פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מהפכה: השגחה יומית על ילדים תוכר במס

      בית המשפט המחוזי בת"א התיר לאם לשני ילדים לנכות כהוצאה מוכרת במס תשלומים למסגרות ההשגחה של ילדיה בעת שעבדה

      שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל הבוקר את ערעורה של אם לשני ילדים, והתיר לה לנכות כהוצאה מוכרת במס את התשלומים ששילמה למסגרות ההשגחה היומיות של ילדיה בעת שיצאה לעבודה.

      המערערת טענה כי הוצאות ההשגחה על ילדיה, אינן הוצאות פרטיות, שכן היא שלחה את ילדיה למסגרות השגחה כדי שתוכל לצאת לעבודה. השופט מגן אלטוביה קיבל את עמדת האם שעובדת כעורכת דין עצמאית, וקבע בפסק הדין כי אלמלא נכפה עליה הצורך לשהות שעות ארוכות מחוץ לבית במסגרת עבודתה, היתה מעדיפה לטובתה ולטובת הילדים, לשהות במחיצתם ככל האפשר לשם חינוכם, השכלתם והתפתחותם.

      עוד נכתב בפסק הדין, כי ברור שאלמלא ילדיה של המערערת היו תחת השגחה מסודרת בשעות העבודה של הוריהם, לא היו יכולים ההורים לצאת לעבודה ולייצר הכנסה.

      הערעור התייחס לתשלומים למעון יום לילדים ולמועדונית עבור השנים 2001-1999. מאז ספטמבר 1996 עבדה המערערת כעצמאית. קודם שהתחילה לעבוד, סברה כי עליה למצוא מסגרת אשר תשגיח השגחה נאותה על ביתה. לצורך כך מצאה מעון פרטי אשר פועל מהשעה 7:30 בבוקר ועד 17:00 אחר הצהרים. במסגרת זו שהו ילדי המערערת עד הגיעם לגיל בית הספר. המערערת טענה כי בשל רמת הכנסתה לא עלה בידה לרשום את ילדיה למעונות ויצ"ו או נעמ"ת בשל עדיפות שנותנים מסגרות אילו לבעלי הכנסות נמוכות יותר.

      המערערת הבהירה בעדותה כי לו היתה נשארת מחוץ למעגל העבודה מספר שנים, על מנת לגדל את ילדיה, היתה מתנתקת בסופו של דבר מעיסוקה משום שלא היתה יכולה להתעדכן מקצועית ומהטעם המעשי כי לקוחות מגיעים אליה "מפה לאוזן". לדבריה, היעדרות של מספר שנים מפעילות מקצועית עד שילדיה היו יכולים להישאר בלא השגחה, היתה עלולה להיות הרת אסון מבחינת הקריירה שלה.

      רכיב במהותה של הורות

      עמדת רשויות המס היתה כי הוצאות השגחה אינן הוצאות פרטיות, שכן שירותי ההשגחה נשכרו שלא על מנת לספק את צורכי חייה הפרטיים של המערערת כי אם משיקולים עסקיים גרידא, כשלמערערת לא צומחת כל טובת הנאה אישית.

      המדינה גרסה כי המחוקק לא התכוון להתיר ההוצאות האמורות ובחר במהלך השנים, בדרכים אחרות להביא בכלל חשבון נטל המס, את עול השמירה על הילדים למשל באמצעות קצבאות, נקודות קצבה ומתן נקודות זיכוי לאמהות עובדות שלהן ילדים קטינים. המדינה טענה כי בלא הסדר מפורש בחקיקה אין מקום להתיר את ההוצאה. על טענה זו אמר השופט אלטוביה כי "אין בכל אילו כדי להעיד כי בלא התערבות המחוקק אין מקום להכיר בהוצאות השגחה על ילדים".

      השופט אלטוביה קובע כי "המערערת כדוגמת הורים עובדים אחרים, בין שכירים ובין עצמאיים, אינה יכולה להתפנות לעיסוקה ומשלח ידה, לשם השאת הכנסה, בלא לדאוג להשגחה על ילדיה. השגחה על ילדים היא חלק ורכיב במהותה של הורות". לדברי השופט, "אלמלא היו ילדי המערערת נתונים בהשגחה ראויה בידי אחרים במשך שעות העבודה של הוריהם, לא היו יכולים המערערת ובן זוגה ליצור הכנסה", קובע אלטוביה.

      השופט הוסיף: "הנחת היסוד היא כי זכותו של כל אחד מיחידי בני הזוג להגשים את שאיפותיו המקצועיות, את זכותו לממש את רצונו לעסוק בעיסוקו וליצור פרנסה לו ולבני ביתו. השמת ילדים הזקוקים להשגחת מבוגר, לרבות על פי דין, נעשית לשם יציאת ההורים לעבודה ולשם ביצוע העבודה".

      אלטוביה הוסיף כי ההורים רשאים לבחור את מסגרת ההשגחה על ילדיהם לפי טעמם הם. בית המשפט הורה כי שלטונות המס יתירו בניכוי שני שלישים מתוך סכום הוצאות שתבעה המערערת בגין השגחת הילדים באותם מוסדות שבהם לא ניתנו ארוחות, או שהארוחות שולמו בתשלום נפרד ומחצית מסכום ההוצאות שנתבעו באותם מוסדות שבהם התשלום כלל ארוחות לילדים.

      המערערת יוצגה על ידי עוה"ד משה שקל, לאה טבע-עכו ויניב שקל וכן על ידי עו"ד גלי עציון מהלשכה המשפטית נעמת ועו"ד הלית כהן משדולת הנשים בישראל.(עמ"ה 1213/04)