רוני בראון וזאב שליק תובעים את קבוצת קומברס על נישולם מקומברס מדיה

רוני בראון, הבעלים והמנכ"ל של חברת התקליטים הישראלית הליקון, וזאב שליק, מנכ"ל קומברס מדיה לשעבר, הגישו הבוקר לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה כנגד שורה של חברות מקבוצת קומברס , ובהן קומברס טכנולוגיה, שהיא החברה האם, קומברס אינפוסיס, קומברס מדיה וקומברס מדיה ישראל. בכתב התביעה שהגישו, מבקשים בראון ושליק, בין היתר, כי בית המשפט יעניק להם סעד הצהרתי ויקבע כי הם זכאים ל-24% ממניות קומברס מדיה.

בראון ושליק טוענים, באמצעות עוה"ד אבי פישר וצפריר נגבי ממשרד עוה"ד פישר, בכר, חן ושות', כי קבוצת קומברס מנסה לנשל אותם מזכויותיהם, תוך שהיא מתכחשת להסכם עימם. בין היתר טוענים התובעים כי קבוצת קומברס מבריחה מקומברס מדיה זכויות קניין רוחני השייכות להם, תוך התעשרות על חשבונם, וזאת לאחר שגזלה מהם, באמצעות מצגי שווא, רעיון עסקי ייחודי המהווה סוד מסחרי.

לטענת בראון ושליק, הם הגו ויזמו פיתוח של מערכת מתקדמת (Global Music System, ששמה שונה מאוחר יותר ל-Global Content Management System), שתכליתה להעניק פיתרון יישומי, שימושי וטכנולוגי כולל, הן לצרכני המוסיקה ברחבי העולם והן לחברות התקליטים. מערכת זו תוכננה ליצור מאגר מידע מוסיקלי - גלובלי - שלכל משתמש פוטנציאלי, יהא מיקומו אשר יהא, תהא אליו נגישות מיידית, באמצעי תקשורת שונים, לרבות רשת האינטרנט, רשת הטלפוניה והתקשורת הסלולרית.

בראון ושליק מציינים כי היישומים המוסיקליים של המערכת האמורה הם, למעשה, כמעט בלתי מוגבלים. ניתן להזמין ולשמוע קבצי מוסיקה במדיה דיגיטלית או לקבל אותם הביתה צרובים על גבי תקליטורים, ניתן ליצור "תחנות מוסיקה" באינטרנט לפי הטעם האישי ועוד.

התובעים טוענים כי במהלך ינואר 1998 פנה שליק לראשונה לקבוצת קומברס והציג בפניה מיזם עסקי חדשני בשם "Pulse Media", שהוא גלגולה הראשון של המערכת האמורה. חודשים ספורים מאוחר יותר הגיע שליק למסקנה שללא איש תוכן - בראון, הרעיון לא יצליח לקרום עור וגידים.

בראון ושליק מוסיפים וטוענים כי במהלך 1999, החליטו הצדדים כי כל הפעילות המשותפת תתבצע באמצעות חברת קומברס מדיה, שהוקמה, לטענתם של התובעים, רק לצורך קליטת הפעילות ומסחור הפיתוח והמערכת.

התובעים טוענים כי בקבוצת קומברס הוחלט כי קרן ההון סיכון Comsor Investment, שבראשה עמד מר יעקב קורן, תהיה הגוף האחראי בקבוצת קומברס על פעילות המיזם. השניים מוסיפים כי באותו השלב דרש מהם קורן למצוא לקומברס מדיה משקיע שיישא ברוב הנטל הפיננסי, באופן שקומברס מדיה תהיה בנויה מהמייסדים היזמים - הלא הם התובעים, שותפה אסטרטגית - קבוצת קומברס, ושותף פיננסי.

לטענת התובעים, הם פעלו בהתאם לדרישתו של קורן, ומצאו שותף פיננסי בדמותה של חברת דיסקונט השקעות . עם דיסקונט השקעות הם הגיעו להסכמה לפיה תשקיע דיסקונט השקעות בקומברס מדיה סכום ראשוני של 3.8 מיליון דולר, בתמורה ל-15% מהון המניות שלה - השקעה המשקפת לקומברס מדיה שווי חברה של כ-25.3 מיליון דולר - וזאת, עוד לפני היישום המסחרי הראשוני של המערכת.

בראון ושליק טוענים כי באותה העת, לא הבינו, עדיין, ראשי קבוצת קומברס את מלוא המשמעות הכלכלית שבשילוב תחום התוכן במסגרת המוצרים של הקבוצה. עד לאותו המועד עסקה קבוצת קומברס בעיקר בייצור של "רכיבים אלקטרוניים" - מכירה של תאים קוליים וציוד הקלטה. תחום התוכן, כך טוענים תובעים, היה זר לקבוצת קומברס ולא היה חלק מהאסטרטגיה ומהפעילות העסקית שלה.

עם זאת, מוסיפים וטוענים השניים, לאחר שהבינו הגורמים הבכירים בקבוצת קומברס, ובהם קובי אלכסנדר - היו"ר, וזאבי ברגמן - המנכ"ל, את המשמעות הכספית של שילוב תוכן מוסיקלי בעסקי הקבוצה, הם החלו לעשות ככל שביכולתם לנישול התובעים מזכויותיהם.

בהקשר זה, טוענים התובעים כי בתחילת הדרך הוסכם בין הצדדים כי בראון יחזיק ב-36.7%, בעוד ששליק יחזיק ב-18.4% ממניות קומברס מדיה. בסופו של דבר, לאחר הכנסת השותף הפיננסי בדמות דיסקונט השקעות, חלוקת המניות היתה אמורה להיות כזו - קבוצת קומברס (55% מהמניות), דיסקונט השקעות (15%), רוני בראון (16%) וזאב שליק (8%), 6% מהון המניות יועדה לעובדי קומברס מדיה.

התובעים מוסיפים וטוענים, כי הם השקיעו זמן רב בקידום הפרויקט, כאשר שליק אף מונה למנכ"ל קומברס מדיה. בנוסף, טוענים השניים, הם אף הוכרו כמייסדים של קומברס מדיה, וכן כי בזכות קשריו האישיים של בראון הסכים ענק התקליטים העולמי, EMI, לקחת חלק במיזם.

בראון ושליק מוסיפים וטוענים כי במהלך ינואר 2001, כ-3 שנים לאחר ששליק החל את התהליך עם התוכנית העסקית של "Pulse Media" ושנה לאחר שהחברה, כישות עצמאית, החלה לפעול, שלחה קבוצת קומברס נוסח חדש להסכם ההבנות, על פיו, כך טוענים התובעים, הם נושלו. בין השאר, טוענים התובעים, נמסר להם שהם אינם נחשבים כמייסדים וכבעלי מניות בקומברס מדיה.

כעת, טוענים התובעים, המערכת אותה הם הגו ופיתחו מופצת על ידי חברות שונות בקבוצת קומברס, וזאת לאחר שקומברס מדיה רוקנה מכל תוכן. בהקשר זה, טוענים השניים, כי פעילות הפיתוח של קומברס מדיה נבלעה בקומברס טכנולוגיה, כאשר גם ההפצה והשיווק של המערכת הופקדו בידי חברות אחרות. בנוסף, מרבית עובדיה של קומברס מדיה פוטרו והנותרים הועברו לחטיבות אחרות בקבוצת קומברס לשם המשך פיתוח המוצר. במקביל, טוענים התובעים, העבירה קבוצת קומברס את כל הידע הטכנולוגי והרעיוני שנצבר בקומברס מדיה, לגורמים אחרים בקבוצה.

לאור האמור, התובעים מבקשים כי בית המשפט יצהיר כי הם המחזיקים ב-24% ממניות קומברס מדיה, וכי הם הבעלים, ביחד ולחוד עם קומברס מדיה, בכל הקניין הרוחני שברשותה. כמו כן, השניים מבקשים כי בית המשפט ייתן צו מניעה קבוע האוסר על קבוצת קומברס לרוקן את החברה מנכסיה. בנוסף, התובעים מבקשים להעניק להם סעד של מתן חשבונות (ת.א. 2374/01).

תגובת קומברס לתביעה הינה כי "תביעת שליק ובראון מופרכת מיסודה ואינה אלא תביעה קנטרנית. לא קיים כל הסכם עם שליק ובראון בדבר שותפות בחברה כלשהי בק