לא מספיק להשקיע בסטנדרט הבנייה, במיקום ובאיכות השירות - קבלנים רבים הגיעו למסקנה שהדרך לרכוש לקוחות עוברת במיתוג

אם בעבר רק שני דיירים מתוך בניין שלם היו זוכים לדירת הפנטהאוז - הממוקמת בקומות העליונות וחולשת על קומה אחת עם מרפסת רחבת ידיים - הרי שכיום גם בעלי הכנסה ממוצעת יוכלו להגשים את החלום הזה. המיני פנטהאוז או המיקרו פנטהאוז מבטיחים בידול, עצמאות, רמת חיים גבוהה וסטטוס מרשים. בדירה של 2-4 חדרים עם מרפסת של 40% אפשר להשוויץ בפני חברים ולומר: "אני גר בפנטהאוז".



"אם אני מציע ללקוח דירת 5 חדרים פלוס מרפסת, זה לא מזיז לאף אחד", מסביר מנחם וייס, מנהל המכירות הארצי של אמבסדור ישראל. "אבל ברגע שהפכנו את הדירה למושג, כלומר הדבקנו לה את השם מיני פנטהאוז, מיקרו פנטהאוז או לופט, עם כל השדרוגים שכרוכים בכך, זה העלה את הדירה לליגה אחרת לחלוטין. אין גבול ליצירתיות של המתכננים והמשווקים, שבסופו של דבר באים לתת מענה לתיאבון הגדול לחידושים אצל רוכשי הדירות. כיום כבר לא באים לרכוש רק דירה, אלא דירה עם ערך מוסף".



המטרה ברורה: לאתר את האופנה הבאה. המשווקים והיזמים עושים סיורים רבים ברחבי העולם כדי להספיק, להקדים ולומר: לי יש זכות ראשונים. כך היה כאשר חדרה דירת הלופט על כל גווניה לשוק הישראלי לפני שנים אחדות. מקורה של דירת הלופט במבנים תעשייתיים בניו יורק, שנהפכו לדירות רחבות ידיים, עם חללים מרווחים, תקרות גבוהות של עד 7 מטרים ומרפסת רחבה - מה שמאפשר לדייר לעצב את הדירה כרצונו.



לישראל האופנה הזו הגיעה רק בשנים האחרונות, וניתן למצוא אותה בעיקר במבני מלאכה ישנים בדרום תל אביב שהוסבו למגורים, לא תמיד בצורה חוקית. פטנט נוסף נרשם בשנה האחרונה, שעה שבכמה פרויקטים חדישים החליטו הקבלנים לשלב דירות דמויות לופט.



"היינו הראשונים שהגו את רעיון הלופטים בבנייני יוקרה כמו מגדל White בראשון לציון", מספר הבעלים והמנהל בחברת הנדל"ן אלמוג כ.ד.א.י, איציק אמסלם. "לא משנה מאיפה זה בא: זה שם חם וחדש שקוסם לאנשים. זה גימיק. טריפלקסים, לופטים, דופלקסים - כל זה גימיקים. מכשירים חדשים נכנסו לשוק לא תמיד בגלל אילוצים, אלא בגלל הצורך לחדש ולרענן. כל יום אנחנו שוקדים לחפש משהו חדש רענן, את המתקדם ביותר", אומר אמסלם.



האמת שמאחורי השם המפוצץ



אבל לא פעם השמות המפוצצים מכסים על בעיה כלשהי שמאפיינת את הדירה, ואשר אותה משווקי



הדירות, היזמים והאדריכלים פחות מבליטים. לופט יכול לקסום לחלק מהקונים ויכול שלא לקסום לאחרים, אבל אין ספק שהחלל הגדול של הדירה הזו מצריך הרבה מאוד אנרגיה, למיזוג בקיץ וחימום בחורף; אחרי שמגלגלים את המלים "דופלקס" ו"טריפלקס" על הלשון מספיק פעמים, צריך להתחיל להתרגל להשתמש במדרגות שנמצאות בסוגים אלה של דירות, וגם לדעת כי הפרשי השטחים בין הברוטו לנטו בדירות הללו גדולים בהרבה מהמקובל בדירות רגילות של מפלס אחד. בקיצור, לא פעם יש מחיר ללוקסוס של מגורים בסוג מיוחד של דירה.



"צריך לתת קרדיט לישראלים", אומר האדריכל גיל שנהב, מכנען שנהב אדריכלים. "הם תמיד מעודכנים, מסתובבים בעולם, חשופים לכל, עירניים וצמאים לחידושים. כיום לכל סוג של קהל יש דירה המתאימה במיוחד עבורו. אם בעבר תכנון הדירה נעשה כך שהיא תתאים לכל דייר, החל בגילאי ה-20 ועד לבני הגיל הזהב, כיום אנחנו רואים שהרוכשים מחפשים אחר הדירה המתאימה להם בדיוק: בין אם מדובר בכניסה נפרדת לחדר לילד המתבגר, ובין אם ביחידת מגורים למטפלת או חדר עבודה שימוקם הרחק מחדרי השינה. אנו רואים צורך ממשי בדירות ייחודיות, שעונות על הצרכים הספציפיים של המשפחה".



מגמה נוספת המאפיינת את קהל הרוכשים הישראלי היא הגדלת הדירות באופן תמידי. לדברי שנהב, שטחן של הדירות בישראל גדל מדי שנה. "אם לפני 20 שנה תוכנן סלון של 3.5 מטרים לרוחב, הרי שהרוחב המקובל כיום הוא 4.5-5 מטרים. חדר השינה של ההורים, שתוכנן לפני 20 שנה בגודל 9 מ"ר, מגיע כיום ל-12-13 מ"ר. תקרת הדירה שהתנשאה לפני 20 שנה לגובה 2.6 מטרים יכולה להגיע כיום עד ל-6-7 מטרים, והמרפסת שהוסיפה כ-9 מ"ר בממוצע לדירה הלכה וגדלה עד ל-20-50 מ"ר. המגמות והאפיונים של הקהל הישראלי הביאו לתנופה אדירה בכל הנוגע לתכנון טיפוסי ואיפשרו לאדריכלים לעוף על כנפי הדמיון", הוא אומר.



גם מספר הדירות המיוחדות גדל. אם בעבר רק 5% מהדירות בבניין תוכננו כמיוחדות, ורק שניים-שלושה דיירים היו זוכים לדירה מרווחת עם מרפסת ענקית, הרי שכיום 30%-50% מהדירות מתוכננות כ"מיוחדות" - מה שמצביע על כך שבעצם הן כבר לא כל כך מיוחדות...



במקרים יוצאי דופן, כמו ב-Gaon Tower במתחם הבורסה ברמת גן, מתוכננות 100% מהדירות כמיוחדות. זוהי ראיה לכך שנמאס לנו מהדירות הסטנדרטיות, ואנו מחפשים דירות מעניינות יותר, גם אם עלויות האחזקה שלהן גבוהות.



מה זה פנטלופט?



אז מה למעשה ההבדל בין הדופלקס, טריפלקס, פנטהאוז, פנטלופט וכל השמות הלועזיים האלה? מסתבר כי השוני העיקרי הוא בגודל, מלבד זאת העיצוב דומה למדי. "אין ספק כי ריבוי הדירות המיוחדות שניתן למצוא כיום בפרויקטים למגורים דורש מהרוכש יצירתיות רבה ויכולת לאבחן ולהבין במה שונה המיני פנטהאוז מהפנטלופט", מודה מנחם וייס. "אני יכול לומר באופן חד-משמעי שהשמות הללו העלו את מספר הפניות של רוכשים בכ-40%".



ואכן, אנשי השיווק מצאו כי שמות תואר מפוצצים לדירות ולפרויקטים מעלים את המכירות. "בשנים האחרונות אנחנו רואים פרויקטים רבים שנושאים שמות לועזיים: White ,Gaon Tower, יאנג, פרויקט YOO ,W, ואפילו סביון טאוור", מסבירה אדריכלית הפנים אריאלה שניאור. "האינטרס של היזם, מעצב הפנים או הקבלן הוא לתת טייטלים בומבסטיים, לועזיים, יותר אופנתיים, כאלה שמשדרים חו"ל ויוקרה. זה מוכר".



לדברי שניאור, "הרוכש רוצה להגשים פנטזיה, לרכוש סטטוס ולהעלות את רמת החיים. הוא מוכן לשלם על זה המון כסף, אבל צריך להגדיר את היעדים. הדירה יכולה להיות מתאימה למשפחות מסוימות, אך מאוד לא מתאימה לאחרות. אם לזוג מבוגר יש דירת לופט גארדן, שם צריך לעלות ולרדת במדרגות, אז זה לא מתאים להם למרות כל היוקרה והיופי. מנגד, זוג ישראלי ממוצע עם שלושה ילדים, צריך לחשוב אם דירת לופט מתאימה לו. אחרי הכל, אף אחד לא ירצה שבנו בן התשע יישן לבד בחדר למטה. יש גם פחד שהילדים ייפלו במדרגות. במקרה שיחידת ההורים היא למטה, הרי שיש נתק בינם לבין הילדים שלמעלה. לכן, דירות כאלה מתאימות לטווח גילאים מסוים בלבד. אלה נתונים שיש להביא בחשבון. עם כל הכבוד לסטטוס, לזוג צעיר כדאי אולי לקחת דירה גדולה בת 6 חדרים מאשר דירה שתופסת שתי קומות".



ואכן, ככלות כל השמות המפוצצים, קוני דירות, במיוחד עם ילדים צעירים ובגילאים שבהם העלייה במדרגות מתחילה להיות קצת קשה, צריכים לשאול את עצמם האם כדאי להם להוסיף כל כך הרבה כסף רק כדי להתהדר בדירה, שלמעט התואר השיווקי שלה, אינה בהכרח מה שהם צריכים.