות החוקרות פשעים חשודים. אך מהלך כזה עשוי לפגוע בסודיות החשובה ללקוחות רבים של הבנקאות השווייצית.



במסגרת הסכמים עם האיחוד האירופי, שווייץ מטילה על אזרחי האיחוד האירופי שמשקיעים במדינה מס על רווחי הון, ומעבירה את הכספים למדינות הרלוונטיות. אך כמה מדינות באירופה, ביניהן גרמניה, מאמינות כי ההסדר הנוכחי מחזיר להן פחות כסף מהמגיע להן.



אובמה קורא לחקיקה בנושא



בכירי האיחוד מאמינים כי הם יכולים לנצל את הרגע, כאשר דעת הקהל לצידם, על מנת להפעיל לחצים על שווייץ. צרפת, שתקבל השנה את נשיאות האיחוד האירופי, כבר הצהירה כי בכוונתה לטפל בנושא. אפילו בארה"ב מתחילים המנהיגים לשים לב למתרחש בשווייץ. הסנאטור הדמוקרטי קרל לוין, למשל, הכריז על חקירת העלמות מס על ידי אמריקאים בליכטנשטיין. הוא והסנאטור ברק אובמה, המנסה לזכות במועמדות הדמוקרטית לנשיאות, קוראים לחקיקה שתעניק לממשלת ארה"ב יותר כוח לעקוב אחר כספים בשווייץ ובמקלטי מס אחרים.







רעיון הסודיות בבנקאות מושרש עמוק בשווייץ, בדומה לחוקי החיסיון הרפואי והמשפטי במדינות אחרות. חוק מ-1934 אוסר על בנקאים לחשוף מידע אודות לקוחותיהם. עבור לקוחות זרים, שילוב זה של חוק ומסורת הוא מגן יעיל מפני חקירות מבית. הסכמים הקוראים לסיוע משפטי הדדי בין מדינות ריבוניות חלים לרוב רק על נושאים המהווים פשע בשתי המדינות.



האמלר יוצא דופן רק בכך שהוא מודה כי הבנקים השווייציים מנהלים סכומים גדולים שחומקים ממס. אך הוא אינו מתנצל. הוא כתב באחרונה מסמך בן שמונה עמודים שנקרא על ידי רבים, והגן על אירופאים המפקידים את כספם בשווייץ בטענה כי "הם פועלים להגנה עצמית על כספם מפני המסים הגבוהים במדינותיהם".



מרבית האנליסטים מאמינים הבנקים הגדולים כמו UBS וקרדי סוויס, שרוב הכנסותיהם מגיעות מחוץ לשווייץ, יכולים להסתדר היטב גם בלי סודיות בנקאית. אך האמלר אומר כי עבור הבנקים הפרטיים הקטנים, הסודיות חיונית, בשל יציבותה ושולי הרווח העבים שהיא מספקת גם בזמנים קשים.



"סודיות בנקאית היא אחד היתרונות התחרותיים של שווייץ אל מול מדינות אחרות", אומר פייר מיראבוד, נשיא איגוד הבנקים השווייציים, ושותף בכיר בבנק מיראבוד בז'נווה, "זו דרך נוספת להגן על פרטיות לקוחותינו".



סקרים מראים בעקביות כי 80% מהשווייצים תומכים בסודיות בנקאית, אך רק כ-40% מהם תומכים בסודיות בנקאית לגבי לקוחות זרים. האמלר נחשף למציאות זו לפני שבועות ספורים. בעת פגישת מועדון רוטרי בציריך, חברים אחרים הזדעדעו כי הבנקאים השווייצים מנהלים כספים של מעלימי מס זרים. "לא היה לנו מושג שאתם עושים דברים כאלה", נזכר האמלר בדבריהם.



הנס-רודולף מרץ, שר האוצר השווייצי, התייחס בביטול לרעיון ששווייץ תפחית את הסודיות. אך בנקאים בשווייץ אומרים כי לממשל חששות עמוקים בנושא, אך הם חוששים כי כל דיון בו עשוי להבהיל את הלקוחות הזרים.