עלייה חדה במספר ימי העבודה שאבדו למשק כתוצאה משביתות ב-2007: למעלה מ-2.5 מיליון ימים אבודים

הממונה הראשי על יחסי עבודה, עו"ד שלמה יצחקי, זוקף את שינוי המגמה לחובת השביתות הארוכות, שהונהגו על ידי ארגון המורים העל יסודיים וארגון הסגל הבכיר באוניברסיטאות - וכן לשביתות בסקטור הציבורי על רקע חידוש הסכמי העבודה.



למעלה מ-2.5 מיליון ימי עבודה אבדו למשק ב-2007, לעומת כ-140 אלף ימי עבודה בלבד שאבדו בשנת 2006 ולעומת כ-250 אלף ימים ב-2005; כך עולה מנתוני השביתות, הנאספים על ידי היחידה ליחסי עבודה במשרד התמ"ת. עם זאת, בשנת 2007 התקיימו במשק "רק" 30 שביתות מלאות, לעומת 35 בשנת 2006.



כ-37% מכלל השביתות המלאות היו על רקע חידוש הסכמי שכר; כ-17% כתוצאה משינויים ארגוניים; 10% היו על רקע הלנת שכר; העילות לשאר השביתות נחלקו באופן שווה בין תביעות שכר, הרעת תנאי עבודה, פיטורי עובדים ותנאים פיסים קשים במקום העבודה. רובם המכריע של ימי העבודה שאבדו למשק ב-2007 (למעלה מ-90%) - היו כתוצאה משביתות שעניינן חידוש הסכמי שכר.



על פי נתוני המשרד, רוב השביתות (למעלה מ-83%), כמו רוב השובתים (98%) וכן רוב ימי העבודה שאבדו למשק בשנת 2007 (למעלה מ-99%) היו בסקטור הציבורי. למרות ששיעור השביתות המלאות בסקטור הפרטי הגיע לכ-17%, שיעורן מבחינת אחוז השובתים והאחוז מסך כל ימי העבודה שאבדו למשק הוא בטל בששים - כ-2% וכ-0.5%, בהתאמה.



ניתוח נתוני השביתות על פי ענף כלכלי מבליט את העובדה כי בשנת 2007, רוב ימי העבודה שאבדו למשק - למעלה מ-2 מיליון ימי עבודה (86%) נזקפים לשביתות בסקטור החינוך.

למעלה מ-73% מכלל השביתות במשק היו שביתות מאושרות (כלומר, קיבלו את אישורו של הגורם המוסמך) והשאר (27%) היו שביתות לא מאושרות.



רוב השביתות, כ-63%, נמשכו עד יום אחד; כ-17% מן השביתות נמשכו מעל יום אחד ועד 3 ימים; שאר השביתות (כ-30%) נמשכו מעל 3 ימים, כאשר השביתות במגזרי החינוך (בתי ספר על יסודיים ואוניברסיטאות - סגל בכיר) ארכו מספר רב של ימים.