מטריקס, המעסיקה 3,500 עובדים, היא ככל הידוע החברה היחידה שחרגה מהנוסחאות המקובלות בתחום רווחת העובדים בענף ההיי-טק - הכוללות גיבושונים, חדרי כושר במקום העבודה, תלושים לארוחות במסעדות וטיפולי ספא. החברה בחרה להקצות שטח במבנה המשרדים שלה בהרצליה פיתוח לטובת עובדים המבקשים לנגן להנאתם. פסנתר, תופים ואקורדיון נמצאים במקום; כלים אחרים מביאים העובדים מהבית.
הנגן השרוף שבחבורה הוא המנכ"ל גוטמן (45), המנגן בפסנתר מגיל 6. "כבר בבית ספר יסודי חלמתי להקים הרכב ג'אז", הוא מספר. "נכון שהתגלגלתי לענף ההיי-טק, אך באותה מידה יכולתי לעשות קריירה בתחום המוסיקה. כדי לממש את חלום ההרכב, פניתי בשנה שעברה לכל עובדי החברה בהצעה לבוא עם כלי נגינה למפגשי מוסיקה".
המייל ששלח גוטמן לא הציף את מחשבו בפניות של העובדים, אך מתוך כמה עשרות שהשיבו, הוקם הגרעין הקשה של ההרכב: יוני רוזנפלד, 54, מנהל מכירות של מוצרי תוכנה בחברה, שבעברו הרחוק היה נגן גיטרה בס בלהקת גזוז; לירון ברימר, 40, מומחית לטכנולוגיית ג'אווה וסקסופוניסטית; עופר טכנאי, 28, איש אחזקת מחשבים ומתופף; וראם מורד, 29, איש מכירות של מוצרי אחסון וגיטריסט.
בעבר נהגה החבורה להיפגש בחדרי חזרות המפוזרים בתל אביב, אך באחרונה היא התקבעה בקומה השלישית של בניין החברה, בחדר ביטחון המקושט בפוסטרים ומאובזר במערכות הגברה והקלטה. ההרכב מתכנס מדי יום חמישי ב-18:30. חלק מעובדי החברה מתקבצים במקום כדי להאזין לעמיתיהם מנגנים, אחרים באים כדי לשיר.
לפני כמה חודשים קיימה מטריקס כנס לקוחות, בהשתתפות כ-1,000 איש. במהלך הכנס השגרתי, בהפתעה גמורה, התייצבה החמישייה בפני הקהל והחלה לנגן קטעי ג'אז ושירים של יוני רכטר. בשבועות האחרונים הופיע ההרכב גם באירועים אמנותיים, כמו פסטיבל ירושלים לאמנויות הבמה.
יצירתיות מסייעת לתחרות העסקית
"בתקופה שבה תחרות עסקית היא שם המשחק, יצירתיות היא תכונה חשובה - לא רק למנהלים, אלא גם לכמה מהעובדים", טוען גוטמן. "מי שניחן בחוש יצירתי משוכלל - ישרוד. אני מסכים עם הטענה שלא פשוט ליצור אקלים ארגוני המאפשר לאנשים להיות יצירתיים, במיוחד בחברות גדולות בעלות כללי ניהול מסודרים ונוקשים. ואולם עידוד היצירתיות יאפשר לכישרונות בחברה להביע עצמם ולתרום לארגון להשיג יתרון יחסי בשוק".
היצירתיות של הנגנים בהרכב של מטריקס מתבטאת בחופש לאלתר ולהעניק פרשנות חופשית למדי לתווים. גוטמן טוען כי ניתן להקיש מעולם המוסיקה לעולם העסקי. "ארגון אינו צריך להתנהל לפי תווים, אין טקסט בדוק להצלחה של חברה. יש להפגיש את האונה במוח העסקי האחראית על משמעת וסדר, עם הכאוס וההתרגשות של מוסיקת הג'אז".
לדברי גוטמן, כפי שהפעילות המוסיקלית של הקבוצה חייבת להתנהל בתוך מסגרת, אך יש לוודא שהיא לא תיכנס לקיבעון, כך גם הארגון חייב לספק לעובדיו את המסגרת, ובתוכה עליו לעודד קידום של רעיונות בלתי שגרתיים, ואפילו "מטורפים". "איך עושים זאת? על ידי כך שהמנהלים עצמם מגלים יצירתיות", הוא אומר.
"חברות רבות הקימו בעבור עובדיהן חדרי כושר, אך לא חשבו על הקמה של חדר מוסיקה", מוסיף גוטמן. "הדבר אינו כרוך בהשקעה גדולה יותר מהפעלה של מכון כושר. אמנות וספורט הולכים טוב מאוד ביחד".
ביפאן קיים נוהג נפוץ שלפיו מנהלים ועובדים אינם ממהרים לשוב לבתיהם בתום יום העבודה, אלא קופצים יחד לפאב או לבית התה, כדי לשתות ולפטפט. לדברי רוזנפלד, הסקסופוניסט, גם ההתכנסות המוסיקלית של חבורת מטריקס נועדה לשבור את השגרה ולספק סוג של התפרקות. "הנגינה המשותפת גם מקטינה את הריחוק הטבעי בין המנהל לעובדים", הוא אומר. "מעבר לכך, היא מאפשרת לכל אחד מאתנו לפתח כישרונות קיימים, ויוצרת לחברה דימוי קצת שונה מהדימוי הרגיל - של עוד ארגון שכל מטרתו להפיק רווח".
"בתקופה שבה תחרות עסקית היא שם המשחק - יצירתיות היא תכונה חשובה"
חיים ביאור
11.4.2008 / 12:36