וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ירון אילוז, המנכ"ל המתפטר של דיידלנד הנמצאת בסכנת חדלות פירעון: "איןכסף אפילו למודעה בעיתון"

שרון שפורר

9.4.2008 / 6:52

"קרו כמה דברים גדולים מאתנו כמו משבר הסאבפריים"



כבר זמן רב שמדברים בשוק האג"ח על כך שחלק מהחברות שביצעו גיוסים בשנתיים האחרונות יגיעו למצב של חדלות פירעון בעקבות משבר האשראי שפקד את השווקים. בהקשר זה, הסיפור של חברת דיידלנד, שגייסה 107 מיליון שקל באג"ח לפני פחות משנה ומצבה כיום מרמז כי המשקיעים המוסדיים שקנו את האג"ח יראו רק חלק קטן מהכסף שהשקיעו, עשוי להוות מקרה מבחן.



ירון אילוז, מנכ"ל החברה שנקלעה לקשיים ועומדת בסכנת חדלות פירעון לבעלי האג"ח, סיפר אתמול ל-TheMarker על אירועי התקופה האחרונה ובהם התפטרותו אתמול מתפקידו.



דיידלנד היתה חברה של פרויקט אחד. החברה רכשה לפני שנה קרקע בפלורידה ב-35 מיליון דולר. אחרי רכישת הקרקע היתה אמורה החברה לקחת הלוואה נוספת מהבנק כדי להתחיל בפרויקט הבנייה, אלא שכאן הדברים החלו להסתבך. משבר האשראי פרץ, בעל השליטה בחברה נפטר בפתאומיות במארס, ובעלי האג"ח של החברה שראו את כספם מתרחק, ניסו למכור את הנכס של החברה.



למה התפטרת?



"זו היתה התפטרות בלית ברירה - לא איפשרו לי להמשיך לעבוד. ביקשנו מהנאמן של האג"ח לשחרר חלק של 150 אלף שקל מהעודפים שנצברו בפיקדון מעבר לכרית הביטחון, אבל הוא לא שיחרר. נוצרה סיטואציה שאני יודע שאין לי כסף לשלם".



"אני לא ישן טוב בלילה יותר מחצי שנה"



"אני וסמנכ"ל הכספים עובדים כאן בחינם. מה שעשינו פה זה מעל ומעבר למי שנותן שירותי ניהול. הבאנו משקיעים, הכל מתנהל נכון, אבל אני לא יכול להגיד לאנשים 'נשלם לכם את הכסף', כשאין כסף. יכולים גם לתבוע אותי. זה משהו שאני לא יודע להתמודד אתו. אי אפשר לקשור לי את הידיים והרגליים ולזרוק אותי למים או לשלוח אותי למלחמה בלי נשק.



"אמרתי לנאמן: 'אל תשחרר לי את הכסף. אם אתה לא סומך עלי - תשלם אתה ישירות לנותני השירותים שיציגו קבלות', אבל הם לא מוכנים לכלום. אין לנו כסף אפילו לפרסום מודעה בעיתון. יש הוצאות של אגרות בורסה. אנחנו לא צריכים את הכסף לטיולים, אלא צריכים עשרות אלפי שקלים בשביל לקיים את החברה לכמה חודשים.



"אני עובד בדיידלנד מנובמבר 2007, הכל בהתנדבות וזה בסדר. נותן את כולי כי מגיע למשקיעי האג"ח. אבל אני לא יכול לחשוף לזה את חברת אופק נדל"ן (חברה אחות של דיידלנד שמספקת לה שירותי ניהול, ש.ש). יתבעו אותי - לא את אף אחד אחר. הם לא השאירו לי ברירה, ואני מקווה שהמהלך של ההתפטרות יעיר מישהו. ביום ראשון יש אסיפת בעלי חוב. אולי הם יקבלו שכל וישחררו את הכסף".



אז למה לא חיכית ליום ראשון עם ההתפטרות?



"כי אמרתי באסיפה הקודמת שאני אתפטר אם לא ישחררו את הכסף. אם זה יקרה ויבקשו ממני לחזור, אני אהיה האחרון שאגיד לא".



זה נשמע כאילו אתה מאשים את הנאמן, אבל אלו מחזיקי איגרות החוב שלא מוכנים לשחרר לך את הכסף.



"אני חושב שהנאמן לא העביר את המסר בצורה נכונה למשקיעים המוסדיים. ובכלל, יש אבסורד שהמשקיעים הם שמחזיקים את הסחורה, אבל הם לא יודעים על מה הם הצביעו.



"הם נותנים ייפוי כוח למשרד המספק שירותי נאמנות בהצבעות למשקיעים מוסדיים. בא סטאז'ר שלהם, רושם כמה מלים, אבל לא מבין. הוא מעביר את זה לאנליסט שלא מבין, ואותו אנליסט לא מוכן לקבל אחריות. אחר כך הם מנסים להפיל את האשמה על כל העולם חוץ מעצמם".



יש משקיעים מוסדיים שכועסים עליך - ליווית את ההנפקה הזו, אתה מנהל את החברה, ועכשיו, ברגע של מצוקה קשה בדיידלנד, אתה מתפטר.



"זה לא נכון. אני נכנסתי לחברה בנובמבר 2007, כשהגיוס היה במאי - זה כמעט חצי שנה אחרי".



אבל אתה ליווית את ההנפקה הזו - כך מספרים בשוק.



"ליוויתי את ההנפקה של אופק כחתם בפועלים אי.בי.אי וככה הכרתי את אלי ברדוגו (בעל השליטה שנפטר בפברואר 2008, ש.ש) ועברתי לנהל את אופק. בהנפקת דיידלנד לא הייתי נושא משרה ובטח שלא חתם. עזרתי לתאם מצגות, לפתוח דלתות וכל מה שמסביב.



"צריך לזכור שהמשקיעים שהשקיעו כסף גדול זה אנשים שהיו באוגוסט בארה"ב והתרשמו מהיכולות של אלי ברדוגו ושל אידי, החברה הפרטית שלו.



"רוב המשקיעים שראו את הנכס בפלורידה בעיניים הבינו את הפוטנציאל שלו. קרו כמה דברים גדולים מאיתנו, כמו משבר הסאבפריים, שאף אחד לא ציפה שיתפתח לממדים כאלה והמוות של אלי ברדוגו. אני חושב שהתמודדתי עם זה בגבורה. הכי נוח היה ללכת הביתה אחרי שאלי איננו. לומר 'מה אני צריך את הכאב ראש עכשיו. אבל הנה אני נשאר ומאמין שאופק עוד תגיע רחוק. דיידלנד נכנסה לסיטואציה קשה, אבל באופק היה מזל שאלי סגר מימון לפני שהוא נפטר. אני מנסה לעשות הכי טוב למשקיעים".



משקיע מוסדי סיפר לנו שהוא רצה לעניין משקיע גדול, אבל לא העברת לו חומרים על הנכס.



"זה ביזיון לומר כזה דבר. יש תשקיף והכל כתוב בתשקיף. אין שום דבר מוחבא או מוסתר. המשקיעים המוסדיים ניסו להביא משקיעים, אבל לא היתה אפילו הצעה שמישהו שם על השולחן".



התקשרו אליך משקיעים כועסים?



"לא. התקשרו אלי רק לשאול אם אני עוזב גם את אופק. צריך להבין שמרבית המשקיעים המוסדיים הם ברמה של חברות איתי. אנשים שאני רואה בסופי שבוע ומכיר את המשפחות. אמרתי להם שמשוק ההון באתי ולשוק אני חוזר - ואני לא עושה דיפולט אישית. אני מרגיש שאני יכול להסתכל לכל אחד בעיניים בלי להתבייש. אני לא מכיר הרבה מנהלים של חברות ציבוריות שאפשר להתקשר אליהם בלילה והם עונים. כל אחד שרוצה להיפגש אתי, אני מיד מגיע אליו".



אתה לא מרגיש שהיית לא בסדר?



"זו סיטואציה בעייתית, אבל אני יכול להגיד בלב שלם שעשיתי הכל ואני נאמן לעצמי. גם בתור חתם היה לי חשוב לקום בבוקר ולהסתכל על עצמי בעיניים פקוחות.



"הרבה אמרו לי כשהייתי בחיתום: אתה לא חתם אמיתי. לא שיקרת, לא רימית, לא תיחמנת. יש מוסדיים שאומרים לי: 'ירון, אתה היחיד שלא מרמה אותנו'. זה תמיד היה לי מול העיניים. הנפקות שהאמנתי בהן שיווקתי, וכאלה שלא - פשוט שמתי על השולחן. עבדתי במקום עבודה שבו אומרים לך: 'זה מה שיש. אתה צריך לצאת אתו'".



אתה חושב שעשיתם משהו לא בסדר?



"אף אחד לא הזמין את משבר הסאבפריים או את המוות של אלי. בדיעבד, יכול להיות שאלי היה יכול להיות טיפה יותר זהיר, שהיו איתותים למשבר כזה או אחר, אבל הוא מאוד האמין שיקבל מימון. הוא האמין בגלל שמכלום הוא בנה אימפריה ב-15 שנים. בנה בשתי ידיים. אולי הוא היה קצת אופטימי, אבל בלי אופטימיות לא תגיע לשום מקום. צריך לזכור שאלי שרף כאן 6.5 מיליון דולר שהזרים לחברה במהלך החיים. חודשיים לפני שנפטר הוא הזרים כסף שעבר לנאמן".



אתה ישן טוב בלילה?



"אני לא ישן טוב בלילה יותר מחצי שנה. לא נוח לי שאנשים מפסידים כסף. זה מעבר לסתם משקיעים מוסדיים. ברמה האישית קניתי אג"חים של אופק. אני מופסד, אבל אני מסתכל על זה לחצי שנה-שנה קדימה".



באופק יקבלו את הכסף?



"אני מאמין שכן. יש לנו נכס פנטסטי ביד. אני לא יודע מה יהיה הכיוון הסופי, אנחנו בוחנים אופציות, אבל לגבי אופק אני אופטימי. לולא כך הייתי יוצא מזמן בהודעה שיש בעיה. הכל יכול לקרות, כמובן, לכאן או לכאן - בשנה האחרונה למדתי שהכל יכול להשתנות מהיום למחר, אבל בדרך שאנחנו הולכים בה, אנחנו מתקדמים בסדר גמור".



חברה של פרויקט אחד



>> הסיפור של דיידלנד עשוי לשקף את בעייתיות החגיגה של גיוסי האג"ח ששררה בענף הנדל"ן בשנים האחרונות. דיידלנד היתה חברה של פרויקט אחד. החברה רכשה לפני שנה קרקע בפלורידה ב-35 מיליון דולר.



המימון התבצע בדרך הבאה: בעל השליטה השקיע 6 מיליון דולר בחוב נחות, הבנק השקיע עוד 15 מיליון דולר ובעלי האג"ח העמידו מימון של 20 מיליון דולר נוספים. על הקרקע היה אמור להיבנות בית מלון, כשלבעל השליטה, אלי ברדוגו, היה אישור מרשת הילטון שהתחייבה להיות שוכר בבניין.



אחרי רכישת הקרקע היתה אמורה החברה לקחת הלוואה נוספת מהבנק כדי להתחיל בפרויקט הבנייה, אלא שכאן הדברים החלו להסתבך. השוק בפלורידה ספג מכה קשה ממשבר האשראי, ובאזור שבו נמצאת הקרקע לא התקיימו כלל עסקות.



המשקיעים המודאגים פנו לברדוגו. "מה יהיה", הם שאלו. ברדוגו נתן להם מכתב שלפיו הוא יודע שיש בעיה תזרימית לחברה ואם תהיה בעיה הוא מוכן להשלים את החוב מכיסו.



אלא שברדוגו מת בפתאומיות במארס, לפני שהצליח להשיג מימון לדיידלנד. הבנק שהעמיד לו את המימון וקיבל שיעבוד על הנכס, ראה לנגד עיניו דיפולט ושיעבד לטובתו את הנכס.



השלב הבא היה אסיפות בעלי האג"ח של החברה, שניסו למכור את הנכס של החברה.



לדברי משקיע מוסדי בדיידלנד. הבנק רואה לנגד עיניו רק את חלקו בהלוואה, ולכן הוא מעוניין למכור את הנכס ב-15 מיליון דולר בלבד, אף שהוא שווה יותר גם לנוכח משבר האשראי.



כאן נכנסו בעלי האג"ח לתמונה. הם ניסו להביא משקיעים שירכשו את הקרקע, ולבסוף הצליחו להביא את חברת ארקו הבורסאית של אריק קוטלר כרוכשת. כעת ייאלצו בעלי האג"ח לקבל החלטה אם לקיים עסקה עם ארקו או לא.



על פי העסקה, בעלי האג"ח יוותרו על שתי אגורות לכל איגרת מתוך כרית הביטחון שיש להם בדיידלנד, ועל 15 אגורות נוספות על כל 100 אגורות ערך נקוב שהם ייקחו הביתה.



את שתי האגורות וסכום כולל של 750 אלף דולר הם ישקיעו עם ארקו בחברה משותפת שתרכוש את הקרקע. ארקו תזרים 2.25 מיליון דולר לחברה המשותפת תמורת 75%. המשקיעים המוסדיים יקבלו 25%, וקוטלר, בעל השליטה בארקו, יעמיד עוד 10 מיליון דולר מימון נוסף.



כרגע בעלי האג"ח אינם מצליחים לקבל הסכמה ולאשר את העסקה, כשחלק מהם מתנגדים ומעדיפים פשוט לקבל את כל ה-17 אגורות ל-100 אגורות ערך נקוב שיש בפיקדון, וללכת הביתה מבלי לקחת סיכון נוסף.



לחלק מהמשקיעים, כמו קרנות נאמנות, למשל, יש בעיה להגיע לסידור כזה, שכן לקרנות נאמנות אסור להחזיק בנכסים לא סחירים. כלומר, בחברה המשותפת הפרטית שיקימו עם ארקו.



הפיקדון של דיידלנד מסתכם ב-20 מיליון שקל ומשמש כרית ביטחון לבעלי האג"ח לשני תשלומי הריבית הראשונים שהיו אמורים להיות משולמים השנה ובשנה הבאה. 20 מיליון השקל צברו במהלך התקופה שעברה מאז הגיוס ריבית של 300 אלף שקל.



ירון אילוז, שהתפטר מתפקיד מנכ"ל דיידלנד, ביקש מבעלי החוב והנאמן זיו האפט לשחרר את העודף בפיקדון כדי שיוכל, לדבריו, להמשיך ולנהל את החברה. ואולם בעלי האג"ח אינם מוכנים לתת את הכסף, ולכן הוא התפטר.



בכל מקרה צפוי לבעלי האג"ח דיפולט כתוצאה מההשקעה בדיידלנד, אם כי כרגע זה נראה כמו דיפולט חלקי ולא מוחלט. הם יראו בסבירות גבוהה 15 אגורות או 17 אגורות על כל 100 ערך נקוב של אג"ח שרכשו במאי 2007.


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully