הם אחראים!

לפני כחודש וחצי התקבל בארה"ב פסק דין תקדימי שמגדיל את היקף האחריות של הגופים המנהלים את החסכונות הפנסיוניים של הציבור. פסק הדין הזה עשוי להיות רלוונטי גם לחוסך הישראלי - אם לא ברמה החוקית אז ברמה הרעיונית. בפסק הדין הפך בית המשפט העליון בארה"ב את ההלכה שהוא קבע כמה שנים קודם לכן, והרחיב את זכויות התביעה של עמיתים בקרנות פנסיה.

פסק הדין התקבל בעניין התובע ג'יימס לארו. התובע במשפט היה עמית בקרן הפנסיה שלא מילאה את הוראותיו לגבי אופן השקעת הכספים וגרמה לו להפסד תשואה של 150 אלף דולר. עד מקרה לארו החוק הכיר בזכות לתביעה נגד מנהל פנסיה רק במקרים קיצוניים. לדוגמה, במצב שבו יש פשיטת רגל של קרן הפנסיה, והוא לא הכיר בזכות תביעה בגין נזקים ספציפיים לעמית. השופטים נימקו את סטייתם מההלכה בשינויים הדרמטיים בענף הפנסיה בארה"ב, וקבעו שהמעבר משיטת פנסיה מוגדרת זכויות (defined benefit) לשיטת פנסיה מוגדרת הפרשות (defined contribution) מחייב גם את הרחבת האחריות של קרנות הפנסיה. על פי פסק הדין, לקרנות הפנסיה יש אחריות בין השאר גם על ניהול תקין, אדמיניסטרציה תקינה והשקעות הנכסים, כשאי מילוי חובות אלו פותח פתח לעמיתים לתבוע אותן בגין אי מילוי חובות נאמנות בניהול הכספים.

מהפכת בכר - שהעבירה חלק ניכר מחסכונות הציבור לידי גופים פרטיים - יצרה מהפך דרמטי בכל ענף החיסכון ארוך הטווח. האזרח הקטן קיבל לידיו אחריות גדולה יותר לחיסכון הפנסיוני שלו. הרבה אי סדר יש בישראל שאחרי הרפורמות בענף הפנסיה. המשווקים הפנסיונים מנסים לדחוף לחוסכים מוצרים מסוכנים יותר או פחות תמורת עמלה גבוהה, ומנהלי כספים רבים מוכנים להעלות את רמות הסיכון בעבור תשואה גבוהה. המציאות הזו מחייבת במקביל את הרחבת החובות של הגופים המנהלים את החסכונות כלפי העמיתים, ובארה"ב הבינו את זה. הגופים המנהלים צריכים לדעת שאחריותם מול העמית המשקיע את כספי הפנסיה שלו היא רחבה. הם אחראים כשהם מגדילים את הסיכון באמצעות חשיפה מוגברת למניות, הם אחראים לניהול תקין, וכן להליכים מסודרים - אחרת הם עלולים לשלם על כך.