"אתגר נוסף שלי כנשיא היה העובדה שברית המועצות לא הרשתה ליהודים להגר לישראל. בשנתי הראשונה שלי כנשיא - היו רק קומץ יהודים שהורשו להגר לישראל. עד סוף כהונתי בבית הלבן - המספר גדל ל-25 אלף.
"בכוונתי לבקר בגדה המערבית, בישראל ובמצרים ולהפגש עם כל הפלגים הפלשתינים. אני יודע שמהלך זה שנוי במחלוקת - אך אני מאמין שכל מי שיהיה מעורב בהסכם השלום צריך להיות מעורב במגעים שיובילו אליו. בביקורי בבית חולים באשקלון התרגשתי בעודי צופה בילדים פלשתינים ויהודים שוכבים זה לצד זה באותו החדר".
דיוויד לנדאו, עורך עיתון "הארץ": מדוע נדמה שמאז כהונתך לא היתה נחישות כמו שלך - ככל שהדבר נוגע לעשיית שלום במזרח התיכון?
"המגעים בהם הייתי מעורב כללו שני מנהיגים אמיצים - בגין וסאדאת - שהיו מוכנים לקחת סיכון ושהיו בעלי אומץ פוליטי לקכל את ההחלטה. חלק מהמנהיגים הנוכחיים של ישראל גינו בחריפות את הסכם השלום שניסחנו בקמפ דייוויד - משום שפירקנו את סיני. אני לא מבקר את מנהיגי ישראל, אבל הייתי רוצה לראות את אותה נחישות כפי שהיתה לנו אז.
"הפינוי מסיני זכה לאישור גורף מהכנסת, זה לא שבגין החליט על כך תחת לחץ. הוא נשבע לפני אלוהים שהוא לא יפנה לעולם יישוב ישראלי, אבל הפשרה היתה שבגין לא ישתתף בפינוי - אך ייתן לכנסת לעשות זאת במקומו".
האם אתה תומך בגישה לפיה על הממשל האמריקאי להתוות את תנאיו של הסכם השלום?
"התחלתי לעבוד על הפרויקט הזה ביום הראשון שנכנסתי לתפקיד. עם כניסתי לתפקיד, קראתי להקמת מדינה פלשתינית, מושג שלא היה קיים אז".
מדוע נתת לישראל להמשיך במפעל ההתנחלויות?
"לאחר מלחמת ששת הימים, הקונצנזוס היה שההתנחלויות יפונו בעת שלום. למרות שהגדה המערבית מתפרשת על פני 22% בלבד מהשטח שבין הירדן לים התיכון - לדעתי, ההתנחלויות הן המכשול הגדול ביותר בפני השלום. אני חושב שמאז אנאפוליס ניתנו אלפי רישונות בנייה בהתנחלויות, למרות שמפת הדרכים - שאושרה על ידי ממשלת ישראל - קובעת כי לא ייבנו התנחלויות חדשות. וושינגטון תמיד היתה בעמדה שהיא יכולה רק להציע לישראל. בסופו של דבר, ההחלטות הסופיות מתקבלות כאן, לא בוושינגטון.
"השלום הוא חלק עיקרי מהדת שלי ומחיי. אני מקווה שבבחירות הבאות בארה"ב יוכח שהאגף הימני של הקהילה הנוצרית אינו כה דומיננטי כפי שנחשב בעבר. אני חושב שרוב האנשים רוצים שלום, ביטחון הדדי וכבוד הדדי. האתגר הוא פוליטיקאים חלשים, הססנים - או כאלה שיש להם העדפות אחרות".
החשש הקיומי שלנו הוא מאיראן לא מהפלשתינים. האם לדעתך קיים רגע שבו אם הכל ייכשל - יש להפעיל כוח נגד מדינה כמו איראן?
"הייתי, ככל הנראה, אחד הפוליטיקאים שסבלו יותר מכל מאיראן. ישנה אפשרות שלא נבחרתי לכהונה שנייה - משום שיום הבחירות נפל על יום השנה שבו לקחו את בני הערובה. הייתי יכול להרוס את איראן, את בארות הנפט שלהם - הכל. ההחלטה שלי היתה לא לעשות כן.
"ביליתי את שלושת הימים האחרונים שלי כנשיא במשא ומתן עם איראן באמצעות אלג'יריה. כל בן ערובה הגיע בסופו של דבר הביתה חופשי ובריא. אם הייתי משגר טילים לעבר איראן - הייתי הורג עשרות אלפי איראנים שלא היה להם קשר לחטיפת בני הערובה, ובני הערובה היו לבטח מוצאים להורג. לי ולאייתוללה חומייני היו שלושה ימים קדחתניים של משא ומתן - שבסופם הצלחנו להביא לפיתרון של שלום למשבר שנמשך 14 חודשים.
"אני חושב שצריך להיות גינוי בינלאומי לכל מעשה טרור שמוביל להרג של אזרחים חפים מפשע. אם הייתי ישראל - הייתי מודאג מאד מדבריו של נשיא איראן. אני חושב שהדבר הטוב ביותר הוא לדבר ישירות עם איראן. אם היתה לי הזדמנות להפגש עם הנשיא או עם שרת החוץ, הייתי אומר להם לפתוח בשיחות ישירות עם האיראנים.
"זה הפיתרון שלי והדרך שלדעתי תביא להסרת החששות הלגיטימיים הללו. אם המגעים היו נכשלים - היה צורך להפעיל כוח צבאי, אך השיטה שלי טרם נוסתה. הממשל הנוכחי מסרב לדבר עם כל צד שיש לו מחלוקת בסיסית איתנו. אם קבוצה מסוימת מרגישה שארה"ב מחרימה אותם - מדוע שהם ינסו להגיע לשלום איתנו? אני מאחל לישראל שלום, ביטחון ומערכת יחסים כלכלית עם כל מדינות האזור הערביות".
ג'ימי קרטר: אם הייתי נפגש עם פרס ולבני - הייתי אומר להם לפתוח בשיחות עם האיראנים
אשר שכטר
14.4.2008 / 16:59