שרגא פישר, עופר ברוש וסטנלי עיני

יש כבר הרואים את הלבן בעיניים של המשבר המתקרב. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, רוכש מדי יום עשרות מיליוני דולר כדי לתמוך בכלכלה האמריקאית שבמיתון. נכון, שרכישות בנק ישראל אין בכוחן להוציא את כלכלת ארה"ב מן המיתון. אבל בשבוע שעבר הודיעה גם קרן המטבע הבינלאומית (ה-IMF), שפישר נמנה בעבר עם בכיריה, שהיא מתכננת למכור חלק ממטילי הזהב שבאמתחתה במטרה לגייס כספים. הקרן תנסה לגייס לפחות 6 מיליארד דולר ממכירת 12.97 מיליון אונקיות זהב, 12% מכלל הזהב שבבעלותה. מכירת הזהב של הקרן תלויה באישור בעלי הבית האמיתיים שלה - הקונגרס האמריקאי. יו"ר הקרן, הסוציאליסט הצרפתי דומיניק סטרוס-קאהן, כינה את ההחלטה למכור את הזהב "קשה אך הכרחית". לטענת סטרוס-קאהן, המכירה תסייע "להפוך את הקבוצה למודרנית יותר ולייצב את הבסיס הפיננסי שלה". הקרן הודיעה כי המכירה, תתפרס על פני כמה שנים. ולאן ילך הכסף? הכספים אותם תשיג הקרן ממכירת הזהב ישמשו לרכישת אגרות חוב ממשלתיות של ארה"ב ואג"ח קונצרניות של החברות הרב-לאומיות. עוד תרומה, צנועה יותר מאשר תרומת בנק ישראל, לחיזוק המשק האמריקאי והתאגידים השולטים בו. כי אל מול המשבר שכבר פוקד את ארה"ב אפשר להתמודד באחת משתי הדרכים: לתמוך בתאגידים האמריקאים ובבעלי ההון (המקומיים והזרים) כדי להבטיח שגם בעת משבר לא ייגרמו להם נזקים, קרי לא יפסידו כסף. במילים אחרות: לגרום שהעובדים, הגמלאים והמובטלים ישלמו את מחיר המשבר. או לחילופין לחזק את מנגנוני הרווחה ולהעניק תוספות שכר לעובדים, כדי לאושש את כוח הקניה של רוב האזרחים.
צמרת האוצר ובנק ישראל החליטו לצעוד, כהרגלם, בדרך הראשונה: להוציא כסף מתקציב המדינה כדי "להבטיח את רווחיות המערכת". אחד מהצעדים המיידים המתוכננים: הפחתת מסים לבעלי השכר הגבוה ולתאגידים. זו הקדמה להפחתה שהייתה צפויה בשנה הקרובה. כך הם "מייבשים" שוב את התקציב המדינה הניזון ממסים אלה ובסופו של חשבון "יאלצו" שוב לקצץ בו – בייחוד בהוצאות החינוך, הבריאות והרווחה. העובדה שפישר דואג לקפיטליזם האמריקאי והאוצר לקפיטליסטים המקומיים לא צריכה להפתיע איש. אבל המפתיע הוא שמערכה הזו למען ההון מצאו להם שותף חדש: ההסתדרות ומי שעומד בראשה. בראיון שהעניק בסוף השבוע נשיא התאחדות התעשיינים, עופר ברוש (או היה זה שרגא עיני?) לכלי התקשורת הוא אמר כי ארגון המעסיקים הגדול במדינת ישראל וההסתדרות עמלים לעיצוב תכנית כלכלה משותפת, "בה תיכלל שורה של צעדי מדיניות בתחומי משק רבים, צעדים נכונים כלכלית וצודקים חברתית, שמטרתם להאיץ את הצמיחה מ-3% עד 3.5% ל-5.5% . לא ב-2008, כי זו כבר שנה אבודה, אבל החל ממחצית השנה הבאה. נמליץ לרווח את מדרגות מס ההכנסה, להפחית את מס ערך מוסף, לזרז פרויקטים של תשתיות, לשווק קרקע של מנהל מקרקעי ישראל לדירות, להוסיף משאבים למחקר ופיתוח. נמליץ גם להגדיל את תקציב המדינה לשנה הבאה ב- 2.5%, כדי לממן סעיפים תומכי צמיחה. סמוך עלינו, לא נתפרע". בראיון שהעניק שבוע לפניכן, יו"ר ההסתדרות, שרגא עיני (או היה זה עופר ברוש?) הוא הדגיש כי "על האוצר להפחית מייד את שעורי המסים, את מס ערך מוסף את מס חברות, הגבוהה עדיין בהשוואה בינלאומית". יש כמובן שחולקים על הטענה הישנה-נושנה שבעלי הון ותאגידים בישראל משלמים מס גבוה, אבל ההצעה של יו"ר ההסתדרות עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה של ארגון המעסיקים. וכאן נשאלת השאלה: אם זו המדיניות של ההסתדרות בעת משבר קפיטליסטי, מי אמור להגן על העובדים?

ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.