קדנציה במועדון הנוסע המתמיד

הקדחת שאחזה במערכת הפוליטית לפני כשבועיים, לאחר שערוץ 10 חשף את עלות נסיעתם ללונדון של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ורעייתו שרה, הצליחה להאפיל גם על הכותרות הכלכליות, שעסקו במפולות בבורסה בעולם.

עלות אותה נסיעה - 131 אלף שקל לשבוע ימים, והתזמון הבעייתי - ימי מלחמת לבנון השנייה - הפכו את החשיפה של רביב דרוקר בערוץ 10 לחומר בעירה בקרב ח"כים תאבי מסך, שגינו את הנהנתנות של בני הזוג נתניהו.

הגדיל לעשות הח"כ הצעיר יואל חסון מקדימה: הוא פנה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה שיחקור מי מימן את הוצאותיו של בני הזוג בלונדון, מתוך חשש שגורם בעל אינטרס העביר בדרך זו טובת הנאה לנתניהו, כדי לקבל את עזרתו בישראל. חסון הפיוטי אף הדביק לפרשה את הכינוי "מסעות בנימין מרחביה" על משקל "מסעותיו של בנימין מטודלה", ודרש גילוי מלא של מקורות המימון לאותן נסיעות.

חסון, המעיד על עצמו בכל הזדמנות כפרלמנטר פעלתן, הצליח גם הפעם להוכיח זריזות ראויה לציון. אחרי הכל, בעת פרסום ההודעה לעיתונות עשה חסון את דרכו לביקור בן שבועיים בארה"ב, על חשבונם של נדבני הפדרציה היהודית של לוס אנג'לס. כך על-פי הדיווח שהעביר בעצמו לוועדת האתיקה של הכנסת, שלה נדרש לדווח כל ח"כ שיוצא לנסיעה לחו"ל הממומנת על-ידי המזמין.

הח"כ הנמרץ שכח כנראה לבדוק את יומנו האישי מתקופת מלחמת לבנון השנייה. הוא היה מגלה שכמה ימים קודם לנסיעתו של נתניהו ללונדון התארח חסון באותה עיר, על חשבונה של הקהילה היהודית המקומית. שבוע אחרי שחזר מאותה נסיעה נאלץ חסון, שהיה אז בחודשים הראשונים לכהונתו, לארוז מזוודות ולנסוע לביקור בן 10 ימים ביפאן בהזמנת הממשלה היפאנית ובמימונה.

חסון צריך להיות אמיץ מאוד כדי לתקוף את נתניהו בנקודה שבה הוא לוקה בעצמו, אבל יש לו ממי לקחת דוגמה. ראש הממשלה אהוד אולמרט, המרוויח הגדול מהחשיפה המביכה על יריבו נתניהו, הרבה לנסוע לחו"ל לאורך הקריירה הציבורית שלו.

בשנותיו בעיריית ירושלים הקדיש המקומון "כל העיר" מדור מיוחד למעקב אחר נסיעות אולמרט ברחבי העולם, וגילה כי שהה בחו"ל 177 יום מתוך שנתיים וחצי שארכה הקדנציה השנייה שלו. בעיקר היו חביבות על אולמרט טיסות לניו יורק. גם כשהצטרף לממשלה, הוא כיכב במקום טוב ברשימת הנסיעות לחו"ל.

אולמרט, כמובן, לא שונה מהקולגות בממשלה שחלקם קבעו בעבר שיאים של יותר מ-20 נסיעות לחו"ל מדי שנה. לעתים הם נסעו לשליחויות בעלות חשיבות מדינית או מקצועית, ובפעמים אחרות לנסיעות שקשה למצוא קשר ביניהן לבין התחומים שעליהם הם מופקדים. כזו היתה נסיעתה לדרום אמריקה של השרה הממונה על חגיגות ה-60, רוחמה אברהם-בלילא, או נסיעתו בת עשרה הימים לאוסטרליה של שר הרווחה יצחק הרצוג, כדי להשתתף באירועי הקהילה היהודית לרגל 60 לישראל.

שרה נתניהו אינה היחידה שמתבלטת בטעם משובח בהצגות תיאטרון. בשגרירויות ישראל ברחבי אירופה, ובעיקר בלונדון, זוכרים לא מעט מקרים מהשנים האחרונות, שבהם דאגו לשכות השרים להזמין בעבור השר כרטיסים למשחק כדורגל של הפרמייר ליג או להצגה נחשבת. על-פי החוק, גם במקרים שבהם מוזמן השר ולא יוזם את הנסיעה בעצמו, נושאת מדינת ישראל במלוא הוצאות המשלחת. כך נגוז החשש מפני אינטרסים זרים של המארחים ומקבלת טובות הנאה. החוק מאפשר לחשב המשרד ולמבקר המדינה לבדוק את ההוצאות, ולוודא שלא יחרגו מהמותר - מה שאמור למנוע מהח"כים לחגוג על חשבון משלם המסים.

נסיעות השרים מאושרות על-ידי הממשלה בהצבעה שנושאת בדרך כלל אופי טכני, ואין בה דיון אמיתי בנחיצות הנסיעה או בעלותה. קשה לצפות משרים שרוצים לנסוע בעצמם שלא לאשר נסיעה של קולגה.

משיקולי תקציב - ואולי גם משיקולים אנוכיים יותר - מה שמחייב את השרים אינו מחייב את שאר נבחרי הציבור. הח"כים יכולים לנסוע מסביב לגלובוס כמעט כאוות נפשם, מבלי להוציא אגורה מכיסם פרט להוצאות אישיות הנתונות לשיקולם. המכשול היחיד העומד בדרכם הוא ועדת האתיקה של הכנסת, המורכבת משלושה ח"כים ופועלת על-פי תקנון האתיקה שעליו מחליטים הח"כים בעצמם.

ועדת האתיקה דנה בבקשותיהם של הח"כים לצאת לחו"ל שלא במימון הכנסת, אבל הדיון פורמלי בלבד - הוועדה כלל אינה עוסקת בגובה המימון, והאירוח של המחוקקים נעשה על-ידי גופים חיצוניים. הח"כים לא נדרשים לנקוב בעלות הנסיעות והאירוח. הם גם לא צריכים לדווח לוועדת האתיקה אם הוזמנו על-ידי גוף זר או שאירגנו לעצמם הזמנה באמצעות מקורבים תורמים או גורמים עסקיים.

הוועדה גם לא בודקת מי הם הגופים המזמינים את הח"כים. ארגונים יהודיים מרבים להזמין ח"כים, אך איש אינו בודק את מקור כספם. בחלק מהמקרים הכסף מגיע מאנשי עסקים בעלי אינטרסים בישראל.

חלק ניכר מנסיעות הח"כים נחוץ לצורך ההסברה הישראלית הרשמית וגיוס כספים לישראל. חלק אחר כולל השתתפות בכנסים של ארגונים המקדמים אמונה דתית או סדר יום פוליטי, שאינם תואמים בהכרח את הקו הרשמי של ישראל. ביקור של ח"כ ישראלי - במיוחד כזה שמתגאה בעבר צבאי מרשים - מהווה אטרקציה, ומביא לארגונים המזמינים תרומות ויחסי ציבור. לח"כ זו הזדמנות מצוינת להכרת תורמים פוטנציאליים, בתקווה שאחרי המפגש הבלתי אמצעי הם לא יהססו לפתוח את הארנק ולתרום כשיתמודד שוב בבחירות.

ועדת האתיקה קבעה בעבר שנשותיהם של הח"כים לא ייסעו לחו"ל במימון הגוף המארח. הסיבה ברורה: הוועדה לא רצתה שהגופים המממנים ייאלצו לשאת בהוצאות של אירוח הרעיה וכך יעניקו, למעשה, טובת הנאה לח"כ. גם למכשול זה מצאו כמה ח"כים פתרון: הרעיות מוזמנות ישירות על-ידי הגוף המארח, ממש כמו היו נשות ציבור בפני עצמן. חבל שבהזמנות כאלה לא נדרש הח"כ לדווח איזו פעילות ציבורית עצמאית היתה לרעייתו, לבד מההתלוות אליו.

כך יכול כל ח"כ לארגן לעצמו נסיעה חלומית, ולהסוות אותה בצורך מקצועי או בתרומה לישראל. לפני כשנה וחצי חשף TheMarker את נסיעתם ב-2004 לאירופה ולארה"ב של הח"כים רוחמה אברהם-בלילא ואלי אפללו, שהיו עדיין בליכוד. השניים נסעו על חשבון חברת היצוא החקלאי אגרקסקו, ועלות אותה נסיעה נאמדה ב-6,600 דולר.

אברהם-בלילא ואפללו השתמשו להגנתם בטיעון שוועדת האתיקה נתנה אישור עקרוני לנסיעה. אברהם-בלילא שכחה לספר כי בהמשך קידמה בכנסת אינטרסים של אגרקסקו, שמאחוריהם עמדו סכומי כסף גדולים. לאחר החשיפה נאלצו השניים להחזיר לחברה את הכסף, ואברהם-בלילא אף נחקרה במשטרה.

יו"ר ועדת האתיקה, ח"כ חיים אורון (מרצ), אמר השבוע ל-MarkerWeek: "אסור להפוך את ועדת האתיקה למשטרת המוסר של הח"כים. הוועדה אינה יכולה לקבוע קוד אתי על מחיר ארוחות וחדרים שיוצעו לח"כים בנסיעות הממומנות על-ידי גופים שונים. הכלל הבסיסי הוא שהח"כ מתנהל באופן סביר. בכל מקום שבו ח"כ מופיע - בכנסת או מחוצה לה - עליו להתנהג באופן שאינו מבזה את הכנסת. אי-אפשר לתת לו קוד התנהגות מהבוקר עד הערב".

אורון הוסיף כי "התחום הציבורי הוא המבחן העיקרי של נבחרי הציבור. השאלה היא אם הנסיעה ראויה או לא. המבחנים מאוד ברורים, ורוב רובם של הח"כים עומד בהם. המבחן הוא שהנסיעה לא ממומנת על-ידי גוף עסקי, אין בתוכה ניגוד עניינים והגוף הציבורי שמזמין את הח"כ עושה זאת כחלק מהפעולה הציבורית שלו".

לו היו נתניהו ואנשיו בודקים את טבלת הנסיעות של הח"כים במקום לעסוק בהכחשות ותביעות דיבה, כמו זו שהוגשה נגד ערוץ 10, הם היו מוצאים לא מעט תחמושת נגד המשמיצים. מתחילת הקדנציה הנוכחית של הכנסת, באביב 2006, הוגשו לוועדת האתיקה בקשות ל-492 נסיעות לחו"ל שלא על חשבון הח"כים. חלקן הגדול של הנסיעות קצר, ואחרות אורכות שבוע ויותר ומגיעות ליעדים אקזוטיים כמו נפאל, תאילנד ואף לאי ברבדוס שידוע כיעד לנופש תענוגות.

אפילו ח"כ שלמה מולה נגוסה, שמכהן בתפקיד חודשיים בלבד, הספיק לנסוע לביקור בן תשעה ימים בארה"ב במימון פדרציית הקהילות היהודיות בלוס אנג'לס. בימים אלה נמצא נגוסה בביקור בפנמה וגווטאמלה.

בדיקת תאריכי הנסיעות מראה שהח"כים לא מקפידים לנסוע בימים שבהם הם אמורים לייצג את בוחריהם בכנסת. ההשוואה לנתניהו לא עושה חסד עם כמה מהח"כים שנהנים מתדמית כמעט סגפנית. לנתניהו היו בקדנציה הנוכחית 14 יציאות לחו"ל על חשבון מארחיו. על-פי הדיווחים שהעביר לוועדת האתיקה, הוא שהה בחו"ל 70 יום, מלבד נסיעות פרטיות או נסיעות על חשבון הכנסת.

העלות הגבוהה של כמה מאותן נסיעות נחרתה בזיכרון הציבורי. ואולם עיון ברשימת הנסיעות של כמה מעמיתיו מגלה שנתניהו נמצא במקום טוב באמצע העשירייה הראשונה של שיאני הנסיעות, הן מבחינת מספר היציאות לחו"ל והן מבחינת המשך הכולל של אותן נסיעות. הוא אף נמצא הרחק מאחורי ח"כ יואל חסון, ששהה בחו"ל לא פחות מ-105 יום.

לרוע מזלו של נתניהו, היה מי שדאג להדליף את העלויות השערוריתיות של נסיעתו ולמקד את הדיון בחיים הטובים שלו ושל שרה בחו"ל. יתר הח"כים בעשיריה הפותחת לא ידעו לחשב את עלות הנסיעות. עם כל-כך הרבה נסיעות, פשוט קשה לספור.

כדי לנסוע לחו"ל בלי להוציא שקל מהכיס הח"כ זקוק להזמנה. עיון ברשימת הגופים המזמינים מגלה כי יש כמה ארגונים שמרבים להזמין את חברי הכנסת לחו"ל, לעתים כמה פעמים בשנה.

ח"כ המעוניין בסיבוב קצר בלונדון יוכל לקבל הזמנה מארגון הקהילות היהודיות בבריטניה. בין הארגונים היהודיים במדינה שוררת תחרות קשה, גם על כמות המוזמנים מישראל ועל הדרג שלהם, כך שאפילו רמז קל מצדו של ח"כ יסתיים ברוב המקרים בהזמנה לביקור.

דרך נוספת להגיע לביקור בלונדון היא באמצעות מכון Forward Thinking הפועל בעיר, שעוסק בין השאר בקידום הדיאלוג הישראלי-פלשתיני, ואירח בקדנציה האחרונה 15 ח"כים.

אם חשקה נפש הח"כים במסעות לאירופה, הם יכולים לקבל הזמנה מקרן אדנאואר הגרמנית, ששייכת למפלגה הדמוקרטית-נוצרית ועוסקת בחיזוק יחסי ישראל-גרמניה. אפשרות אחרת היא לקבל הזמנה מקרן פרידריך אברט, השייכת לאיגודים המקצועיים ומקורבת באופן טבעי למפלגות השמאל בישראל. שתי הקרנות הסיעו ח"כים ב-29 הזדמנויות לגרמניה, בלגיה, ארה"ב, טורקיה ועוד.

לח"כים המעוניינים ללמוד על המצב במדינות חבר העמים לשעבר לא יהיה קשה למצוא מימון לנסיעה. הארגונים היהודיים באזור, שנסמכים על כספם של אוליגרכים יהודים, מרבים להזמין פרלמנטרים מישראל לכנסים ולביקורים בקהילות יהודיות.

גם ארגוני צדקה למיניהם פופולריים בקרב הח"כים. רובם פועלים בארה"ב וכל נסיעה במימונם אורכת שבוע לפחות, ומבטיחה מפגש עם יהודים עשירים שעשויים להרים תרומה נאה.

כדי לקבל הזמנות למסעות חובקי עולם כדאי לח"כ להתמקד בתחום ייחודי, ולהקים שדולה פרלמנטרית סביבו. התחום לא ממש משנה - מחיזוק הקשר עם האיחוד האירופי ונאט"ו ועד קידום יוצרים שעלו מרוסיה לישראל. השדולה הפעלתנית ביותר בכל הקשור לנסיעות ח"כים היא השדולה לחיזוק הקשר בין ישראל לבין קהילות נוצריות ברחבי העולם. מאחורי המלים "קהילות נוצריות" מסתתרים בעיקר ארגונים נוצריים אוונגליסטיים, הרואים בנו עם סגולה. הם מקפידים להטיס את נבחרינו למקומות מרוחקים כדי שיפיצו את הבשורה. בקדנציה הנוכחית קיבלו שמונה ח"כים הזמנות להשתתף באירועים של ארגונים כאלה.

ח"כים שאינם נמנים עם שדולה זו או אחרת לא צריכים להתייאש. מכוני מחקר ברחבי העולם צמאים לשמוע את דבריהם, בין אם זה המכון האיטלקי לקידום השלום או ארגון אירי לשלום בינלאומי, מכוני מחקר בוואשינגטון או אוניברסיטה נידחת באוסטרליה - כולם הזמינו ח"כים להתארח אצלם, לעתים אף כמה פעמים באותה קדנציה.