אימפריית הפשע של יניב בן דוד

הונאות מס, הנפקת חשבוניות פיקטיוויות והלבנת הון בהיקף של עשרות מיליוני שקלים נכללות בכתב האישום שהוגש השבוע נגד איש העסקים הצעיר יניב בן-דוד. ואולם כתב האישום חושף רק חלק קטן מסיפורו של האיש, ששמו נקשר למשפחות הפשע הגדולות בישראל, להלוואות בשוק השחור ואף למעורבות בקריסה של חברת חפציבה.

בן-דוד (29), אחיינו של יוסי בן-דוד, ראש עיריית יהוד, מואשם שעמד בראש רשת מתוחכמת, שכללה את אחיו הצעיר הראל, ושני חברים נוספים מיהוד. לפי כתב האישום, הרשת, שעסקה בין היתר בעבודות התקנה עבור החברות yes ו-HOT, הונתה את מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי בסכום של יותר מ-100 מיליון שקל.

אישום נוסף נגד חבורת בן-דוד הוא ביצוע עבירות הלבנת הון בסך של כ-80 מיליון שקל, שנועדו להסוות ולהסתיר את סכומי העתק שקיבלה לידיה מביצוע העבירות נגד רשויות המדינה. אלא שכתב האישום, חמור ככל שיהיה, עדיין לא מקיף את מלוא הסיפור של יניב בן-דוד.

לכתב האישום לא נכנס החשד בדבר הקשר של בן-דוד לגורמים בעולם התחתון. קשר זה היה ידוע לחוקרי מע"מ כבר ב-2003 - כך לפי מסמכים פנימיים של חוקרי מע"מ, שהגיעו השבוע לידי TheMarker. ממסמכים אלה עולה החשד כי בן-דוד קשור למשפחת הפשע אברג'יל; במסמך אחד אף נכתב שב-2003 הפעיל בן-דוד קזינו באולמי שמפיין באור-יהודה, בחסותה של משפחת הפשע המפורסמת.

הסיפור של בן-דוד יוצא דופן בכל קנה מידה: צעיר בשנות ה-20 לחייו, שגדל ביהוד, מתגורר בסביון, בווילת ענק מאובטחת היטב, ומצליח להציג חזות של איש עסקים לגיטימי ורציני. ברשות המסים העריכו השבוע שמספר החברות שהיו בקשר עם בן-דוד מתקרב למאה.

בין היתר הצליח בן-דוד לשכנע חברות מכובדות כמו yes ו-HOT לאשר לו להיות קבלן משנה גדול שלהן בתחום ההתקנות. הוא זכה במכרז לרכישת חלק מהחברה הציבורית גילתק, לאחר שזו התמוטטה ובעל השליטה בה, מנחם קופ, ברח לחו"ל. גם החברה הבורסאית צמנטכל, חברת כים-ניר (דרך חברת מ.ק תעופה), חברות האבטחה סיירת לבוק ואנוש, ולפי עדויות גם חברת הקבלנים אריה את עופר וחברות רבות נוספות, היו בקשרים מסוגים שונים עם בן-דוד וחבורתו. מחברת לבוק נמסר כי מבחינתה כל העסקות שבוצעו עם בן-דוד היו לגיטימיות.

לבן-דוד היו שני צדדים. הצד הידוע, ה"לגיטימי", בא לידי ביטוי בשתי חברות - תקשורת בטוחה ופ.י.א. תקשורת בטוחה היתה קבלנית משנה של חברת הלוויין yes, וביצעה עד לפני כחודש 45% מהתקנות החברה. מנכ"ל החברה, יוסי חן, התאבד בתחילת החודש בנסיבות לא ברורות (ראו מסגרת). חברת פ.י.א ביצעה כ-50% מעבודות ההתקנה של חברת הכבלים HOT, וכן עבודות בעבור חברת התקשורת 012. שתי החברות חדלו מלתפקד לאחר מעצרו של בן-דוד בתחילת מארס, עקב הקפאת כל נכסיו (ראו מסגרת).

לפי החשד, הצד השני של פעילותו של בן-דוד היתה שליטה בכמה חברות קש, בהן א.ארצי, סורמי, בילבו, א.ר.מ.ס אחזקות, א.ארצי תעשיות ואחרות. חברות אלה נחשדות כי נתנו חשבוניות פיקטיוויות לחברות פ.י.א ותקשורת בטוחה ולעשרות חברות במשק שאתן היה בן-דוד בקשר בשנים האחרונות.

השיטה של בן-דוד היתה פשוטה - הוא איתר חברות שהיו נתונות בקשיים ולא יכלו לשלם משכורות לעובדים במועד, והציע להן "עזרה" - לשלם את המשכורות במקומן, ובתמורה הן יחזירו לו את הכסף במועד מאוחר יותר. כל זאת, על פי החשד, באמצעות חברות פיקטיוויות כמו א.ארצי, א.ר.מ.ס וסורמי. החברות טוענות כי ככל שהן ידעו, העסקות היו אמיתיות.

לדוגמה, ממקרה שהגיע לבית המשפט במסגרת תביעה שהוגשה נגד חברה שנעזרה בבן-דוד עולה כי שכרו של אחד מעובדיה שולם במשך ארבעה חודשים על ידי ארבע חברות.

בן-דוד מצא לא מעט חברות בקשיים בעקבות המיתון הגדול של תחילת שנות ה-2000. ה"לקוחות" שלו הגיעו בעיקר מתחומים שבהם נדרש כוח אדם רב וזול, כמו אבטחה, בנייה וקבלנות משנה של חברות הכבלים והלוויין (חברות המבצעות התקנות בעבורן).

העובדים בחברות אלה היו מקבלים תלושי משכורת מהחברות הפיקטיוויות של בן-דוד. הבעלים של חברות הנדל"ן, התקשורת או האבטחה היו משלמים לבן-דוד בעבור המשכורת, בתוספת מע"מ. לפי החשד, שילשל בן-דוד את כספי המע"מ לכיסו. הוא לא דיווח על כספים אלה לרשויות המדינה ולא שילם מע"מ, מס הכנסה, או ביטוח לאומי בעבור העובדים.

לדוגמה, בכתב האישום נכתב כי בין אפריל 2005 לדצמבר 2007 הוציאו בן-דוד, אחיו הראל ואנשים אחרים 73 חשבוניות פיקטיוויות לכאורה על שם חברת א.ר.מ.ס לחברות פ.י.א ותקשורת בטוחה. "החשבוניות הוצאו, כביכול, בגין אספקת כוח אדם ועבודות, זאת כאשר נאשמת מס' 8 (א.ר.מ.ס, ש"ש), לא סיפקה את כוח האדם או ביצעה את העבודה המתוארת בחשבונית, ובפועל העובדים הועסקו על ידי החברות והעבודה בוצעה על ידן", נכתב.

סימן שאלה גדול מרחף סביב התנהלותן של החברות yes ,HOT ו-012, שקיבלו שירותים מפ.י.א ומתקשורת בטוחה. ניתן לראות זאת באמצעות סיפורה של חברת תקשורת בטוחה. שמה הקודם של החברה היה אשור תקשורת, ולאחר שנקלעה לקשיים כלכליים הצליח בן-דוד להשתלט עליה. בפברואר 2004 אישרה yes את העברת הפעילות שלה מחברת אשור תקשורת לחברת תקשורת בטוחה. חצי שנה לפני כן נעצר בן-דוד בחשד שגילגל חשבוניות פיקטיוויות בסך 56 מיליון שקל, פרשה שפורסמה בכלי התקשורת. לטענת מקורות, אם בכירי yes היו עושים חיפוש פשוט בגוגל, הם היו מגלים מידע זה.

מקור המכיר את הפרשה טוען כי בכירים ב-yes יכלו לדעת מי הוא בן-דוד, אך זה לא הפריע להם לאשר את כניסתו לחברה. מנגד, בכיר לשעבר ב-yes טען השבוע שבחברה לא היו מודעים באותה תקופה לבעייתיות של בן-דוד. "אחרי שעזבתי את החברה שמעתי שהשוק האפור השתלט על כל ענף ההתקנות של HOT ו-yes. אמרתי לעצמי, איזה מזל שאני כבר לא שם".

מחברת yes נמסר בתגובה: "yes פעלה כמקובל וכנדרש בעולם העסקי, על פי החוק, ובדקה את החברה שנמצאה עומדת בכל הנדרש - לכן אושרה לפעילות עם חברת yes". מ-HOT נמסר: "הנושא נמצא בחקירת משטרה, ולכן אנו מעדיפים לא להתייחס אליו". מ-012 לא נתקבלה תגובה עד סגירת הגיליון.

אופן פעולה נוסף של בן-דוד, שאינו מופיע בכתב האישום, אך מוכר לחוקרי רשות המסים, הוא מתן הלוואות לעסקים בריבית של 2%-5% בחודש. לעתים הוא הוציא חשבוניות פיקטיוויות לכאורה תמורת ההלוואות, שעליהן נכתב כי ניתנו תמורת עבודה, ובגינן הוא היה גובה את הריבית ואת המע"מ.

עדויות בנוגע לכך עלו במשפט שהתנהל עד לאחרונה בבית משפט השלום ברמלה - שבו הוגשה תביעה של המדינה נגד בעליו של אולם אירועים, שהורשע במסגרת הסדר טיעון בקבלת חשבוניות פיקטיוויות מחברה. לפי כתב האישום שהוגש השבוע, החברה נמצאת בשליטת בן-דוד (ת.פ 3909/05).

אחד העדים במשפט, יוסף לביא, תושב רחובות שלדבריו היה בעבר שותפו של בן-דוד, תיאר את הדברים בעדותו: "בן-דוד נותן כספים, מוציא חשבוניות. הוא נותן כספים לחברות שנקלעות לקשיים. לשאלתך מה תנאי ההלוואה, בדרך כלל הוא לוקח 2% או 3% בחודש, נותן את החשבונית, ועל זה לוקח את המע"מ ואת הריבית על סכום ההלוואה".

לדברי בכיר ברשות המסים, כשבעל עסק לא הצליח להחזיר לבן-דוד את החוב, היה בן-דוד משתלט על העסק באיומים. "זה לא היה שוק אפור, אלא שוק שחור של ריביות רצחניות. מי שלא עמד בתשלום - בן-דוד היה משתלט על החברה שלו, וגם על נכסי מקרקעין שונים", אמר השבוע אותו בכיר.

עדות דומה לגבי שיטות הפעולה של בן-דוד נשמעה מפי צבי קסמן, חוקר בכיר במע"מ, במהלך משפטו של בעל אולם האירועים. קסמן: "באופן כללי ניסה בן-דוד לאחר שהחברות לא עמדו בהלוואות שסיפק להן, להשתלט על החברות ולגרום לכך שהוא יתעשר מהסיפור הזה, תוך כדי עבירות מסים ברמה הכי חמורה. מצד אחד זה יצייר אותו כאיש עסקים מכובד, ומצד שני, הוא את הכסף שלו ירוויח באמצעות כל אותן חברות ובאמצעות כל העבירות שביצע".

המשפט ברמלה שפך אור על דמותו של בן-דוד. לביא חשף בעדותו פרטים רבים על שותפו לשעבר. בין השאר סיפר על מקרה שבו בן דוד איים עליו: "הוא אמר לי שאם אני לא אשמע לו, יש יציקה של בטון שיצקו כבר מישהו שם. הוא זרק לי כל מיני מלים כאלה".

לביא תיאר את בן-דוד באופן הבא: "יניב הוא קודם כל טיפוס אלים. ברגע שהוא מאיים, הוא מבצע את זה. הוא הראה לי מישהו ביהוד שהוא ניפח אותו, עשה אותו על כיסא גלגלים. יום אחד הוא סגר אותי בתוך חדר, הביא לי מישהו 2 מטר גובה. הוא אמר לי שאם אני לא ארד מהעניין הזה שהוא חייב לי כסף אז הוא יסגור אתי את העניין. יניב יש לו אנשים". במקום אחר בפרוטוקול אומר לביא שמאחורי בן-דוד עומד ארגון פשע רציני יותר.

אדם שעבד עם בן-דוד באחת מהחברות שבבעלותו, טען השבוע שקיים קשר הדוק בין בן-דוד לעולם התחתון. "לבן-דוד היתה מעטפת שלמה של ארגוני פשיעה בישראל - משפחת אברג'יל, שלום דומרני מאשקלון ועבריינים הקשורים לקבוצת רמת עמידר. לצערי המשטרה פיספסה את כל זה בכתב האישום הזה, היא לא מציינת את הקשר בין בן-דוד לארגוני פשיעה".

שלום דומרני, הפועל באזור אשקלון, נחשב לאחד מהיעדים המבוקשים של משטרת ישראל. אדם המכיר את החברות של בן-דוד סיפר שדומרני היה מעורב מאוד בעסקיו של בן-דוד.

עו"ד ירום לוי מסר בתגובה בשם דומרני: "מזה שנים עלה דומרני על דרך המלך, והתנהגותו ועסקיו נורמטיוויים לחלוטין. אני שמח בשבילו שההתעניינות בו מגיעה ממדורי הכלכלה ולא ממדורי הפלילים. אין לי ספק שהוא יתרום מכישרונותיו ומיושרו לכל מי שיחבור אליו, ובתנאי שיעבוד באופן חוקי".

זווית מעניינת נוספת בסיפורו של בן-דוד היא הקשר שלו לחברות גדולות, חלקן בורסאיות, שהתמוטטו ברעש גדול בשנים האחרונות. בכתב האישום שהוגש השבוע מוזכרת חברה בשם גילתק התקנות, שמקורה בחברת גילתק תקשורת, שהיתה פעם חברה בורסאית גדולה ומכובדת.

בתחילת שנות האלפיים התמוטטה גילתק תקשורת, ובעל השליטה בה, מנחם קופ, ברח מישראל למקסיקו - ולא חזר מאז. לחברה מונה נאמן - רו"ח משה ליאון, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה. ליאון מכר חלק מפעילות גילתק תקשורת לאיתי לביא, שהיה באותה תקופה אחד ממקורביו של בן-דוד, ופעילות זו הועברה לשם גילתק התקנות תקשורת בע"מ. בית המשפט אישר את המכירה. מנכ"ל החברה היה יוסי חן ז"ל, שמאוחר יותר עבר לכהן כמנכ"ל חברת תקשורת בטוחה.

בכתב האישום מוצגות חשבוניות, שניתנו בין ינואר 2003 לינואר 2004 על ידי חברת א.ארצי לחברת גילתק התקנות. בשלב מסוים נשאל ליאון על ידי מע"מ אם עובדים של גילתק הבורסאית עברו לעבוד אצל בן-דוד, בחברת גילתק התקנות. ליאון ענה לחוקרי מע"מ כי לא ידוע לו על עובדים של גילתק שנרשמו כביכול כעובדים בחברת א.ארצי בע"מ, ושהועסקו בפועל על ידי גילתק התקנות תקשורת בע"מ.

משה ליאון אמר השבוע: "תפקידי ככונס של החברה היה למצוא רוכש לחברה וכך עשיתי. מבחינתנו היה מדובר ברוכש תמים, שקיבל את אישור בית המשפט, ובזה הסתיימה עבודתנו. כל מה שנעשה מאוחר יותר, ומסתבר היום בדיעבד, נעשה בתקופה שבה הנכס כבר לא היה בידיים שלנו".

ל-TheMarker נודע כי מנחם קופ ויניב בן-דוד הכירו עוד לפני התמוטטות גילתק הבורסאית וכי היו להם קשרי עבודה. מקורבים לליאון אמרו השבוע כי הקשר בין קופ לבן-דוד, אם אכן התקיים, לא היה ידוע.

עוד חברה בורסאית לשעבר הקשורה לבן-דוד היא חברת התעופה כים-ניר, שבתחילת שנות האלפיים היתה בשליטת בית ההשקעות אלשטולר-שחם. החברה נמכרה לאיש העסקים דן קריב, ששלט על חברות שונות, בהן מ.ק תעופה, או.אל תעופה ודנגל אחזקות. שלוש החברות מוזכרות בכתב האישום ככאלה שקיבלו חשבוניות פיקטיוויות מחברת סורמי, עוד אחת מהחברות שבשליטת בן-דוד. מ.ק תעופה, המחזיקה במניות כים-ניר, נמצאת כיום במצב של חדלות פירעון. לפי עדותו של יוסף לביא, החברה קיבלה הלוואות בריבית גבוהה מבן-דוד. דן קריב, הבעלים של החברה, סירב להגיב לדברים.

חברת האבטחה רשף ביטחון, חברה-בת של החברה הבורסאית תגבור, מוזכרת אף היא בכתב האישום. לפי החשד, קיבלה החברה 58 חשבוניות מחברות שונות הקשורות בבן-דוד, בין מארס 2005 לינואר 2008. מרשף ביטחון נמסר בתגובה: "החשבוניות התקבלו על עבודה אמיתית, אין כאן שום חשבונית פיקטיווית".

סנגורם של יניב בן-דוד והחברות תקשורת בטוחה ופ.י.א - עו"ד יעקב (קובי) גולדמן ממשרד גולדמן-ברון, המתמחה בתחום המסים - העלה השבוע טענות קשות כלפי תפקוד המשטרה ורשויות המסים בתחילת הפרשה, כאשר נעצרו האחים בן-דוד. לדבריו, לא היה צורך ממשי בהקפאת הנכסים בחברות של בן-דוד, כפי שעשו המשטרה ורשות המסים. לטענת גולדמן, במקרה זה נוצלו שלא לצורך סעיפים דרקוניים בחוק הלבנת הון.

הקפאת הנכסים גרמה, לדברי גולדמן, להתמוטטות החברות של בן-דוד ופגעה בחופש העיסוק שלהן - וכל זאת עוד לפני שהתברר עניינן ומבלי שהיתה לו הזדמנות לעיין בחומר שהצטבר נגד לקוחותיו, שאמנם הוגש לבית המשפט אך הוגדר סודי. לטענת גולדמן, ההחלטה על הקפאת הנכסים נועדה ליצור לחץ על בן-דוד בחקירה.

"חוץ משיקולים זרים, אין עילה אחרת לפעולה זו", טען גולדמן. "הם פשוט הרסו את שתי החברות, ששוות עשרות מיליוני שקלים ומעסיקות 400 עובדים, מבלי שהתבררו כל העובדות לאשורן. הם אפילו לא רצו לשחרר כספים בעבור עבודה שבוצעה בפברואר".

בסופו של דבר הצליח גולדמן לשחרר חלק מהכספים - ואולם זה היה מאוחר מדי, לדבריו, מכיוון שהחברות של בן-דוד חדלו מלתפקד. לטענתו, צוות ההגנה של בן-דוד שוקל להגיש תביעה אישית נגד המדינה בגין הקפאת הנכסים שבוצעה בתחילת החקירה.

עוד נמסר בתגובה ממשרד עורכי הדין: "כתב האישום שהוגש בימים אלה כולל אישומים רבים, יותר מ-300 עדי תביעה והיקף חומר גדול מאוד. מטבע הדברים, חומר החקירה עדיין אינו ברשותנו, והוא מצולם בימים אלה. רק לאחר עיון בחומר החקירה ולימודו ניתן יהיה להתייחס לכתב האישום בצורה עניינית ורצינית.

"טענות המועלות בכתבה, כולל אלה הנוגעות למתן הלוואות, לעבירות אלימות ולהשתלטות על חברות, אינן מוצאות ביטוי בכתב האישום - ומשכך, איננו מתייחסים אליהן. למותר לציין שאין באפשרותנו להתייחס לאמור בעניין 'מסמך פנימי במע"מ', אשר לא רק שאינו מצוי בפנינו, אלא שגם תמוה כיצד הוא מצוי בפניכם".

כמה אנשים המכירים את הסיפור של יניב בן-דוד מתחו השבוע ביקורת על רשויות החוק. לטענתם, ניתן היה להפסיק את פעילותו של בן-דוד כבר לפני כמה שנים; כך היה נמנע ממנו לצמוח לממדים שאליהם צמח, לכאורה.

כבר ביולי 2003 נעצר בן-דוד בחשד שהפיץ חשבוניות פיקטיוויות בהיקף של 56 מיליון שקל באמצעות החברות המוזכרות בכתב האישום הנוכחי (א.ארצי ופ.י.א). מאז הוא נעצר עוד שלוש פעמים, אך רק המעצר האחרון, בתחילת מארס, הוביל לכתב אישום.

מקור המכיר היטב את המקרה הצביע השבוע על העובדה שבן-דוד שמר על זכות השתיקה בכל החקירות שנערכו לו. עם זאת, הוא העביר לחוקרי מע"מ ומס הכנסה מידע שעזר להם להגיש כתבי אישום נגד אנשים וחברות שלהם נתן חשבוניות פיקטיוויות, לטענת שלטונות המס. בשנים האחרונות הועמדו לדין והורשעו כמה חברות ואנשי עסקים שאתם עבד בן-דוד; כולם טענו שמדובר בעסקות אמת.

לידי TheMarker הגיעו חמישה מסמכים המעידים כי בן-דוד העביר מידע לרשויות המס. דוגמה לקשר החשוד לכאורה בין בן-דוד לרשויות המס עולה מדו"ח פעולה שכתב חוקר המע"מ יצחק אייזנמן ביולי 2003. בדו"ח כותב אייזנמן כי בן-דוד אמר לו שהוא יכול לסדר עדות של שניים מאנשיו לגבי החברות א.ארצי והרצי, ובתמורה הוא מבקש שיוציאו מהפרשה את כל המעורבים האלה, וכן שני לקוחות מקורבים ש"קנו במיליונים", לדברי בן-דוד. "אם תיחתם עסקה בפרקליטות, הוא יכול לדאוג לעדות שלהם נגד כל הלקוחות", כתב אייזנמן.

מסמכים נוספים שכתב אייזנמן בספטמבר 2004 מעידים על מגמה דומה. במזכר מאותו החודש, למשל, כותב אייזנמן שבן-דוד סיפר לו כי הוא בטוח שלחברה בורסאית מסוימת (שאת שמה סירב לחשוף) יש חשבוניות פיקטיוויות בסך של 100 מיליון שקל.

אייזנמן העיד במשפט של גן אירועים מרמלה, ובתשובה לשאלה של עו"ד אמנון פרידמן מצוות ההגנה אמר כי בן-דוד אכן הסגיר לרשויות המס כמה חברות שעמן עבד. אייזנמן לא ידע לנקוב במהלך המשפט במספרן המדויק של החברות שהסגיר בן-דוד. כך עולה מחקירתו של אייזנמן:

פרידמן: "האם קיבלת מידע מודיעיני מיניב בן-דוד?"

אייזנמן: "כן".

פרידמן: "אתה מתאר סיטואציה כזו - יש לנו את הגיבור הראשי של הפרשה, אדון בן-דוד, שלכאורה שמר על שתיקה בחקירות שערכת לו. נכון?"

אייזנמן: "כן".

פרידמן: "מצד שני, אתה אומר שהוא היה מקור מידע".

אייזנמן: "נכון, הוא דיבר בצורות שונות בעל פה".

פרידמן: "כמה מהקורבנות הוא הסגיר לידיכם?"

אייזנמן: "אין לי מספר".

פרידמן, שעסק בכמה תיקים הקשורים לעניין, אמר השבוע: "אני מנוע מלהתייחס לתיקים ספציפיים, מטעמים ברורים, ואולם באופן כללי אני יכול לומר שיש תמיהות רבות באשר להתנהגות של רשויות האכיפה. לתמיהות אלה לא ניתנה תשובה עד כה".

ברשות המסים אמרו בתגובה: "נגד יניב בן-דוד ומעורבים קשורים נוספים נפתחו במחלקת החקירות של רשות המסים כמה תיקי חקר. עד היום הוגשו כמה כתבי אישום והתקבלו כמה גזרי דין נגד מעורבים שונים. גם נגד בן-דוד החל להתגבש כתב אישום, ואולם תוך כדי כך, משהחלו להצטבר פריטי מידע נוספים, פנינו למשטרת ישראל ויזמנו הקמת צח"מ (צוות חקירה מיוחד) משותף בעניינו, שעבד במשך כשנה באופן סמוי, עד לפרוץ החקירה הגלויה הנוכחית והגשת כתבי האישום.

"בן-דוד לא שימש מעולם מקור מודיעיני של רשות המסים בישראל. הציטוט מתייחס לאחת החקירות של יניב בן-דוד שבה שמר האחרון על זכות השתיקה. בהפסקות שנעשו במהלך החקירה שוחחו ביניהם החוקר והנחקר, והחוקר רשם זיכרון דברים של שיחות אלה.

"תוצאות החקירה והגשת כתבי האישום החמורים נגד בן-דוד והמעורבים האחרים, תוך כדי המשך מעצרם עד תום ההליכים, הם ראיה ברורה לכך שאין כל בסיס לטענות בדבר התנהלות החקירה וטענות אלה מופרכות מיסודן".