"שאני אדווח?"

לפני כשנה נערך בתל אביב אירוע התרמה גדול למען מטרה נעלה. את האירוע הוביל עיתונאי בכיר, התקשורת קשרה כתרים, העם (ושרי אריסון) פתחו את הלב, ו-150 אלף דולר נאספו לקופתה של עמותה גדולה.

באחרונה הגיעו כמה תלונות אל המערכת - עברו עשרה חודשים והכסף, כך טענו המתלוננים, לא הועבר ליעדו מעולם. האמנם? שלב ראשון בבדיקה היתה שיחת טלפון פשוטה לאנשי הפרויקט. במקום לתת תשובות ענייניות, נפצחה סאגה שכולה עלבונות אישיים, כשהמסר ברור - איך מעזה עיתונאית לבקש מאתנו דיווח?

"אני נותנת את חיי למען העניין הזה", זעקה מנהלת הפרויקט בטלפון ואותו עיתונאי בכיר, העוסק בחשיפת מקומות חשוכים על בסיס יומיומי, הרגיש צורך עז לחנך את הנודניקית, אך לא להעביר את המסמכים התומכים בטענה כי השמועות הן עורבא פרח. בצר לי פניתי אל הארגון הבינלאומי שאליו אמור היה הכסף להגיע. השיחה היתה קצרה ונעימה. שאלתי את השאלות הבסיסיות - האם הועבר הכסף מישראל ואם כן, כמה ומתי - ותוך עשר דקות חזרה אלי נציגה חביבה ובפיה סכומים, תאריכים ושמות (הכסף הגיע אחרי שמונה חודשים). "אם את רוצה נעביר לך את כל המסמכים בן רגע במייל", הוסיפה. היא לא כעסה, לא נכנסה למאבק כוח ולא חשבה שהבקשה לא לגיטימית.

הסיפור הקטן הזה מוכיח שוב אמת עצובה: בעוד ארגונים מערביים העוסקים בכספי ציבור מודעים לחובת השקיפות, הרי שבישראל בוחרים להיעלב. "שאני אדווח?" שואלים בזעם קדוש מנהלי עמותות, שמתקיימים על תרומות הציבור. "מה פתאום? את החיים אני נותן כאן, ואתם - תסמכו עלי ותמשיכו לתרום". אז זהו שדי. בארה"ב ובאירופה מחויבים מלכ"רים להעלות את דו"חותיהם הכספיים המלאים, כולל משכורות הבכירים, לאתרי האינטרנט כדי שכל תורם יוכל לראות לאן הלכה כל אגורה. ארגונים שלמים עסוקים במעקב אחרי החובה הזו. עכשיו נסו להיכנס לאתרים של העמותות החביבות עליכם, אלה שמבקשות מכם ממש עכשיו להרים תרומה.

השקיפות הכספית ברוב המקרים, מהן והלאה. בעוד האתר עסוק בקשירת כתרים אין סוף לפעילותו המבורכת, אתם, התורמים, לא תוכלו לדעת אם המנכ"ל מרוויח 50 אלף שקל בחודש (מה שקורה אינספור פעמים), או אם חצי מכל שקל שתרמתם, הולך בכלל לתקורות, ולא ליעד. גם עמותות המתנהלות לעילא פועלות כאילו היו חברה פרטית ששייכת לאבא של המנכ"ל.

שינוי הנורמה נמצא בידינו. עמותה שקופה צריכה לקבל יותר, בעוד עמותה השומרת על סודיות לא צריכה לקבל דבר. רגע לפני חג הפסח דרשו שקיפות. אל תתרמו כספכם לשווא.