בית המשפט: מכולות, מסעדות ופיצריות רשאיות למכור חמץ בפסח

הנאשמים, שחר לוי ממסעדת רסטובר, איל להב מהפיצריה פיצה צ'ילי, ליאת בן דוד ממסעדת איוו מיט בורגר ושוקרי ולטיפה מארון ממכולת טרמינל 21 הואשמו בכך שבפסח שנה שעברה הציגו בפומבי מוצרי חמץ "למכירה או לצריכה", תוך הפרת סעיף 1 לחוק חג המצות הקובע כי במהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה".



לטענת באי כוח הנאשמים, עוה"ד גלעד ברנע, דב אלפרט, אילן פרגר וסרור מארון, יש לבטל את כתבי האישום בשל הגנה מן הצדק, בעיקר משום שמדובר בחוק אשר נחקק לפני למעלה מעשרים שנה ואשר מאז שנחקק מעולם לא נאכף באמצעות הגשת כתבי-אישום, וגם היקף הניסיון שנעשה לאוכפו באמצעות הודעות קנס כלל אינו ברור.



המדינה, באמצעות עו"ד מאיה בצלאלי, טענה לעומתם כי מדובר בחוק תקף שנחקק כדין ולא ניתן לדרוש שלא לאכוף חוק. כן טענה כי בעיר שרבים מתושביה לא רק יהודים אלא דתיים, ורוב חברי מועצתה לא רק יהודים אלא דתיים - כיבוד הדדי מצדיק את קיום חוק זה".



השופטת ציינה בפסק הדין כי החוק אינו אוסר מכירת חמץ, אלא נועד "רק למנוע הצגת לחם, לחמניות ופיתות בפומבי... החוק לא נועד לעסוק במצוות אכילת מצות, ואף לא נועד לעסוק באיסורי חמץ כפי שנקבעו בהלכה. כל תכליתו למנוע הצגת חמץ בפומבי".



לאור דבריה אלה קבעה השופטת כי עליה לבחון מה משמעות המלים "הציג בפומבי" שבחוק, והאם מכולת, מסעדה ופיצריה הן בגדר מקום "פומבי". על פי הגדרת המונח בחוק הפלילי, שהבחין בין מקום ציבורי למקום פומבי, קבעה השופטת כי מכולת, מסעדה ופיצריה הן "מקום ציבורי" אך הן אינן עונות על הגדרת מקום פומבי, שכן "כדי שמקום ייחשב למקום פומבי, בדומה לרשות הרבים, אין די בכך שזהו מקום העונה להגדרה של "מקום ציבורי", אלא עליו להיות מקום ציבורי הנראה מכל מקום".



"העבירה של איסור הצגת חמץ בפומבי עוסקת רק בהצגת חמץ במקום פומבי. כך למשל, דוכן המוצב ברשות הרבים ממלא אחר דרישה זו של החוק. מה שאין כן באשר להצגת חמץ, למכירה או לצריכה, בעסק סגור", קבעה השופטת והוסיפה כי יש להעניק לסעיף פרשנות המקלה עם הנאשמים.



לאור כל האמור קבעה השופטת כי העובדות המתוארות בכתבי האישום אינן מהוות עבירה, ולכן דינם של כתבי האישום להתבטל.