מהחלונות נשקפים ים, דשא ודקלים, ועל הקיר - כמה ציורי נוף צבעוניים מעשה ידיו, שחלקם משקף את הנוף שבחוץ. וייס מרבה להשתמש בחומרים מחייו ליצירתו - וכמו הנוף ההרצליאני, גם מעורבותו בבורסה הישראלית משמשת אותו בספר חדש שכתב, "להתעשר עד מוות", שעלילתו מתרחשת בשוק ההון הישראלי.
וייס כבר הוציא שני ספרים: "בעבור מיליארד דולר" שעסק בתעשיית התרופות, ו"סוס טרויאני" שעסק בסחר בסמים בלבנון. את ספריו הוציא בהוצאה עצמית. "כשהוצאתי את הספר הראשון, הלכתי להוצאה לאור מאוד מפורסמת, והיא הסכימה לפרסם אותו", הוא מספר, "שאלתי כמה אני ארוויח מכל עותק, וענו לי - 3 שקלים. תנו לי לעשות חישוב מהנטו, אמרתי. אחרי שאמכור עשרה ספרים, אוכל לקנות מנת פלאפל. מאז אני מוציא לבד. ההוצאה היא בערך 50 אלף שקל לספר, לא כולל זמן עבודה".
זו הפעם הראשונה שוייס מייבא את תחום התמחותו לספריו: "להתעשר עד מוות" מספר על קבוצה של בנקאים גרמנים, שבראשם גיבור נאה בשם היינריך בל (כשם הסופר הגרמני) והבוס שלו, הר מילר המרושע, שבעזרת כמה מאות מיליוני יורו מכספי הבנק, ברוקר ישראלי חד מחשבה בשם אורי פרנק וקשרים בחלונות גבוהים ומושחתים בבורסה הישראלית, מצליחים לעשות מניפולציות בשוק האופציות. אלה מזרימות לכיסם הרבה כסף, ומסתיימות ברצח.
הבנקאים הגרמנים חוברים לפרנק, ובאמצעות שיתוף פעולה עם סמנכ"ל הבורסה המקומית בישראל הם מצליחים להשפיע על המדד המוביל בבורסה בתל אביב (מדד תל אביב 25 המכונה גם המעו"ף), ובהתאם לכך הם סוחרים באופציות על מדד זה.
חלקו הראשון של הספר לוקה בריבוי הסברים ובקפיצות מרובות מדי בין זמנים שונים. לעומת זאת התפאורה המקצועית - גם בישראל וגם בברלין ופרנקפורט - מתוארת בפירוט ובידענות רבה, וברור כי נושא הספר קרוב ללבו של וייס.
"הסיפור של שוק ההון מדהים כי הנושא הזה כרוך בהמון כסף, והחמדנות של בני האדם לא יודעת גבולות", אומר וייס בין סיגריה לסיגריה, "והדבר המרתק במניפולציות הללו הוא שניתן לבצע אותן בלי שזה ייראה כשוד פיצוציות".
גם בספר וגם בשיחה עם וייס נדון בהרחבה תחום האופציות. הנושא נראה רלוונטי במיוחד כיום, אחרי פרשת ז'רום קרוויאל - בנקאי בן 31 מהבנק הצרפתי סוסייטה ז'נרל, שחשוד כי הימר בתחילת השנה בשוקי החוזים העתידיים על עליות בבורסות אירופה ב-70 מיליארד דולר מכספי הבנק, וגרם לו להפסד של 7.2 מיליארד דולר.
"המסחר באופציות שינה את כל העולם וגרם לעליית החמדנות והרצון להרוויח", טוען וייס. אם היו מציבים לז'רום קרוויאל אתגר להפסיד 7 מיליארד דולר בלי להתעסק באופציות, זה היה בלתי אפשרי. במיוחד בישראל, תחום האופציות הוא מקור להרבה מאוד מניפולציות".
לדבריו, העלילה נרקמה במוחו כבר לפני שנים, כך שהוא לא הושפע מהסיפור של קרוויאל ומהמקרה של פריזמה, שבו מנהל השקעות צעיר בשם בן גביזון הימר באופן כושל על כספי המשקיעים והפסיד בתוך חודש 8% משווי ההשקעות שניהל. "מניפולציות הן לא דבר חדש. אבל ללא ספק, העיתוי של הוצאת הספר הוא מושלם", וייס מודה.
משחק לגדולים בלבד
כשמדברים על מסחר באופציות, הכוונה היא בעיקר לאופציות על מדד המעו"ף, שפופולריות מאוד בשוק ההון הישראלי. ישנם שני סוגים עיקריים - אופציית Call (קול) שמקנה למי שמחזיק בה אפשרות לרכוש את המדד במחיר מסוים, ואופציית Put (פוט) שמקנה למי שמחזיק בה את האפשרות למכור את המדד במחיר מסוים. רוב המסחר הוא לחודש הנוכחי, והאופציות של אותו חודש פוקעות ביום החמישי האחרון של כל חודש (יום הפקיעה).
זהו מסחר של מקצוענים. "לשחקנים קטנים אין הרבה סיכוי להרוויח במסחר באופציות, אלא אם הם באמת מבינים. יש בתחום הזה הרבה מניפולציות", אומר וייס.
אחרי נפילת מגדלי התאומים בניו יורק נפוצה שמועה כי אוסאמה בן לאדן הרוויח הרבה כסף: הוא ידע מה עומד להתרחש, והימר מראש במסחר באופציות שהשוק האמריקאי יירד.
וייס סבור שבאופן דומה אפשר לטלטל את הכלכלה הישראלית. התרחיש שלו הוא שגורם זדוני, כמו למשל נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, ייצור היצעי ענק, ובכך יביא לירידה של המדד בפקיעת האופציות. במקביל, הוא יחזיק באופציות שמהמרות על ירידה של השוק ולכן ירוויח כשהמדד יירד ביום הפקיעה. "גוף כזה יכול להתארגן מראש, גם באמצעות 30 חברות, וליצור כאן מהומת אלוהים", טוען וייס.
ואיך אפשר להתגונן מפני סיטואציה כזאת?
"צריך לשנות נהלים, ובצורה דרמטית. לדוגמה, צריך להאריך את זמן הפקיעה - שכיום הוא בטווח של חמש דקות - לשש שעות. כך יהיה יותר זמן להגיב במצבים חריגים. כיום גם יש הפסקת מסחר רק אם יש במדד שינוי של 12%. צריך להפסיק את המסחר כבר אחרי כ-5%".
מדוע לדעתך שוק ההון המקומי רגיש במיוחד למניפולציות?
"הבורסה הישראלית זעירה במונחים עולמיים. בחישוב גס, היקף המסחר השנתי של 25 המניות הגדולות בתל אביב הוא 70-80 מיליארד דולר. זה בערך דקה מהמסחר במניות בבורסות של ניו יורק. רק השבוע היה ביום אחד מסחר בהיקף של 4 מיליארד דולר במניית גוגל, וביום אחר מסחר בהיקף של 70 מיליארד דולר במניה של סיטי. זה הופך את הבורסה בתל אביב לפגיעה מאוד. כולם מכירים את כולם והאינטרסים מאוד הדוקים".
איפה עוד אתה רואה בעיות בבורסה?
"יש בעיה בכך שחברות השקעות ואנשים שעוסקים בתחום נותנים המלצות על מניות, מתוך אינטרסים אישיים ואינטרסים של החברה. מהניסיון שלי, היו הרבה מקרים שבהם אנליסטים ניתחו שוק מסוים או מניות ספציפיות, ואחרי חודש-חודשיים שינו את ההמלצה".
וייס מתאר בספרו מקרה של שחיתות בקרב אנליסטים מבתי השקעות זרים, שתמורת שוחד מסכימים לתת המלצות על השוק הישראלי לפי האינטרס של גיבורי הספר: הברוקר הישראלי כותב להם המלצה אחת חיובית על ישראל - שלפיה השוק אטרקטיווי להשקעה - ואחת שלילית, בהתבסס על אותם נתוני מקרו. הבנקאים הגרמנים והברוקר הישראלי עושים שימוש בהמלצות לפי הצורך של תוכנית המניפולציות שלהם - אם הם מהמרים על ירידה בשוק הם מפיצים את ההמלצה השלילית, ולהפך.
לדעתך אנליסטים "משחקים" עם אנליזות?
"אם חברה בחו"ל מחזיקה מניות ב-30 מיליארד דולר והיא רוצה להיפטר מהן, האנליסט עשוי להביע עמדה בהתאם לרצון שלה. אני מעריך שמקרים כאלה קיימים. זאת התחושה שלי, מניסיון של הרבה שנים".
אתה חושב שעלילת הספר יכולה יכולה להתרחש גם במציאות?
"הספר דמיוני, אבל לא בידיוני".
"להתעשר עד מוות" אמור להיות ספר מתח קליל, שניתן ליהנות ממנו גם בלי הבנה בסיסית בענייני השקעות, אבל זה לא בדיוק עובד: העיסוק באחד התחומים המסובכים והמורכבים בבורסה - אופציות המעו"ף - מחייב את וייס להרבות בהסברים ובמונחים מקצועיים, שמסרבלים ועוצרים את זרימת העלילה ומאיימים להרוג את המתח.
וייס סבור כי הספר מתאים לכל מי שחי במדינת ישראל ומתעניין בכספו. "להערכתי, מאות אלפי אנשים מתעסקים בבורסה ובאופציות בצורה קדחתנית. אני הולך לשחק ברידג' עם פנסיונרים, ו-30% מהם מתעסקים עם אופציות מול המחשב בבית".
השם הוא רימון, צבי רימון
וייס מכיר את שוק ההון יותר מ-30 שנה. הוא היה סמנכ"ל הכספים של קונצרן כלל, מנכ"ל קופות הגמל כלל גמל, וב-15 השנה האחרונות הוא מנהל תיקים בהיקף של 40 מיליון שקל ומייעץ לקופות גמל וקרנות פנסיה.
אין לו תחזית ורודה לגבי הכיוון של שוק ההון. "המצב לא פשוט, כי הכלכלה העולמית במצב לא פשוט. אני מאמין שהמיתון לא ייגמר מהר. בינתיים הכל מתבסס על המצב הפיננסי בעולם. תמיד גם קיימת אפשרות לאירועים ביטחוניים קשים בישראל".
מה שהוביל אותו לכתיבת הספר היה דווקא יחסי ציבור: "כשכתבתי את הספר השני, 'סוס טרויאני', להפתעתי לא הצלחתי להגיע לרדיו או לטלוויזיה, אבל אז הבנתי: למה שיראיינו אותי? אני לא איש מוסד, לא אלוף בצבא, לא מתעסק עם סמים. ואז נפל האסימון - אני אכתוב ספר על נושאים שאני נושם יומם ולילה. עבדתי עליו ארבע שנים - הלכתי אתו לישון וקמתי אתו".
עלילת הספר מתחילה להמריא רק במחציתו השנייה, כשהמוקד עובר מהתרמית הבורסאית לחקירת רצח ולתמונה נכנס צבי רימון, חוקר קשוח-אך-סקסי במשטרת ישראל, שאינו בוחל באמצעים כדי לפענח את התעלומה. רימון מצויד בסוס, באופנוע כבד ובקסם ישראלי מחוספס שמשתיק כל התנגדות. "רימון מייצג דמות אמיתית - חוקר משטרה שנעזרתי בו בספרי השני, שהסתובב בלבנון ונפגש שם עם סוחרי הסמים, דמות מאוד ידועה במשטרה", מספר וייס.
נשים נכנעות לקסמו של רימון כמעט ללא עוררין, ממהרות להכין לו קפה ולקפוץ למיטתו לפי פקודה. הנשים בספר מתחלקות לשתי קטגוריות - או שהן מזכירות ופקידות קבלה ארוכות רגליים, שתפקידן העיקרי הוא לחמם את מיטות הגיבורים, או שהן נשים מניפולטיוויות. אשה אחת בספר מצוידת במקצוע וגם במוח, אבל גם היא מרבה להתחנחן ולפלרטט עם החוקר הגברי. החלוקה הזו מקנה לספר ניחוח שוביניסטי מיושן.
"אני חולק על זה", אומר וייס, "אין פה שום רצון להשמיץ נשים - בלי נשים אנחנו כלום, ובתקשורת עם נשים אני מוצא לעתים קרובות הרבה יותר השראה וכיף. אני נשוי באושר כבר 30 שנה. כל אחת מהנשים בספר תורמת לעלילה חלק חשוב. אין פה שום מסר חיובי או שלילי על המגדר. גם רוב הגברים בספר הם לא ממש אנשים טובים או מעוררי הערכה".
וייס מתכוון להמשיך לכתוב ספרי מתח. "זה מה שאני אוהב לקרוא", הוא מספר. כתיבת ספרים היא דבר מאוד חיובי, והיא גם מונעת אלצהיימר".
"אני לא משקיע שקל בחו"ל בעבור הלקוחות שלי"
מלבד הפוטנציאל לשחיתויות בבורסה, וייס מודאג מהמצב בשוק הפנסיוני ובקופות הגמל בישראל. "המיכלית האדירה, שמכילה נכסים בשווי 650 מיליארד שקל, שינתה בשנים האחרונות את מקומה ב-180 מעלות. בטווח של כמה שנים היא עלולה להתנגש בקרחון: יעברו 30 שנה והפנסיונרים יישארו עם סכום נמוך הרבה יותר מזה שהם ראויים לו, שאי-אפשר להתקיים ממנו", הוא אומר.
לפי וייס, הבעייתיות טמונה בכמה גורמים: קופות הפנסיה כוללות רכיב מנייתי גבוה מדי, הן השקיעו גם באיגרות חוב בעייתיות, דמי הניהול גבוהים וישנו ניתוב כספים לחו"ל. "האוצר לחץ על קופות גמל ופנסיה להשקיע בחו"ל, ונגרמו הפסדים של מאות מיליוני דולרים כתוצאה מההחלטה. אם המשקיעים יתרכזו בשוק המקומי, הם יפסידו פחות, כי הם מכירים את מניית בנק הפועלים יותר מאשר את מניית מקדונלד'ס. אני לא משקיע שקל בחו"ל בעבור הלקוחות שלי", מספר וייס.
"הירידה בהנפקות של איגרות החוב הממשלתיות משכה להנפקות של אג"ח קונצרניות בהיקף של 43 מיליארד שקל, חלקן הנפקות לא כל-כך בטוחות, שהונפקו בכל מיני גימיקים כדי שיהיו רווחי הון מיידיים. הרפורמה גם גרמה לגידול בדמי ניהול ובעמלות קנייה. הפנסיונר נשחק רק מהעלויות האלה, ואני כבר לא מדבר על הסיכון בהשקעות".
אז מה אתה מציע?
"הפתרון הוא לסובב את המיכלית לאט-לאט. הממשלה צריכה להנפיק אג"ח צמודות למדד בהיקף יותר גבוה משהיא מנפיקה כיום, כך שיהוו חלק גדול יחסית מהתיק. זה אינטרס של הפנסיונרים וגם של המדינה, כי בסופו של דבר יגיעו למצב שבו יצטרכו לתמוך בהם דרך ביטוח לאומי".
אתה ממליץ להקטין חשיפה למניות - אבל בארה"ב, למשל, קרנות הפנסיה משקיעות בהן בהיקף גבוה יחסית.
"מי שיוצא לפנסיה כשנכנסים למיתון יקבל הרבה פחות בחודש הבא. גם באמריקה זה כך, אבל ישראל לא יכולה להרשות את זה לעצמה. יש לזה גם אפקט פסיכולוגי: אנחנו מדינה שלא יכולה להגיע למצב שבו בן רואה שאבא או סבא שלו לא יכולים לגמור את החודש".
מיקי וייס מוציא ספר על תרמית בבורסה ומאמין שהמציאות יכולה להפתיע
נעמי דרום
4.4.2008 / 10:07