לדברי איתן, כל המבקש לקבל באמצעות אתר האינטרנט של מכון התקנים תדפיס מהתקן שקיבל, או מבקש לעיין בתקן שבאתר האינטרנט של מכון התקנים, יכול לעשות זאת רק תמורת תשלום. לטענת איתן, עבור קבלת תקן רשמי היה עליו לשלם כ-123 שקל. עבור קבלת תקן שאינו רשמי, שילם 210 שקל.
לגרסת איתן, חוק התקנים קובע כי עיון בתקן רשמי ייעשה ללא תשלום, וכי הפרשנות הנכונה של עיון כוללת עיון באתר האינטרנט של המכון - וקבלת תדפיס בספריית מכון התקנים. מכאן, איתן טוען שגביית התשלום מנוגדת לחוק חופש המידע, האוסר על גביית תשלום עבור קבלת תדפיס, וכי התשלום הנגבה הינו בבחינת אגרה, הטעונה הסמכה בחוק לשם גבייתה.
התובע הייצוגי, המיוצג על ידי עו"ד אסף שילה, מבקש כי מכון התקנים יחדל מהגבייה, האסורה לדבריו - וישיב לו את הסכום שגבה ממנו בגין רכישת מידע על תקן רשמי ועל תקן שאינו רשמי. קבוצת התובעים הייצוגית מוגדרת בבקשה כ"כל מי ששילם למכון התקנים עבור קבלת תקן בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית".
איתן מציין כי אין בידיו נתונים מדויקים אודות היקף התשלומים אותם גבה המכון בגין רכישת תקנים, ואולם לדבריו תקציב המכון עומד על כ-200 מיליון שקל. להערכת איתן, הכנסות המכון ממכירת התקנים הן כ-10 מיליון שקל בשנה - ולכן העמיד את תביעתו על סך 20 מיליון שקל, בגין שנתיים.
(ת.מ. 113/08)
תביעה ייצוגית נגד מכון התקנים בסך 20 מיליון שקל
הילה רז
14.4.2008 / 18:19