"ההבדל הגדול בין שני העולמות הוא במהירות קבלת ההחלטות על ביצוע עסקים", מסביר בן-מרדכי בראיון ל-TheMarker.
מה השינוי שחל בחברה?
"כשהיינו ממשלתיים - היו מונעים מאתנו לממש החלטות עסקיות, בגלל הגבלת מונופול ודברים דומים; כל החלטה עסקית היתה תלויה באישור הממשלה, והתהליך הזה הרג כמעט כל עסקה. לפני 15 שנה הצלחנו לקנות את גדיב - וזהו, בערך".
גם בשנה האחרונה לא ביצעתם רכישות משמעותיות.
"תוך שלושה חודשים יצאנו עם תוכנית השקעות בהיקף של 1.1 מיליארד דולר. אני לא חושב שזה היה קורה מהר כל כך בחברה ממשלתית. בעלים פרטיים רוצים צמיחה - ומהר; אומרים לך: 'תגדל', 'תעשה יותר' - זה מנוע עצום. אתה מביא רעיון, והוא נדון מיד, לא נסחב לשנתיים של דיונים".
ואיך מתרגלים לשינוי?
"מתרגלים. אחרת אתה לא מתאים", אומר בן-מרדכי וצוחק. "נכון שצריך לעשות סוויץ', וזה מטיל עליך עולם אחר של אחריות, משום שאתה לא אמור רק להמשיך את הקיים. אבל האמת היא שזה מאתגר מאוד. זה מאפשר לך לנצל את כל הידע והניסיון שצברת עד עכשיו, וזה מעניין - לא משעמם פה לרגע".
עובדים יותר?
"בהחלט, כן".
מאיסטנבול לחיפה
בגיל 17 עזב בן-מרדכי את בית הוריו שבאיסטנבול, ועלה לבדו לישראל מ"ציונות טהורה", לדבריו. הוא למד עברית במעונות העולים של הסוכנות היהודית בחיפה, והתקבל ללימודי הנדסה כימית בטכניון. כבר בתקופת לימודיו הוא עבר להתגורר בתל אביב והחל לעבוד בבית הזיקוק באשדוד, במשרת סטודנט.
כשהתגייס לצה"ל בגיל 22, לשירות צבאי מלא, התיר לו הצבא לעבוד לפרנסתו, ובן-מרדכי היה מוצא עצמו בלילות ליד המבחנות של בית הזיקוק - שם לא רצו לוותר על המהנדס הצעיר והנמרץ ("המנהלים היו המורים שלי בטכניון"). כשהשתחרר מהצבא התקבל לבית הזיקוק כעובד מן המניין, וטיפס בסולם הדרגות - עד שב-96' עבר לבית הזיקוק בחיפה לתפקיד מנהל אגף מקצועי. שנה לאחר מכן כבר מונה לסמנכ"ל בית הזיקוק, וב-2000, והוא רק בן 44, בחר בו הדירקטוריון למנכ"ל בית הזיקוק - המנכ"ל הצעיר ביותר של בז"ן אי-פעם.
כיצד צעיר, עולה מטורקיה, בלי גב פוליטי או תמיכה של ועד העובדים, מתקדם מהר כל כך בסולם הדרגות בחברה ממשלתית?
"זה אולי לא אופייני לחברות ממשלתיות אחרות, אבל בבז"ן אין לוועד השפעה בבחירת המנכ"ל - לכן לא הייתי זקוק לכך. הייתי איש מקצוע טוב, רציתי להתקדם, ולכן תמיד לקחתי על עצמי משימות נוספות מעבר לעבודה הרגילה. בז"ן תמיד היתה חברה שאיפשרה למנהלים להתקדם, אף פעם לא היו פה קליקות סגורות. די הרבה מנכ"לים גדלו בתוך החברה".
בנובמבר 2007 הכריזה בז"ן על תוכניתה האסטרטגית לארבע השנים הקרובות, ובמרכזה פיצול החברה לשלוש חטיבות נפרדות: זיקוק, סחר ופטרוכימיים. התוכנית כללה, בין השאר, פיתוח תחומים חדשים המשיקים לפעילות החברה, כמו כניסת לסחר בינלאומי של נפט גולמי, תזקיקים וכימיקלים, פיתוח עסקי של הובלתם וייצור חשמל.
"גם כשתנאי השוק מכתיבים צמצום במרווחי השיווק - על החברה למצוא דרכים לייצור ערך", הסביר אז בן-מרדכי. ואולם את הערך ייצרה בז"ן כבר ב-2007, כשסיימה את השנה בעלייה של כ-28% ברווח הנקי ל-700 מיליון שקל. עם זאת, המניה רשמה ירידה של כ-15% מתחילת 2008.
החברה לא רק עברה לידיים פרטיות, אלא נהפכה לציבורית. התוצאות נמדדות כעת גם בערך המניה, ולא רק בהיקף הזיקוק וברווח הנקי.
"המעבר מחברה ממשלתית לחברה ציבורית הוא מרתק, כי הוא יצר חשיפה ושקיפות. שופטים אותנו היום עשרות, אם לא מאות אנשים, וזה בהחלט שונה. בנקודה זו אין עדיין עלייה בערך המניה לעומת מחיר הפתיחה שלה, אך כבר היינו במחיר גבוה הרבה יותר, ובז"ן היא עסק ארוך טווח. המחזורים שלנו וההשקעות שלנו הם ארוכי-טווח, ולכן צריך לשפוט את ערך המניה לאורך זמן, ולא בתקופה קצרה".
לפי כמה הערכות, מרווחי השיווק בענף הזיקוק מוגבלים. היכן מצוי האופק העסקי?
"אני מעדיף להתייחס למגמות - ולא לתחזיות. יש צמיחה מתמדת בצריכת דלק מסיבה פשוטה: העולם צומח, בעיקר במזרח, והדבר מביא לשינויים דמוגרפיים רציניים. יותר פיות אוכלים בשר, רמת המינוע עולה ותהליכי אורבניזציה מביאים לדרישה גוברת למוצרי פלסטיק.
"בשוק העולמי יש כיום גידול של 1.5 מיליון חביות נפט ביום - משמע, שבכל שנה עולה דרישה להקים שישה בתי זיקוק חדשים בהיקפים דומים שלנו. ואולם בפועל, זה לא קורה. הכושר ההנדסי מוגבל, ויש רק חברות ספורות שיודעות להקים בתי זיקוק. מעבר לכך, מחירי המתכות עולים ומגבלות איכות הסביבה מתרבות - גם בסין. פעם יכולת להקים שם מפעל בכל חצר בית, כיום מקימים מפעלים רק באזורים מסוימים. לכן זו תעשייה בחוסר, שמתקרבת כל העת אל קצה היכולת שלה. המצב יהיה טוב - אם כי לא ניתן לתת תחזית מדויקת".
האם מחיר הנפט יגיע ל-200 דולר לחבית?
"אני זוכר שבימי משבר הנפט בשנות ה-80 זינק מחירה של חבית ל-40 דולר. חברת של העולמית חזתה אז שמחירה של חבית יגיע ל-120 דולר, אבל בתחילת 96' הוא ירד ל-9 דולרים בלבד. אלה תחזיות שאני לא מוכן להסתכן בהן. נכון שמחיר ההפקה השולית הולך ועולה - עלות קידוחי מים עמוקים מגיעה ל-75-70 דולר לחבית, שרק בגלל עלות ההפקה מתחיל להיווצר גבול תחתון רף חדש. לאן זה יגיע? אני לא יודע".
אז איך מכינים תחזית עסקית?
"יש לנו מרווחים נוספים ליהנות מהם פרט למרווח הזיקוק, וננסה למצוא את אילו המושפעים פחות מהתנודתיות במחירי הדלק לסוגיו. אנו רוצים להרחיב את הפעילות מחוץ לישראל, ובוחנים השקעות בתחומים שונים בחו"ל. כיום אנו נמצאים כבר בהליכי בחינה של השקעות בסין בתחומי הזיקוק והפטרוכימיה".
מדוע דווקא בסין?
"יש לנו היכרות טובה עם האזור באמצעות החברות האחיות של החברה לישראל, והבנה של הפוטנציאל העסקי במגזרי הזיקוק והפטרוכימיה שם".
מה יהיה היתרון שלכם על טריידרים במזרח התיכון?
"אנחנו מכירים את השווקים טוב יותר, ויש לנו צוות טוב. בנוסף, עצם זה שבז"ן משנעת נפט כבר כיום, מלמד שיש לנו פלטפורמה למינוף השינוע. אנו מחזיקים היום בחכירה שבע מיכליות - ומתכוונים להרחיב את הצי הזה".
מה עומד מאחורי המגעים למיזוג עם פטרוכימיים בכרמל אולפינים?
"מדובר במהלך הגיוני, מכיוון שממילא קיימת סינרגיה בין הפעילות של שתי החברות, ואנחנו הרי כבר לא ממשלתיים. יש מגעים חיוביים, אבל קשה לדעת כיצד זה יתפתח".
"לא שוברים אף אחד"
שנה גדושה עברה על ענף הדלק בישראל ב-2007. היא כללה את ההפרטה מעוררת המחלוקת של בית הזיקוק בחיפה, קריאת התיגר של קבוצת דלק על בתי הזיקוק - עם רכישת מסופי פי-גלילות - ושיתוף הפעולה בין סונול לדור-אלון. גם נוכח התמורות הגדולות בענף, נדם קולה של בז"ן.
בן-מרדכי והבעלים לא מיהרו להגיב על הטרוניות שהשמיעו חברות הדלק בנוגע לאובדן התחרותיות בענף, איומי היבוא המשותף של סונול ודור-אלון או ההכרזות הלוחמניות והיומרניות של דלק ישראל לאחר רכישת פי-גלילות, בדבר הקמת בית זיקוק שלישי. בחלוף החודשים ויתרו חברות הדלק על חלופת היבוא (לשנת 2008) וחזרו לרכוש את התזקיקים מבז"ן.
"אם אתה מסתכל כיום על דלק - יש לה בית זיקוק אינסופי. היא בהחלט קנתה לעצמה מערך לוגיסטי שיכול להיחשב 'בית זיקוק שלישי'", לא מתאפק בן-מרדכי, ועוקץ את מתחריו. "עם זאת, אני בספק אם הם יכולים להוות איום בעבורנו, כי בסופו של דבר הכל נבחן מול אלטרנטיוות היבוא - שאינה משתלמת כיום", הוא ממהר לחזור לסורו.
"רכישת פי-גלילות תספק לדלק בעתיד יתרון על פני משווקים אחרים, אבל הם תמיד יבחנו היכן עדיף להם לקנות את הדלק - וישקללו גם שירות, זמינות ואיכות, ולא רק מחיר. אנו משתדלים לעשות את המרב - ולהמשיך להיות אטרקטיוויים".
אלה דברים ארסיים נוכח הטענות שהורדתם את מחירי הדלק באופן משמעותי כדי "לשבור" את דלק.
"אם מישהו רוצה להצדיק באמצעות טענות אלה את המעבר של החברות אלינו - שיבושם לו. אני לא מתייחס לסוגיות מסחריות. תמיד אמרנו שכל התרחישים ייבחנו לעומת אלטרנטיוות היבוא, ומה שקובע את מחיר השוק הוא מחיר היבוא של המוצר. אנחנו לא נוקטים מהלכים כדי לשבור מישהו, אלא מתאימים את התנאים שלנו לאלה המתהווים בשוק. המחיר לעולם יהיה תואם לאלטרנטיבות. לא המצאנו את הכלל הזה, זה קיים בכל מקום - כוחות השוק גדולים מאתנו".
וכשיוסרו חסמי היבוא, האם תוכלו להתמודד בשוק?
"אין כיום בעיה לייבא דלקים. הפקקים בצינורות זמניים. מחר הרי יגיע גז טבעי, והכל ייגמר, כל הצינורות יתפנו. בכל פעם שיש צוואר בקבוק זמני, יש מי שצועק 'חסמים'. אבל בסך הכל, המצב בסדר".
אם אתה היית יושב על כיסא מנכ"ל דלק - האם היית קונה את פי-גלילות בכל מחיר?
"אני יכול להבין את הרציונל שעומד מאחורי הרצון לקנות, אבל אני לא יודע אם הייתי קונה בכל מחיר. פי-גלילות הוא מתקן תשתית שיוכל לעזור לדלק כגיבוי לפעילות השיווק של החברה".
האם אתה שותף לקולות הטוענים כי פיצול בתי הזיקוק והפרטתם היו טעות?
"ההפרטה - לא. הפיצול - כן; זה לא היה המהלך הנכון בעבור המשק. התעשייה הזו מתאפיינת בכך שיש בה יתרון לגודל. בזמן שבכל העולם חל תהליך של קונסולידציה - אצלנו מפצלים. זו מגלומניה לחשוב שאצלנו יהיה אחרת. מחירי הדלק לא יירדו כתוצאה ממהלך כזה".
האם היתה הצדקה להתיר לחברת דלק להתמודד במכרזים על הפרטת בתי הזיקוק?
"כן, אם הם יכולים היו לשלם מחיר גבוה יותר. אסור להסתכל על הדברים בטווח של שבוע או שנה, אלא צריך להתבונן בתהליכים. אין צורך להמציא פה את הגלגל. התעשייה הזו אינטרגרטיווית בכל העולם. לכן אינטרגרציה היא דבר נכון".
אם כך, מדוע אתם לא נכנסים לשיווק קמעוני של דלקים?
"כרגע השוק בישראל רווי - ולכן אנו לא בודקים את העניין. אנו עוקבים אחר ההתפתחויות בתחום, אבל צריך לזכור שהרגולציה הקשתה עלינו להיכנס אליו".
מכונית חשמלית? לא בעשורים הקרובים
>> לא קל להיות מנכ"ל בית זיקוק באווירה הציבורית "הירוקה" של ימינו. את זאת, חווה בן-מרדכי על בשרו, כשלפני שנתיים הורשעה בז"ן בגרימת זיהום אוויר ונקנסה בסכום הגבוה ביותר שנפסק עד אז בישראל בגין עבירה זו - 1.6 מיליון שקל. על בן-מרדכי הוטלו 150 שעות עבודה לתועלת הציבור, שאותן ריצה בבית ספר לאוטיסטים בצפון.
מאז שעבר בית הזיקוק לידי בעליו הפרטיים, עברה הדאגה לאיכות הסביבה לחזית דיווחיה התקשורתיים של בז"ן, כשהמסר הירוק נישא לפתע בפי כל ראשי החברה, ואף נשזר בהודעותיה הלקוניות לבורסה. גם בתוכניתה האסטרטגית, הודיעה בז"ן כי תשקיע 270 מיליון דולר בתחומים של איכות הסביבה, אם כי מרביתם ישמשו לצורך הכנת התשתית לקליטת הגז הטבעי במפעל.
"איכות הסביבה משולבת בראייה אסטרטגית ארוכת טווח, החותרת להשתלבות נכונה בסביבתנו. זו תעשייה של ממש בעלת ערך מוסף גדול", מדקלם בן-מרדכי. ואולם במשרד לאיכות הסביבה התרשמו פחות מהדברים, ובשבועות האחרונים שוב כיכבה בז"ן בדו"ח המפעלים המזהמים.
"הדו"ח המגוחך הזה לא שיקלל פליטת טבעית של חלקיקים מזהמים, שהיא עיקר הפליטות לאוויר, ולא התחשבה כלל בכך שאנו פולטים בגובה 80 מטר - לעומת התחבורה הציבורית שמפיצה חלקיקים בגובה הפנים שלך", אומר בן-מרדכי בזעם. "הדו"ח הזה כולו הוא מניפולציה אינפורמטיווית, אם לא חמור מכך. בשנים האחרונות עשתה התעשייה המון כדי לשפר את הטיפול באיכות הסביבה. להציג אותה כיום כשחורה משחור - זו מניפולציה".
אולי בכל זאת היה בענישה הכבדה שהוטלה עליכם אפקט הרתעתי חיובי?
"במקרה של רשלנות פושעת - זה בסדר. אבל במצב שבו בכל השדרה הניהולית מחויבת להליך ומשקיעה בכך כספים, כמה אפשר לבוא אלינו בטענות?"
האם ייתכן שכלל אין צורך בבית זיקוק במדינה קטנה כמו שלנו?
"אני לא מאמין במונח 'לא בחצר האחורית שלי'. המדינה לא יכולה להיות צרכנית או יצרנית בלבד. צריך להיות שילוב נכון, שייצר ערך למדינה. אי אפשר שלא לייצר - אסור להיות תלויים באחרים. העם היהודי רצה ליצור באופן עצמאי כדי לא להיהפך תלוי, זו המהפכה הציונית. 7%-8% מהתל"ג מגיעים מתעשיות הזיקוק, הפטרוכימיה והפלסטיקה - אז שנזרוק את זה לאחרים? מה, הם יותר טובים מאתנו? לא שמעתי שרוצים לסגור בתי זיקוק באיטליה או בספרד".
מעסיקך, עידן עופר, מקדם את היום שבו לא נזדקק לבתי זיקוק בכך שהוא תומך בחזון המכונית החשמלית.
"כאיש עסקים, הוא פועל בתבונה, ומחזיק בכמה מרכיבים מקבילים כדי שלא לפספס אחד מהם", אומר בן-מרדכי במבוכה. "לאורך זמן יתפתחו כמה אלטרנטיבות להנעה, אבל אני לא רואה תחליף משמעותי לפחמימנים. כדי להניע למרחק של 250 ק"מ נדרשים בערך 40 ליטר של דלק. להנעה חשמלית נדרשת סוללה במשקל 250 ק"ג. יחלפו עשרות שנים עד שימציאו סוללה טובה מזו.
"קצב הצמיחה של דלק לתחבורה הוא אדיר. נכון שיתפתחו ערוצי הנעה נוספים, אבל הם ייוותרו בהיקף של אחוזים בודדים, כשהמסה הגדולה תמשיך להגיע מפחמימנים. זו הסוללה היחידה שתישאר, אלא אם כן ימציא מישהו מכונית המייצרת אנרגיה מאשפה - כמו בסרטים הבדיוניים. ואני לא רואה את זה קורה בעשורים הקרובים".
שנה אחרי ההפרטה - בז"ן בדרך לסין
אבי בר-אלי
8.4.2008 / 10:20