מכון היצוא הסיר דרישתו לגיוס הון מגורם מוכר לפני שיעניק סיוע לחברות

מאת דבי קאופמן

בעקבות המשבר המתמשך בתעשיית ההיי-טק, משנה מרכז הסטארט-אפ במכון היצוא את הקריטריונים הקובעים מיהן חברות סטארט-אפ - הזכאיות להיכנס למאגר המידע שלו. השינוי העיקרי שמבצע המרכז, אחד הגופים בעלי ההגדרה השמרנית ביותר לחברות סטארט-אפ, הוא שמעתה לא נדרשות החברות להוכיח כי ביצעו גיוס הון.

לדברי הממונה על תחום הסטארט-אפ במכון היצוא אור שטדלר, הבעיה העיקרית של חברות חדשות כיום היא גיוסי ההון. "על כן", לדבריו, "החלטנו לשנות את הסעיף. חברות שלא גייסו כסף, אך עומדות ביתר הקריטריונים, יכולות גם הן ליהנות משירותי המכון". לדברי המשנה למנכ"ל מכון היצוא יאיר אופק, "מכיוון שמטרת המכון היא להגדיל את פוטנציאל היצוא מישראל, הוחלט לבדוק מה ניתן לשנות כדי שחברות הסטארט-אפ לא ייפגעו משירותי המכון".

מרכז הסטארט-אפ במכון היצוא מעניק שירותי ייעוץ בבניית מודלים עסקיים; ייעוץ משפטי והגנה על קניין רוחני וסיוע בשיווק בחו"ל - בין היתר מאפשר המכון לחברות להשתתף בביתני המכון בתערוכות בינלאומיות, בעלות של כ-20% מעלות ההשתתפות הרגילה.

הקריטריונים המגדירים מהי חברת סטארט-אפ הזכאית להיכנס לרשימות שמפיץ מכון היצוא בעולם, נקבעו עם הקמת מרכז הסטארט-אפ ב-98'. "באותה תקופה", אמר אופק, "היו בשוק הערכות שונות לגבי מספר חברות הסטארט-אפ הפועלות בישראל. ההערכות נעו בין 1,500 ל-3,000 חברות סטארט-אפ, ואף יותר. במובן מסוים, כל המספרים היו נכונים, מכיוון שלא היו קריטריונים ברורים שהגדירו מהי חברת סטארט-אפ".

כשהוקם המרכז, נאספו רשימות שונות של חברות סטארט-אפ שהוכנו על ידי גופים שונים בישראל - כגון המדען הראשי במשרד התמ"ס, מתימו"פ, קרנות הון סיכון ועוד. לאחר בדיקת החברות שנאספו ברשימות אלה, נקבעו הקריטריונים של המכון. על פי הגדרת מכון היצוא, חברת סטארט-אפ היא חברה טכנולוגית רשומה המפתחת מוצרים לשוק העולמי ובעלת זהות משפטית; היא מצויה בשלב מתקדם המאפשר לה להוציא לשוק בתוך שנה עד שנה וחצי מוצר מוגמר, או לפחות מוצר בשלב בטא (ניסוי שדה); מדובר בחברה צעירה, הפועלת פחות מארבע שנים; וכזו שכבר גייסה הון מגוף השקעות מוכר, כמו המדען הראשי או קרן הון סיכון.

אופק מציין כי לפני שלוש שנים, כשהוגדרו הקריטריונים המחמירים של המכון, השוק היה רווי במשקיעים פרטיים ומוסדיים שהשקיעו בהתלהבות בחברות החדשות. לעומת זאת, לדבריו, כיום הקרנות לא משקיעות בחברות חדשות. לכן החליט המכון להשמיט את קריטריון גיוס ההון, על מנת שגם חברות המצויות בשלבי חיפוש אחר הון יוכלו ליהנות משירותי המכון.

שירותים אלה, אומר אופק, יכולים לסייע לחברות לקצר את תהליך גיוס ההון:"מסקר שערכנו בקרב החברות עמן נפגשנו, התברר כי סוגיות הניהול, החשיפה לשווקים בחו"ל והחשיפה לקרנות הון סיכון הפכו למרכזיים ביותר עבור מרביתן. המסקנה היתה שאם אנו פוסלים אותן מלהיכנס לרשימה שלנו, אנחנו גורמים עוול להיי-טק הישראלי".

אחת התוצאות הישירות של השינוי היא שבמאגר המידע של מרכז הסטארט-אפ במכון יש עדיין כ-1,600 חברות סטארט-אפ - בדיוק כמו בתקופה המקבילה אשתקד, אף שחברות רבות נסגרו. לדברי שטדלר, הירידה בהקף הקמת החברות מתבטאת ביומן הפגישות שלו: "היום אני נפגש עם 6 חברות בממוצע בשבוע, לעומת פגישות עם כ-10 חברות בשבוע לפני שנה".

אף שהמרכז הוא זרוע של המדינה ופועל ללא כוונת רווח, מתקיימים כעת דיונים בשאלה כיצד להשיג מקורות מימון שלא מן המדינה - "לא ידוע עד כמה הממשלה תוכל להמשיך ולתמוך בנו", אומר שטדלר.

המרכז מתלבט בשאלת יכולתו לספק שירות שווה לכל חברה. שטדלר: "אם אקבל תמלוגים מחברות מסוימות, אבחר לספק שירות רק לחברות שיוכלו להרוויח מיד. כיום החברות שפונות אלינו יודעות שבניגוד לקרנות או לחברות סיוע פרטיות, אין לנו שום אינטרס כלכלי".

לדבריו, המכון מנסה להתמודד עם המשבר גם בהגברת פעילותו בחו"ל. עד פרוץ האינתיפאדה ב-2000 היו בישראל לפחות 8 כנסים בתחום ההיי-טק בכל חודש; כיום יש בממוצע פחות מכנס אחד. בתגובה, הכפיל המכון את השתתפותו באירועים בחו"ל - מ-11 אירועים ב-2000 ל-22 ב-2001.