"שוק האמנות לא יישאר סגור לציבור הרחב עוד זמן רב"

בנובמבר נמכר ציור של הצרפתי אנרי מאטיס תמורת 33 מיליון דולר ובדצמבר נרכש פסלון מסופוטמי של אריה, שגובהו 8 ס"מ בלבד, ב-57 מיליון דולר. אלה רק דוגמאות ספורות למחירים שהשיגו יצירות אמנות ב-2007 - שלטענת המומחים היתה שנת שיא בתחום.



לפריחה תרמו הדולר החלש, עלייה במספר האנשים העשירים בעולם וגם קונים חדשים בעלי כיסים עמוקים ממדינות כמו סין, רוסיה והמזרח התיכון, שבעבר לא בלטו כאספני אמנות.



השגשוג בתחום האמנות הושג גם בזכות גורם נוסף, פחות צפוי: קרנות גידור. מדובר בקרנות השקעה, השואפות לצבור רווחים גם בשוק תנודתי באמצעות שימוש באסטרטגיות השקעה שונות. הן נוטות להשקיע באפיקים עם סיכוי גבוה לרווחים - אך גם לוקחות סיכונים.



קרנות הגידור נהפכו בשנים האחרונות ללהיט בקרב בעלי ההון והמשקיעים המוסדיים, ותפסו מקום של כבוד בעולם ההשקעות. על רקע הגאות בשווקים וכדי לפזר את הסיכון החליטו קרנות הגידור שלא להשקיע רק במניות ובאג"ח, אלא גם בתחומים כמו אמנות, יין, בולים נדירים ואפילו שחקני כדורגל.



ואולם בשל המשבר הפיננסי המתחולל בימים אלה מצבן של הקרנות כבר פחות מזהיר. הירידות החדות בשוק ההון הסבו להן הפסדים, ונראה כי הן ייאלצו לצמצם את פעילותן בשוק האמנות. אם זה אכן יקרה, ייתכן כי הדבר יביא לירידת מחיריהן של יצירות אמנות מודרנית, שהוכפלו פי ארבעה ב-11 השנים האחרונות. עם זאת, אנליסטים מציינים כי את התגובה של שוק האמנות למתרחש בשוק ההון ניתן יהיה לראות רק בעוד שישה-שמונה חודשים.



מנגד יש הטוענים כי הביקוש למוצרי יוקרה יימשך גם בתקופת מיתון - ולכן שוק האמנות לא יושפע מחולשה בכלכלה האמריקאית.



"אנשים מאוכזבים מהשקעות מסורתיות"



על הרקע הזה, הסיפור של סרג' תירוש קצת מפתיע. תירוש בחר לעזוב תפקיד בכיר בענקית הפיננסים סיטי (לשעבר סיטיגרופ) ולהקים יחד עם אחיו מיקי דווקא עכשיו - בימים גשומים בשוק ההון - קרן להשקעה באמנות. "זה זמן נהדר", הוא אומר, "בגלל המשבר אנשים מאוכזבים מהשקעות מסורתיות ומחפשים דברים אחרים. אנשים הוציאו כספים מהשקעות, יתרות המזומנים שלהם גדלו ואני מציע להם אפיק השקעה חדש שנחשב יציב. זה הזמן לבוא עם כסף חדש".



תירוש, 41, עבד כעשר שנים בסיטי. בתפקידו האחרון שם שימש מנהל הבנקאות הפרטית בישראל ובטורקיה, ונחשף לא מעט לבעלי הון ישראלים ולחשבונות שלהם. לדבריו, הוא החליט להקים קרן השקעות באמנות לאחר שהבין כי "שוק האמנות לא יישאר סגור יחסית לציבור הרחב עוד זמן רב".



"הענף יותר מדי אטרקטיווי וכבר ראינו את הכניסה של קרנות הגידור אליו", הוא אומר. "הבעיה הכי גדולה אצל הקרנות האלה היא שהשוק הזה לא לגמרי פתוח. יש הרבה חברות משפחתיות ועסקים שנעשים בלחיצת יד. אנחנו מציעים משהו אחר, משלבים בעולם האמנות מבנים וניהול שמגיעים מעולם הפרייבט אקוויטי וקרנות הגידור".



הקשר לעבודה הקודמת בסיטי מתבטא גם במיקום משרדיה של הקרן החדשה - שדרות רוטשילד פינת רחוב הרצל בתל אביב. המשרדים שוכנים בבניין בן שלוש קומות בסגנון אקלקטי, שהוקם על-ידי אהרון שלוש ונמצא זה 40 שנה בבעלות משפחת פרפורי. עיצובו המקורי של הבניין נשמר מאז הקמתו: חללים גדולים, תקרות גבוהות ומרצפות פסיפס מיוחדות, המשתנות מחדר לחדר.



תירוש מספר כי הוא גילה את הבניין כשחיפש "מקום מכובד עם אופי של בנקאות תרבותית" כדי לנהל בו את פעילות הבנקאות הפרטית של סיטי. הוא התאהב במקום, וכשחיפש משרדים לאחר שעזב את סיטי הבחירה היתה טבעית.







הקרן שהקימו האחים תירוש נמצאת בהליך גיוס של כ-100 מיליון דולר, כשהיעד הוא 200 מיליון דולר. החברה נרשמה בלוקסמבורג, ורף הכניסה להשקעה הוא 500 אלף דולר. כמו קרנות גידור נוספות, הקרן גובה דמי ניהול שנתיים של 2% ומשתתפת ברווחים מעסקות ממומשות בשיעור של 20%. "אנחנו משקיעים הרבה הון עצמי ומתכננים להגדיל את האחזקות מדמי הניהול שנקבל", אומר תירוש. "בהמשך הכוונה היא להנפיק את הקרן מתוך אמונה שזה אפיק השקעה יותר מדי טוב מכדי שהציבור לא ייהנה ממנו".



מה האסטרטגיה של הקרן?



"אחרי הגיוס למשקיעים תהיה חברה שבקופה שלה מזומנים בגובה ההשקעה. הכסף שגויס יושקע באמנות עם פיזור רחב, בין השאר ביצירות אימפרסיוניסטיות, פוסט-אימפרסיוניסטיות, אמנות מודרנית ואמנות ממדינות מתפתחות כמו סין, הודו ורוסיה. אנחנו מצפים לתשואה של 20%-25% על הכסף המושקע.



"חלק מההשקעה תהיה לטווח ארוך - רכישה של יצירות אמנות של אמנים משמעותיים, שהמלאי שלהם הולך ואוזל. נעשה גם עסקות לטווח קצר בעלויות יותר נמוכות".



איפה תנפיקו את הקרן?



"זה עוד רחוק ואין תכנון. אולי באסיה".



מי השקיע בקרן?



"בשלב הזה המשקיעים הם בעיקר חברים ומשפחה - ישראלים וזרים ובעיקר גורמים פרטיים. אני נמצא במשא ומתן עם בנקים זרים אירופיים לכניסה לשותפות".



אתה לא חושש להיות שותף עם אחיך? לערבב משפחה ועסקים?



"לא. אין סיכוי שנדרוך זה לזה על הרגל. אנחנו לא באותה נישה ושנינו כבר רגילים לעבוד ביחד".



אחותך אורנה ובעלה דב חזן מנהלים כיום את גלריה תירוש. למה הם לא עובדים אתכם?



"אורנה ממוקדת בפעילות בישראל. היא מתעסקת בעיקר בתכשיטים ובכסף".



פאריס-יפו-פאריס



הקריירה הראשונה של תירוש היתה אמנם בעולם הפיננסים, אך האמנות מלווה אותו מילדותו. הוריו, ז'אן וסימון, היו חלק מהבוהמה התל אביבית, ואורי דן ואורי זוהר היו מבקרים קבועים בביתם שביפו.



בגיל שש כבר ידע עברית, אנגלית וצרפתית, ולמד בבית הספר הסקוטי ביפו, שרוב תלמידיו היו ילדי דיפלומטים. גם כיום הוא מתגורר ביפו, וביום רביעי האחרון חנך בעיר אמפיתיאטרון על-שם הוריו.



אביו, שנולד בפולין ב-1925, היגר בגיל צעיר לצרפת. הוא עבד כעוזר בחנות עתיקות בפאריס, ושם פיתח את אהבתו לאמנות. בהמשך הוא החל לסחור בריהוט, שטיחים וכלי כסף, וב-1949 עלה לישראל. בשנות ה-50 הוא פתח בדיזנגוף את אחת מהגלריות הראשונות במדינה, וב-1960 הקים גלריה ביפו העתיקה.



"אבי עבד עם אמנים יהודים מהאסכולה של פאריס, כמו שאגאל, מודליאני וקיזלינג", מספר תירוש. "הוא היה חלוץ ונועז, מהראשונים שייצגו את אהרון מסג וליאו רוט".



שבע שנים לאחר שנפתחה הגלריה ביפו נכנסו למקום אספנים אמריקאים, ששיכנעו את האב כי השוק בישראל אינו מספיק גדול בעבורו והציעו לו שותפות בגלריה בניו יורק. כשסרג' היה בן שנה עברה המשפחה לניו יורק. לאחר מכן היא המשיכה לפאלם ביץ' שבפלורידה וב-1972 חזרה ליפו.



באמצע שנות ה-80 החליט ז'אן לחזור לצרפת. "בצרפת אבי התחיל להרוויח במסחר בינלאומי באמנות, להיות מתווך בין מתווכים", מספר תירוש. "הוא הפסיק עם הגלריות והתמקד במסחר - קנה במכירות פומביות ומכר לגלריות בכל העולם. ב-1986 הצטרף אליו מיקי והם החלו לסחור יחד".



זו היתה תקופה של פריחה אדירה בתחום האמנות - בעיקר בגלל יפאנים שקנו אמנות מערבית ושילמו הון תמורת ציורים פוסט-אימפרסיוניסטיים. "אחי ואבי מכרו הרבה אמנות ליפאנים. אלה היו השנים שבהן הם עשו את הכסף הרציני", אומר תירוש.



החגיגה נפסקה ב-1991, כשיפאן נכנסה למיתון עמוק. מיקי חזר לישראל ופתח את בית המכירות הפומביות תירוש, שנחשב כיום בית המכירות המקומי הגדול ביותר. תירוש עוסק בכל תחומי האמנות והאמנות הדקורטיווית - החל בציור ופיסול, דרך כלי כסף ויודאיקה, וכלה בריהוט עתיק, תכשיטים ושטיחים. ב-1994 שוק האמנות הבינלאומי שב והתעורר, ומיקי הצטרף שוב לאביו. הוא עבר להתגורר בפאריס ואחר כך בלונדון, וכשהאב האט את הקצב החל לנהל את העסק. לדברי תירוש, "הוא נחשב אז אחד הסוחרים הגדולים בעולם".



לימודים בשווייץ, התלבטות באוסטרליה



במשך כל אותן שנים ליווה תירוש את עסקי המשפחה מן הצד. "החלטתי עוד בצעירותי שאני צריך לפתח יכולות אחרות", הוא אומר. "עקבתי אחר העסק, אבל לא התערבתי". אחרי הצבא, בשנים 1985-1988, למד תירוש בבית הספר האמריקאי בפאריס לתואר ראשון במינהל עסקים ואמנות. "אחי ואבי גרו אז בעיר. הסתובבתי אתם הרבה ונהניתי מהחוויה", הוא נזכר.



בסיום הלימודים חזר תירוש לישראל והחל לעבוד בניהול ומכירות, בין השאר עם הדוגמנית תמי בן עמי שהיו לה אז עסקי טקסטיל וקוסמטיקה. לאחר מכן הוא השתתף בצד הניהולי של הקמת בית המכירות הפומביות תירוש. ב-1994 שיכנע אותו חבר להקים עסק לניהול תיקים - וכך נולדה חברת פנתר השקעות.



השותף של תירוש בחברה היה קרוב משפחה בשם טדי שגיא - אז צעיר לא מוכר וכיום בעל השליטה בחברת ההימורים באינטרנט פלייטק. פנתר השקעות לא שרדה יותר משנה וחצי. "בדיוק התחיל משבר בשוק ההון ובכל מקרה לא ניהלנו סכומים גבוהים", אומר תירוש.



מאז הספיק שגיא להסתבך, וב-1996 הוא היה אחד מהמורשעים ב"משפט הדיסקונטאים", שבו נאשמו פעילים בשוק ההון בהרצת אג"ח ומניות. עם זאת, ההמשך היה יותר מוצלח בעבורו: לפני שנתיים הוא נהפך למיליארדר כשהנפיק בלונדון את פלייטק לפי שווי של 1.8 מיליארד דולר.



לאחר ההרפתקה הלא מוצלחת בניהול תיקים התחתן תירוש ב-1996 ונסע עם אשתו הטרייה ללימודי תואר שני במינהל עסקים בבית הספר Insead שבצרפת. בתום שנת הלימודים החלה הקריירה שלו בסיטי, בסניף שווייץ. בשווייץ עבד תירוש בצוות שעסק בפרויקט הכנה למעבר למטבע היורו. ב-1999 הוא החל לסקר את ישראל ושנה לאחר מכן עבר ללונדון והחל לבנות בסיס לקוחות בעבור סיטי בישראל. אחרי שנה בלונדון חזרה המשפחה לישראל ותירוש ניהל את הסניף הישראלי החדש של סיטי לבנקאות פרטית.



לפי נתונים שאסף תירוש בתקופת עבודתו בסיטי, הוא מעריך כי כ-1,000 משפחות ישראליות בעלות הון מחזיקות בכ-30 מיליארד דולר בחשבונות נזילים בבנקים בחו"ל. מרבית הכספים מוחזקים בבנקים בלונדון, ניו יורק וז'נווה. לדבריו, מדובר בעיקר באנשי היי-טק, תעשייה, נדל"ן וביוטכנולוגיה.



לפני שנה הבין תירוש שהוא צריך שינוי בחיים. לא היה זה משבר טיפוסי של גבר הנכנס לעשור הרביעי בחייו: מה שטילטל אותו היה מותו של אביו בגיל 82. "כשאבי נפטר עלתה השאלה איך מיקי יעבוד עכשיו לבד", הוא מספר. "אחי, המבוגר ממני ב-15 שנה, תמיד רצה שנעבוד יחד".



ההחלטה לא היתה מיידית. בשלב ראשון לקח תירוש חופשה ארוכה מסיטי כדי לחשוב על ההמשך. הוא נסע עם אשתו לימור, שפית העורכת סדנאות בישול, ושני הילדים (בני 4.5 ו-8.5) לטיול של שלושה חודשים וחצי באוסטרליה ובניו זילנד. כשחזרו הודיע תירוש לסיטי שאחרי עשר שנים בקבוצה הוא עוזב.



"ניסו לשכנע אותי להישאר, אבל הרגשתי שהגעתי לתקרת הזכוכית שלי בישראל", הוא אומר. השינוי התבטא גם בחיים האישיים: בני הזוג נפרדו. לדברי תירוש, "התגרשנו ברוח טובה ואנחנו עדיין חברים טובים ושכנים".



אמנות במחסן



מאיפה מגיעים כיום הרוכשים הבולטים בשוק האמנות?



"תלוי באיזה סוג של אמנות מדובר. באופן כללי, האנשים שרוכשים יצירות אמנות באים מכל העולם: אמריקה, אירופה, המזרח הרחוק".



ואיך נתפשים הישראלים בתור אספני אמנות?



"בשוק הישראלי אוהבים בעיקר אמנות עכשווית. המוכנות להשקעה באמנות עולה כל הזמן. במארס התקיים יריד אמנות עכשווית שנקרא 'צבע טרי' ביוזמת יפעת גוריון. חששתי שלא תהיה התלהבות בקרב הקהל, אבל התבדיתי".



כמה כסף השקעת באופן אישי ברכישת יצירות אמנות?



"הייתי מגדיר את עצמי אספן חשוב שמחזיק אוסף מכובד. בסך הכל השקעתי מאות אלפי דולרים. קניתי ומכרתי יצירות כל השנים. אני קונה יצירות ושם בבית או במחסן".



במחסן? לא חבל?



"לא, אני נהנה מהן".



חשבת להיות בעצמך אמן?



"אני יותר מדי ביקורתי כלפי עצמי. כשגרתי בפאריס צילמתי כתחביב ומאוד נהניתי, אבל זה נגמר בזה".



אילו תכונות צריך כדי להיות סוחר אמנות?



"צריך להגיע עם עין לאמנות כבר מהבית. כדי לסחור צריך גם עין מוטת מסחר, להכיר את הטעמים בשוק. יש הרבה אנשים שיודעים את התיאוריות אבל למעטים יש עין כמו שלי".



מי לדעתך האמן הישראלי הכי מוכשר?



"יש הרבה. בין החיים הייתי אומר מיכל רובנר ובין המתים ראובן רובין".



בכל השנים שבהן רכשת יצירות אמנות היה לך הימור מוצלח במיוחד על אמנים?



"מאוד האמנתי במיכל רובנר. רכשתי יצירות ועזרתי לממן אותה עוד לפני שהיא פרצה לחו"ל".



ועל מי אתה מהמר עכשיו?



"יש צייר כמעט לא מוכר בשם ארתור יעקובוב. התאהבתי ביצירות שלו. במקור הוא מקזחסטאן וכיום הוא גר בבאר שבע, שם הוא מצייר ועוזר לחנוך ילדים בעיתיים. כבר קניתי כמה יצירות שלו".



שוק האמנות בישראל: המחירים עולים, הזרים מתעניינים



האמנות הישראלית משגשגת בשנים האחרונות. יותר ויותר אנשים מתעניינים בה, בהם לא מעט רוכשים מחו"ל, בעיקר ארה"ב - והדבר הביא לעלייה במחירי היצירות. לפי הערכות, שוק האמנות הישראלית מגלגל כיום כ-15 מיליון דולר בשנה.



בתי המכירות הפומביות מתמקדים באמנים מוכרים, שניתן להעריך את מחירי יצירותיהם. "בכל מכירה אנחנו רושמים שישה-שבעה מחירי שיא לאמנים שונים", מספרת סיגל מרדכי, מנכ"לית משותפת בסותבי'ס ישראל.



מנכ"לית בית המכירות כריסטי'ס ישראל, רוני בהרב, מספרת כי בשוק המכירות הפומביות בישראל חל שינוי בשנים האחרונות. "עליית המחירים החדה במחירי האמנות בעולם הביאה לכך שיצירות של מארק שאגאל וחיים סוטין נמכרות כיום במיליוני דולרים, ולכן ישראל כבר אינה מקום מתאים כל-כך למכירתם", אומרת בהרב. "במקביל החלה פתיחות גדולה יותר לאמנות ישראלית, מכל התקופות. היא תפסה במידה רבה את מקומה של האמנות מחו"ל, וכיום מוכנים לשלם בעבורה מאות אלפי דולרים".



קבוצה לא קטנה של אמנים ישראלים משיגה כיום מחירים גבוהים מ-100 אלף דולר. על קבוצה זו נמנים יחזקאל שטרייכמן, יוסף זריצקי, ראובן רובין, נחום גוטמן, מיכאל גרוס, עדי נס, מרדכי ארדון, יעקב אגם ואריה ארוך.



במכירה של כריסטי'ס ישראל ב-2006 נמכרה יצירה של ארדון, "נקר הזמן", במחיר שיא ליצירה ישראלית - 643 אלף דולר. באותה שנה מכר בניו יורק בית המכירות סותבי'ס את הציור "ירושלים מהר הצופים" של רובין ב-419 אלף דולר. בכריסטי'ס נמכר ציור נוסף של רובין, "ירושלים השמימית", ב-441 אלף דולר. לשם השוואה, בשנות ה-80 נמכרו ציורים של ארדון ורובין ב-30-50 אלף דולר.



בתי המכירות הפומביות הבולטים בישראל הם כריסטי'ס ישראל, מצא, מונטיפיורי ותירוש. בית המכירות סותבי'ס ישראל העביר את פעילותו לניו יורק, והוא מקיים שם בשנים האחרונות מכירות המוקדשות לאמנים ישראלים. לדברי מרדכי, צעד זה תרם רבות לגידול בהתעניינות באמנות הישראלית: "האמנים זוכים לחשיפה גדולה יותר, והמחירים עולים. העלייה משפיעה על כולם, גם על בתי המכירות שפועלים בישראל. ברגע שאמן משיג מחיר גבוה זה נקבע כנקודת ייחוס למכירה הבאה של יצירה שלו - ולא משנה אם היא תהיה בניו יורק או בתל אביב".



הירידות שנרשמו בבורסות העולם מתחילת השנה והקשיים בשוק הפיננסים העלו חששות לפגיעה בשוק האמנות. החששות רק התגברו לאחר שמכירה פומבית שערך בית המכירות סותבי'ס בניו יורק בנובמבר 2007 הניבה מכירות מאכזבות. באותה מכירה לא נמכרו רבע מהיצירות, בהן כאלה של ואן גוך, פיקאסו ומונה. יצירות רבות אחרות נמכרו במחיר נמוך מההערכה הראשונית.



החששות פגו במקצת לאחר מכירה מוצלחת של סותבי'ס לונדון, שנערכה בפברואר האחרון ובה נמכרו יצירה של פרנץ מארק ב-12.3 מיליון ליש"ט (24.3 מיליון דולר), ציור של אלכסיי וון ג'אוולנסקי ב-9.4 מיליון ליש"ט (18.6 מיליון דולר) וציור של רנואר ב-7.4 מיליון ליש"ט (14.6 מיליון דולר). בסך הכל נמכרו במכירה יצירות ב-116.7 מיליון ליש"ט (230 מיליון דולר) - שיא של בית המכירות.



ככל הידוע, המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם בעבור יצירת אמנות הוא 135 מיליון דולר, ששולמו בעבור יצירה של גוסטב קלימט, שאותה רכש ב-2006 רון לאודר בעסקה פרטית. הסכום הגבוה ביותר ששולם במכירה פומבית הוא 104 מיליון דולר - בעבור ציור של פיקאסו שהוצע ב-2004 למכירה בסותבי'ס.



עוזי לבנה