"אקונומיסט" בסקירה לרגל חגיגות ה-60 למדינה: "לישראל כלכלה חזקה - אבל יסודותיה חלשים"

בפרק הדן בכלכלת ישראל מציג ה"אקונומיסט" את המשק הישראלי בצבעים קודרים ושונים מהותית מהסטריאוטיפ המקובל בו הוא בדרך כלל מצטייר בעיתונות הבינלאומית.



ה"אקונומיסט" קובע כי מנועי הצמיחה של המשק הישראלים חלשים ממה שנדמה: על ההיי-טק הישראלי הוא אומר שהוא מתמחה ביצירת סטארט אפים, אבל הרבה פחות טובה בהפיכתם לחברות גדולות. על משקלו של הענף הוא כותב: "רק חלק קטן מכוח העבודה בישראל מועסק בהיי-טק והעובדים של הענף יכולים לנטוש ברגע שהעניינים בישראל נהיים 'דביקים'".



מתחת לזוהר שנותן ההיי-טק למשק הישראלי, קובע ה"אקונומיסט", מסתתר גופו של המשבר שהוא מעט בלוי. נכון, לישראל יש כמה הצלחות בנישות כמו תרופות גנריות, נשק, חקלאות וטיפול במים - אבל התעשייה המסורתית בה מועסקים מחצית מהעובדים במצב גרוע. הפריון הממוצע בתעשיה הישראלית הוא חצי מהפריון האמריקאי. ישראל אמנם מובילה בהשקעה במחקר ופיתוח כאחוז מהתוצר - אבל כולו מרוכז בהיי-טק בעוד, שבשאר הענפים שיעור ההשקעה במחקר ופיתוח הוא רבע מישראל.



ה"אקונומיסט" מאמץ את ההערכה שהיכולת של ישראל להינות מהבום באינטרנט היתה הזדמנות חד פעמית. הטכנולוגיות החדשניות של המאה הנוכחית לא יהיו באינטרנט אלא בביוטכנולוגיה, ננו-טכנולוגיה, חומרים חכמים ואנרגיה חלופית - תחומים שהצבא הישראלי לא השקיע בהם מעולם והידע בהם מגיע מהאקדמיה. האקדמיה בישראל סובלת מתקציבי מחקר מגוחכים בהשוואה לעולם הרחב מה שמטיל צל את היכולת של ההיי-טק הישראלי להנות בעתיד ממגמות ההתפתחות בכלכלה הגלובלית.



האיום הגדול ביותר על הכלכלה הישראלית, קובע האקונומיסט הוא מערכת החינוך. בעוד שההוצאה לחינוך בישראל דומה לרמה הממוצעת בעולם - התוצאות הן מהגרועות ביותר בעולם: ישראל מדורגת במקום ה-57 במבחני פיזה הבינלאומיים בתחום לימודי המדע. הפער בין התלמידים הטובים והגרועים הוא הגבוה בעולם וכל אלה הם "סימנים רעים עבור מדינה שאין בה משאבי טבע ונשענת רק על ההון האנושי שלה. "מה שמלמדים כאן בכיתה ט' - במוסקבה למדתי בכיתה ז'", מצוטט עולה חדה מרוסיה לישראל בכתבה.



ה"אקונמיסט", עיתון הדוגל בכלכלה חופשית חוזר ומזכיר את הועדים הגדולים והאיגודים המקצועיים כמכשול עיקרי של התפתחות הכלכלה. הוא מייחס את הכישלון בחינוך בבתי הספר לועדי המורים שלא מאפשרים גמישות ניהולית ואת הכישלון באוניברסיטאות לחוסר היכולת למשוך כוחות איכותיים באמצעות שכר דיפרנציאלי.



"היכולת של הוועדים הישראלים להפריע הוא תואצה של המורשת הסוציאליסטית. להסתדרות יש עדיין כוח גדול בסקטור הציבורי. נמלים, שדות תעופה ושירותים חיוניים סובלים משביתות תקופתיות. ובמקביל הסקטור הציבורי בישראל מוביל בהעסקת עובדי קבלן בתנאים סוציאליים נחותים".