שר המשפטים בלשכת עורכי הדין: "מערכת המשפט לא מרסנת עצמה מול ביקורות ענייניות"

פרידמן, שנראה מופתע מעוצמת הדברים, אמר מיד עם פתיחת דבריו "עד שלא שמעתי את דברי קודמיי לא ידעתי עד כמה אני מתון".



בזה אחר זה עלו פרופ' יעקב נאמן, נבות תל צור, דורון ברזילי ועמוס ון אמדן - עורכי דין בולטים בוועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין - והביעו את תמיכתם ברפורמות שמבקש השר להוביל, ואת זעמם הרב על אלו המשתלחים בשר פרידמן ועל בית המשפט העליון. נדמה היה שכל אחד מעורכי הדין ניסה להישמע בוטה ונחרץ יותר מקודמו.



אולם לשכת עורכי הדין היה מלא בכ-300 מוזמנים, רובם עורכי דין בגיל העמידה. עו"ד עמוס ון אמדן, יו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, יצא נגד מה שהגדיר כייבוש של בית המשפט העליון את התחומים המסורים לרשויות המבצעת והמחוקקת.



"השופטים בבית המשפט העליון דואגים לשעתק עצמם בשיטת חבר מביא חבר ואינם נושאים באחריות שלטונית מעשית". ון אמדן יצא נגד האוליגרכיה השיפוטית, והוסיף כי "השר פרידמן פועל מאז מינויו להסב לאחור הליך מסוכן ואנטי דמוקרטי. הוא מבקש, ובצדק, להקטין את כוחו של בית המשפט העליון".



לדבריו, "השר פרידמן חשוף למסע רצח פוליטי שכמותו דומני לא נראה מעולם בארצנו - למעט ההסתה נגד ראש הממשלה רבין ... אל מול מסע שטנה זה אנחנו כאן לומר לשר פרידמן - אינך לבד. אל תחת ואל תירא. אנו נדאג כמיטב יכולתנו שתוכל לעמוד בו". בתום דבריו צעק אחד מהיושבים בקהל "כל הכבוד" ומחיאות כפיים רמות נשמעו.



מיד לאחריו עלה לדוכן הנואמים פרופ' יעקב נאמן ופתח את נאומו בהצהירו "מערכת המשפט בישראל בקריסה מוחלטת". בקהל נשמעה קריאה "נכון" ומיד נשמע גל נוסף של מחיאות כפיים. נאמן הוסיף "לית דין ולית דיין. ישנם עינויי דין שהשיאים בספר גינס יתביישו לעומתם. יש כשל מערכות. ומה קורה? במקום לתת כתף לשר המשפטים לביצוע המהלכים הדרושים, המערכת מערימים קשיים ומשתמשים בלשון שאפילו שר מוקלט בישיבת ממשלה לא משתמש בהם".



לדברי נאמן, "הציבור איבד את אמונו במערכת המשפט הזו. וזו המשימה הראשונה. להביא לא להבראת המערכת, אלא לשינוי יסודי במערכת".



לגבי סגנון התבטאויות של שופטי בית המשפט העליון בדימוס ומבקרי השר פרידמן, התבטא נאמן באופן קיצוני אף יותר מוון אמדן. "לא יעלה על הדעת סגנון רחוב ששופטים משתמשים בו, כשלשופטים אמור להיות רק כלי ביטוי אחד - פסק הדין. הופעה של שופטים, גם בדימוס, בכלי התקשורת בתקיפות בסגנון רחוב מביאות לזילות במערכת המשפט, ובשופטים בראש ובראשונה".



לדעת נאמן "השופטים, כולל השופט ברק בהופעתו במכללת שערי משפט. עברו את הגבול".



"מניסיוני כשר משפטים היו לי חילוקי דעות עם ברק, אך כל יום שישי בבוקר ישבנו וליבנו את העניינים ושום דבר לא יצא החוצה. לא התבטאנו אחד על השני. זו הדרך שהייתי מצפה משופטים להתנהג לפיה", אמר נאמן.



השר פרידמן, שישב במהלך הנאומים בידיים שלובות ובמבט רציני, העלה מידי פעם חיוך קלוש אך רוב הזמן נראה מוטרד ומודאג.



לדבריו, "עד שלא שמעתי את דברי קודמיי לא ידעתי עד כמה אני מתון. אני מאוד אצטער אם אאכזב. אולי לא כולם ישתכנעו בזה, אבל זה כך". בהמשך דבריו פירט השר פרידמן את מעשיו בשנה החולפת.
"המצב בו מצאתי את מערכת בית המשפט היה של משבר קשה. המשבר היה עוד לפני שנכנסתי, ואני רוצה לקוות שעכשיו המצב יותר טוב. מבחינת מספר שופטים ועומס על בית המשפט המצב הוקל עם המינויים הרבים שנעשו", אמר פרידמן.



השר פרידמן ניסה להסביר את הרציונל העומד בבסיס הצעות החוק שלו, שלדבריו נועדו להעצים את עצמאות מערכת המשפט פנימה. "חשוב להבטיח את עצמאות בית המשפט, לא רק כלפי חוץ - שבעל ההון לא יוכל לקנות שופט. עצמאות פירושה גם פנימה בתוך המערכת - חופש של השופט בתוך המערכת. לא ניתן להעניק חופש מוחלט. מכיוון שכאשר שופט רוצה להתקדם הוא מסתכל מי אלו שקובעים את חיי היום-יום שלו ומי קובעים את קידומו".



השר פרידמן הוסיף "רציתי להגדיל את עצמאות השופט. שירגיש חופשי לפסוק לפי התיק שהוא מקבל, ולא יחשוב מה יאמרו אלו החשובים להמשך דרכו. חוק הקדנציות נועד להבטיח זאת".



תופעה נוספת נגדה יצא השר פרידמן נוגעת להימשכות ההליכים בבית המשפט. לדבריו, "קיים ריבוי התכתבות וחוסר יכולת להחליט באופן מהיר על סמך דיון בעל פה. לפעמים צריך לגמור תיק בטענה טרומית. לפעמים צריך לדחות תביעה על הסף. זה לא נורא. כך גם בבג"צ. לא מוכרחים כל פעם לרוץ לפרקליטות. השופטים כותבים 'להתייחסות הפרקליטות' על ערימה של 30 תיקים. עשרות עורכי דין עוסקים בכך, והתיק תופח. אך כל הרעיון של צו על תנאי היתה במהירות". דבריו אלו של השר זכו לתשואות בקרב הקהל.



לקראת סיום ציין פרידמן כי רבות מההצעות שהעלה השתנו לאחר ששמע עליהן ביקורת. ואולם פרידמן הדגיש "בכל זאת, אני רואה ניגוד בין תופעה לפיה בית המשפט הצטייר כאביר חופש הביטוי. חופש הביטוי נתפס כערך עליון, מקודש. אבל זהו גם חופש הביקורת. בית המשפט גילה סבלנות כלפי אמירות קשות בעבר. עד שהגיע הרגע בו אומרים משהו על בית המשפט. פתאום שוכחים את הכול. עוברים לדה לגיטימציה של הביקורת בממדים שאינני מכיר ולהתקפות אישיות. לאחר מכן מופיעות התקפות עם דימויים אלימים כמו להצמיד אקדח לרקה. מדברים על ריסון עצמי. זה מאוד חשוב, אך פתאום יש דברים שלא צריך להתרסן בהם".



בשלב זה פרידמן הרים מעט את קולו ואמר "כל אדם שמכיר מה נעשה במערכות המשפט בחו"ל - אמריקה, גרמניה, צרפת. שם פרלמנטים בוחרים שופטי בית המשפט לחוקה. אלו לא מדינות דמוקרטיות? רק אנחנו?" דברים אלו זכו לגל נוסף של מחיאות כפיים רועמות.



בסיום דבריו פנה פרידמן למבקריו באומרו "תתמודדו עניינית עם הדברים ותראו אם יש ציבור שאתם יכולים לשכנע אותו".