אלמוג התכלת מבקשת אישור ביהמ"ש לצירוף ראיות הסותרות את טענות החברה להגנת הטבע בעניין המרינה בהרצליה

השותפות המוגבלת, אלמוג התכלת, פנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לצרף ראיות נוספות לתיק הנדון בפניו, בעניין המרינה בהרצליה. אלמוג התכלת, המיוצגת ע"י עו"ד רון ברקמן ממשרד עוה"ד ברקמן, וקסלר, סהר בלום ושות', מבקשת מנשיא בית המשפט המחוזי, השופט אורי גורן, להתיר לה לצרף לתיק הנדון בפניו את פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה ב"פרשת סיביל", כמו גם את העתירה והסיכומים אשר הוגשו ע"י החברה להגנת הטבע בפרשה האמורה.

אלמוג התכלת טוענת כי החברה להגנת הטבע, אשר היתה העותרת ב"פרשת סיביל", כמו גם בעתירה הנוכחית בעניין המרינה בהרצליה, טענה בבית המשפט המחוזי בחיפה, בשנת 1997, "טענות הפוכות לחלוטין, הסותרות חזיתית את הנטען על ידה בעתירה הנוכחית". בהקשר זה טוענת אלמוג התכלת, כי בעוד שבעתירה הנוכחית טענה החברה להגנת הטבע כי חובת ההשכרה המלונאית היא חלק ברור ואינהרנטי מעצם היות הדירות, דירות נופש, הרי שב"פרשת סיביל", טענה החברה להגנת הטבע כי אין תוקף להיתר שניתן לבניית "דירות נופש", באזור המיועד לפי תמ"א 13 לתיירות ונופש, וכי יש לאסור את בנייתן של הדירות משום שאלמנט ההשכרה והזמינות התיירותית, נפקד מהן.

אלמוג התכלת מוסיפה וטוענת כי במועד בו החליטה הוועדה המקומית על מתן ההיתר לדירות נופש (ספטמבר 1997), עמדת החברה להגנת הטבע, כפי שבאה לידי ביטוי ביוני-אוגוסט 1997 ב"פרשת סיביל", היתה כי אין בדירות נופש אלמנט של חובת השכרה מלונאית וכי לא קיימת חובת השכרה שכזו, קרי, בדיוק כעמדתה של אלמוג התכלת.

עוד טוענת אלמוג התכלת, כי חשיפת "פרשת סיביל" מעידה על התנהגותה חסרת תום הלב של החברה להגנת הטבע, וכי בנסיבות העניין יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט, עובדה אשר יש בה לבדה כדי להוות עילה לדחיית העתירה. תגובת החברה להגנת הטבע טרם ניתנה. (עת"מ 2038/98, בש"א 19903/01).