ערבים לשיפור ברמת החיים

דרך המלך לשיפור דרמטי של רמת החיים והתוצר לנפש בישראל עוברת בראש ובראשונה בפיתוח כלכלי של המגזר הערבי. דרך אשר יתרונה טמון הן ביעילותה הכלכלית והן בצדקתה החברתית. כדי לממש את הפוטנציאל יהיה על הממשלה למקד מאמצים בתוכנית כלכלית ייעודית למגזר. הנה, בתמצית, עקרונותיה של תוכנית מוצעת שפותחה באחרונה בקריה האקדמית אונו:

■ תשתיות. הייתכן שבמאה ה-21 יהיו יישובים ערביים רבים שאינם מחוברים עדיין לתשתיות חשמל, ביוב, כבלים ולוויין, מים, תחבורה ציבורית וחינוך? תשתיות אלה, שכה מובנות מאליהן במרבית שטחי המדינה, אינן כה טבעיות בחלקים נכבדים של המגזר הערבי. עד מתי ימתינו יישובים ערביים לחיבור לרשת החשמל ועד מתי ימתינו רבים מהיישובים להוצאתם למכרזים של קווי תחבורה ציבורית יקרים ולא יעילים שמספקת כיום אגד?

■ רגולציה של פתיחת עסק. הביורוקרטיה מקשה על כל אזרחי המדינה, אך מקשה יותר על מחוסרי הקשרים בממשל. לכך לא מוסיפה העובדה המביישת כי אחוז הערבים בשירות המדינה הוא אפסי, והאחראים על כך ממשיכים לזרות חול בעיני הציבור.

■ תכנון ובנייה. היעדר תוכניות מתאר ובינוי מאושרות מהווה חסם אמיתי בפני צמיחת המגזר הערבי, בנטרלו חלק נכבד מתעשיית הבנייה והנלוות לה, המתאימות לרמת ההתפתחות הכלכלית במגזר.

■ תיירות פנים. חוק עידוד השקעות הון בתיירות מתבסס על אזורי פיתוח א' וב', כפי שהוגדרו על ידי הממשלות השונות. מיותר אף לפרט היכן ממוקמים היישובים הערביים ביחס לאזורי הפיתוח המועדפים. כך, נמנעת גישתם של יזמים לבנות בתי מלון או לפתח את האתרים בעלי פוטנציאל תיירותי במגזר. גם כל משטר מתן הוויזות לתיירים מפלה מדינות מוסלמיות, שהתיירות מהן עשויה לגלות עניין רב באירוח במגזר הערבי. האיומים הביטחוניים קיימים ויתקיימו עוד שנים רבות, לכן יש לבחון מחדש את משטר הוויזות המיושן ולנסות לכלול בו הקלות. באסיה יש אוכלוסיות מוסלמיות ידידותיות, אך משרד התיירות כלל לא ממקד את מאמצי השיווק שלו בקהילות אלה.

■ חקלאות ותעשייה. גם חוקי עידוד השקעות הון בחקלאות ובתעשייה סובלים מהתייחסות שגויה שיש לתקנה. יש לשים דגש מיוחד על הפיכת אזורי תעשייה קיימים ביישובים יהודיים לאזורי תעשייה משותפים עם יישובים ערביים שכנים.

■ היי-טק. על אף צמיחתן המואצת של תעשיות ההיי-טק הישראליות ועל אף מספר האקדמאים הרב במגזר הערבי, נמנע שילובו של המגזר בענף. ברקע לכך סיבות רבות, חלקן נובע מגישה מוטעית במגזר הערבי עצמו וחלקן נובע מלקונה בהתייחסותן של התעשיות עצמן. כך או כך, הממשלה יכולה לגשר ולתת את חלקה לפתרון הבעיה.

■ יצוא שירותים. בדומה להתפתחות מוקדי ה-CALL CENTER בהודו, המנצלים את שליטתם של ההודים בשפה האנגלית, כך יכולה הממשלה לעודד את הקמתם של מוקדי שירות לקוחות בשפות הערבית והאנגלית, בעבור חברות בינלאומיות המבקשות לתת שירות ללקוחות בעולם הערבי המתון או בקהילות מוסלמיות במדינות מערביות.

■ מיסוי. על אף הפחתות המסים הגדולות ב-2002-2005, נותרו נטל המיסוי בכלל ונטל המיסוי העקיף בפרט גבוהים מדי. האחרון פוגע בענפי המסחר והשירותים, שפוטנציאל הצמיחה שלהם במגזר הערבי גבוה במיוחד. בה בעת, ענפים אלה הם מנועי יצירת מקומות העבודה החזקים במשק. על רקע זה ולאור מצב המשק בפרט, יש להאיץ את הפחתות המסים העקיפים ובראשם המע"מ, שמומלץ להתחיל בהפחתת שיעורו לרמה של 14%.

■ השמת נשים. בדומה לאחד החלקים המרכזיים בתוכנית להאצת הצמיחה שיושמה באירלנד בשנות ה-90, גם בישראל קיימת בעיית בהשתלבות נשים בכוח העבודה. לפיכך, יש להקצות תקציבים לטובת מעונות יום במגזר הערבי וכן לטובת סיוע בהסעות נשים למקומות עבודתן.

רק אם ישכיל האוצר להוביל תוכנית רב שנתית זו, בניהול ישיר של שר אוצר ובמעורבות ראש ממשלה, ניתן יהיה לממש את פוטנציאל הצמיחה העצום במגזר הערבי - לטובת הערבים והיהודים במדינה גם יחד.

הכותב הוא ראש ההתמחות בחשבונאות בקריה האקדמית אונו והחשב הכללי באוצר לשעבר