ערביי ישראל: משאב יקר ולא מנוצל

אחת הנקודות המעניינות בכלכלה היא הפער בין רמת החיים של המגזרים החלשים באוכלוסייה לפוטנציאל צמיחת התוצר באותם מגזרים, ותרומתם האפשרית לצמיחתו של המשק כולו.

עצרו לרגע אחד וחישבו: היכן קל יותר להשיג צמיחה שתכפיל את התוצר לנפש, במדינות עניות או במדינות עשירות? כלכלנים ישיבו כמעט ללא היסוס כי קל יותר לבצע את המשימה במדינות עניות ויתנו דוגמאות רבות מהשנים האחרונות, החל בסין ובהודו דרך אוגנדה ווייטנאם וכלה באירלנד.

אנשי מדע המדינה יהססו לפני שישיבו. הם יודעים כי תרבות פוליטית ליברלית ותשתית חקיקתית מהוות תנאים הכרחיים, הגם שבלתי מספקים, לצמיחה כלכלית. על כן, באותן מדינות שבהן הגורל חיבר תרבות פוליטית ליברלית, תשתית חקיקתית וחינוכית, הכנסה לאומית נמוכה, נחישות, יוזמה ומיקוד של מנהיגים - לתוכניות צמיחה כלכלית יש תוצאות מרשימות, הן בהיבטים הכלכליים הישירים והן בהיבטים החברתיים העקיפים.

והנה, כל המרכיבים הדרושים מצויים גם בישראל, אך המשק אינו מנצלם. כך אנו משופעים בתרבות פוליטית ליברלית, בתשתית חקיקתית מתקדמת (בהנחה שדניאל פרידמן לא יספיק להחריב אותה), בהכנסה לאומית נמוכה של כשליש מהאוכלוסייה (המגזרים הערבי והחרדי), המרוכזת רובה באזורים גיאוגרפיים מוגדרים ואף בתשתית חינוכית מצוינת (שיעור האקדמאים הערבים גבוה יחסית בכל קנה מידה השוואתי עולמי). ובכל זאת חסר מרכיב או שניים - נחישות, יוזמה ומיקוד.

למרבה הצער, מבחינת המשק מונח מתחת לאפנו משאב יקר ולא מנוצל: מגזר שלם של 1.25 מיליון נפש, שמיקוד, יוזמה ונחישות יכולים להביא לצמיחתו המואצת באופן שיניע מנוע צמיחה חדש ורב עוצמה למשק כולו. למעשה, הדרך הקלה ביותר להשיג רמת חיים אירופית בישראל היא דרך צמיחתו של המגזר הערבי הנחשל במדינה.

מנהיגי ישראל, כמו גם הציבור הרחב, חייבים להבין עובדת חיים פשוטה. לכסף אין צבע. מהרגע שמשפחה כלשהי מעלה באופן קבוע את הכנסתה בשקל אחד, מתרחש מעגל קסמים חיובי במשק כולו. השקל מתחיל להתגלגל בכל רחבי המדינה, מהמשפחה, למכולת ומהמכולת לחברת התקשורת או לבנק או לרואה החשבון וכך הלאה, עד שנהפך לשלושה או ארבעה שקלים של תוספת להכנסה הלאומית הקבועה. זוהי תורת המכפיל על רגל אחת. ושקלים אלה לא יישארו בנצרת, אום אל פאחם או ג'לג'וליה, אלא יתפזרו במשק כולו. גם בשדרות, דימונה ונתיבות.

יתר על כן, קרוב למחצית עניי ישראל נמנה על המגזר הערבי והחרדי. לפיכך, מיצוי פוטנציאל הצמיחה של האוכלוסייה הערבית הוא גם מרכיב חיוני במאמצים להילחם בעוני ולצמצם פערים בחברה. לא זו בלבד שלפנינו סלולה דרך צמיחה יעילה, אלא שדרך זו היא גם הדרך הצודקת. מעטות ההזדמנויות בכלכלה שהיעילות והצדק משתלבות כה יפה.

בה בעת, אסור להתעלם מהשפעתו של פוטנציאל הצמיחה הלא ממומש במגזר הערבי על הדו-קיום במדינה. מחקרים מלמדים שפערים כלכליים בין לאומים שונים החיים באותה מדינה, יוצרים מוקדי עוינות לאומניים הפוגעים במרקם החברתי. יתירה מזו, הניסיון בישראל מלמד שככל שהפער הכלכלי בין המגזרים הערבי והיהודי בולט יותר לעין - כך רבים יותר מוקדי העוינות באוכלוסיות השונות.

על הממשלה לגלות יוזמה ונחישות ולמקד מאמצים בתוכנית כלכלית ייעודית למגזר הערבי. לא תמיכות, לא סיוע, לא מתנות. תוכנית כלכלית אמיתית שעקרונותיה לא בשמים.

הכותב הוא ראש ההתמחות בחשבונאות בקריה האקדמית אונו ולשעבר החשב הכללי באוצר