אלפי אנשי עסקים ישראלים מגיעים לרומניה - ולא רק בגלל הנדל"ן

כשאיש העסקים דיוויד פלוסברג הלך לבדיקה שגרתית אצל רופא, בעת נסיעת עסקים ברומניה, הוא לא הופתע לגלות שגם הרופא ישראלי. אחרי הכל, מאז שנות ה-90 הגיעו אלפי אנשי עסקים ישראלים, בעיקר מתחום הנדל"ן, לעבוד במזרח אירופה - ובעקבותיהם באו גם נותני שירותים כמו רופאים, אדריכלים, שמאים, עורכי דין ורואי חשבון.



"באמצע הבדיקה הרופא שאל אותי לגבי העיסוק שלי", מספר פלוסברג, 32, יהודי אמריקאי, ממייסדי חברת הנדל"ן אדמה הפועלת ברומניה ובאוקראינה. "כשהוא שמע במה אני עוסק, הוא הפסיק את הבדיקה והתחיל להציע לי עסקות ומגרשים למכירה. כשביקשתי שיסיים קודם כל את הבדיקה, הוא ענה: 'גם אני צריך להתפרנס'. ברומניה כל סבתא היא נדל"ניסטית".



קשה לדעת בדיוק כמה ישראלים פועלים במזרח אירופה, אבל מדובר לכל הפחות באלפים רבים - הפועלים בעיקר ברומניה, שמשכה אליה משקיעים רבים מכל העולם בשנים האחרונות. רוב המשקיעים פועלים בתחום הנדל"ן, ואת הרווחים הגדולים גרפו נדל"נסטים, שקנו קרקעות בזול ומכרו אותן כעבור כמה חודשים במחיר כפול.







"משקלם של אנשי העסקים הישראלים הפועלים ברומניה גדול ממשקלה של ישראל באוכלוסיית העולם", אומר אהוד בן ש"ך, 54, יו"ר חברת הנדל"ן ניאוסיטי, הפועלת בצ'כיה, הונגריה, רומניה ופולין. עם זאת, בן ש"ך מאמין כי יש נטייה להפריז בהערכת מספר הישראלים הפעילים במזרח אירופה: "אין ספק שאנחנו עם מאוד רעשני", הוא אומר.



הבנקים ברומניה מקשיחים את התנאים



באחרונה, אומרים אנשי עסקים הפועלים במזרח אירופה, השתנה תמהיל אנשי העסקים הפועלים באזור. "לפני כארבע שנים היתה פה בהלה לזהב, והשוק התנהג כמו במערב הפרוע", אומר פלוסברג. "הגיעו ישראלים שלא היו מחוברים כל כך לקהילה העסקית ולא היו בהכרח רציניים, אבל היה להם חוש טוב והם היו מוכנים לקחת סיכון אישי. כיום המערכת העסקית משתפרת".



אבל זה כמובן אינו השינוי העיקרי שחל בענף הנדל"ן במזרח אירופה; גם המשבר הפיננסי העולמי נותן אותותיו באזור. עד סוף 2007 העניקו הבנקים הלוואות כמעט לכל יזם נדל"ן וכמעט בכל מחיר. ואולם, עם התפתחות משבר האשראי, גם חגיגת המימון הגבוה נגמרה.



"הבנקים הקשיחו את העמדות מול היזמים", אומר עורך הדין אפי שפיטלני, יו"ר חברת גמלא מילניום השקעות, הפועלת במזרח אירופה. "לפרויקטים בבוקרשט, בירת רומניה, כמעט לא מאשרים הלוואות, ובודקים את היזמים - אם הם באמת מעוניינים לבנות את הפרויקט עד לשלב מסירת הדירות".



הסיבה לכך, לדעת שפיטלני, היא שהבנקים לא רוצים לממן רק את רכישת הקרקע, אלא מעוניינים להרוויח גם ממכירת משכנתאות. ואולם יזמים ספקולטיוויים, שרוכשים את הקרקע בציפייה לעליית ערכה ולהשגת רווח מהיר, לא בונים עליה. לכן הבנקים נהפכו להיות בררניים יותר.



את תוצאות המשבר ומידת השפעתו מרגיש שפיטלני לפי מספר ההצעות שהוא מקבל ממשקיעים ישראלים. להערכתו, כמה חברות נדל"ן ישראליות שהנפיקו אג"ח בבורסה בתל אביב נקלעו לקשיים; חברות כאלה, החוששות כי לא יוכלו לשלם את האג"ח, מחפשות שותפים שיזרימו לתוכן הון.



ואולם אוסקר כצנלסון, יו"ר חברת נאנט מקבוצת אולימפיה, אינו מודאג: "זה משבר שנוגע בעיקר לארה"ב, מערב אירופה ומרכזה, וכמעט שלא משפיע על מזרח אירופה. זאת מכיוון שאחוז המשכנתאות במזרח אירופה לא מגיע אפילו ל-10% מהתל"ג של המדינה. בבריטניה, לשם השוואה, שיעור המשכנתאות מגיע ל-72%".



כצנלסון מספר כי באחרונה קיבלה נאנט מימון לפרויקטים חדשים בפולין, ברומניה ובקרואטיה - ברמות המינוף שבהן עבדה החברה קודם לכן. "ההשפעה היחידה שאותה אנו מרגישים היא האטה נקודתית במכירת דירות, עקב המשבר הכלכלי שפוקד את הבורסות באירופה ובפולין. לדעתנו, מדובר בהאטה זמנית, שלא תשפיע על הפעילות לטווח ארוך במזרח אירופה. חברות גדולות ומבוססות, עם גב כלכלי טוב, ימשיכו לפעול ויעברו את המשבר בקלות".



עו"ד יגאל ויינשטיין - ממשרד חג'ג', בוכניק ויינשטיין, המייצג לקוחות ישראלים רבים במוסקווה, קייב ולונדון - אומר כי באוקראינה וברוסיה עדיין לא מרגישים את המשבר, אך מוסיף כי "לדעתי, זה יגיע". לדבריו, "בקזחסטאן יש בעיה, כי הם קיבלו הרבה הלוואות מהבנק העולמי. באוקראינה יש ביקושים גבוהים לנדל"ן, אבל גם היא מאוד מחוברת לבנקים המערביים - לאחר שרוב הבנקים המקומיים נרכשו על ידי הבנקים האירופיים הגדולים. גם אם הם עדיין לא חוו ממש את מחנק האשראי, הם יותר הססנים. רוסיה יותר עצמאית, כי במערכת הבנקאות יש הרבה כסף מהנפט ומהעסקים המקומיים".







"הנסיעות מעיבות על חיי המשפחה"



למרות הקשיים, אף אחד מהמרואיינים לא דיווח על כוונה לסגת מהעסקים במזרח אירופה. ולא, הם מדגישים, זה לא בגלל הכיף, אלא רק מפני שזה משתלם ומתאגר. "כל מי שחושב שהבילוי הקבוע בשדות התעופה בימי שני וחמישי הוא חוויה רומנטית - טועה", אומר עו"ד גל אורן, שותף במשרד עו"ד עמית, פולק מטלון ושות', שעובד ברומניה, רוסיה, אוקראינה, ליטא, לטוויה ופולין.



אורן, 38, נשוי ואב לשני ילדים, מספר כי העבודה במזרח אירופה היא עניין קשה מאוד, שמעיב על תפקודה של המשפחה כולה. "אשתי משמשת דמות מאזנת, ושומרת על ייצוב המשפחה, ואני חוזר הביתה בסופי השבוע. בימים המעטים שבהם אני נמצא בישראל אני משתדל לעזוב את כל העניינים הקשורים בעבודה, ולהקדיש זמן איכות למשפחה. עם כל האתגרים הרבים שיש לי בחו"ל, מה שאני הכי מתגעגע אליו הוא האווירה הביתית והחברים".



גם יהודה כתב, יזם הנדל"ן מקבוצת כתב הפועלת בליטא, מספר שלילדים מפריעות הנסיעות לחו"ל, "אבל הם כבר התרגלו", לדבריו. כתב נשוי לעורכת הדין אורלי כתב, ולזוג שלושה ילדים.



ליוסי צליח, 57, יו"ר חברת אאורה השקעות הפועלת ברומניה, הונגריה וישראל, מזכיר אורח חייו הנוכחי את תקופת השירות הצבאי. "אחת לשבועיים, בימי חמישי או שישי, כל המשפחה נפגשת - כולל הילדים והנכדים. אני מאוד מתגעגע אליהם, כי אני נמצא מעט מאוד זמן בישראל. אבל בזמן שאני בחו"ל, הימים טסים לי במהירות", הוא מספר.



בן ש"ך דווקא מצא פתרון יצירתי לגעגועים - מעת לעת הוא מצרף את ילדיו, שהקטנה בהם בת 21, לנסיעות שלו - זאת אף שאין להם כל קשר לעסקיו. עם הבת הקטנה, איה, הוא נסע בעבר לפראג כמתנת גיוס. באותה נסיעה, מספר בן ש"ך, הוא החל לפתח את קשריו העסקיים בעיר.



עו"ד ויינשטיין, 29, שהתחתן לפני פחות משנה, מבקר בחו"ל פעם עד ארבע פעמים בחודש. "הכלל שלי הוא להיות בישראל בסופי שבוע, אלא אם יש צורך דחוף שאסע. אני משתדל לרכז את הפגישות שלי, כדי לשהות בחו"ל כמה שפחות זמן".



"אין ספק שהמעבר למזרח אירופה השפיע מאוד על חיי המשפחה שלי", אומר גם כצנלסון, 53, נשוי ואב לשלושה ילדים, שחי בעיקר בוורשה, פולין. "אני חי רוב הזמן בחו"ל, והמשפחה נמצאת בישראל ומתמרנת בין הטיסות שלי".



צליח מספר גם על מכרים שמשפחותיהם לא הצליחו להתמודד עם אורח החיים החדש שכפו עליהן העסקים. "לצערי, אני מכיר זוגות שהתגרשו בעקבות המעבר לעבודה במזרח אירופה. עם זאת, מימדי התופעה כפי שהם מצטיירים בדמיונם של אנשים, מופרזים. אני מניח שהדבר קורה בעיקר לאנשים שהזוגיות שלהם ממילא לא היתה מספיק חזקה, והאפשרויות והפיתויים השונים הקיימים בחו"ל הם גורם מזרז בעבורם". עו"ד אורן מסכים: "רוב הזוגות שהתגרשו היו מתגרשים ממילא, גם אם היו ממשיכים לעבוד בישראל".



איש עסקים אחר, שהעדיף להישאר בעילום שם, נשמע קצת פחות נחרץ: "אני מכיר משפחות שהתפרקו, כי עם הזמן אורח החיים הזה פשוט גורם לריחוק. כדי למנוע זאת, אסור לתת לבת הזוג הרגשה שאתה לא בבית, אף שפיסית אתה לא שם. זה כרוך במאמץ גדול. הרי הכי קל להרים טלפון ולומר: 'הי, הגעתי למלון. ביי', אבל כך חווים חוויות נפרדות - זה מרחיק ואז קשה להדביק את הפער. הזוגיות הזו דורשת ממי שנוסע מאמץ, וממי שנשאר תמיכה".



איש עסקים אחר בתחום הנדל"ן מספר שכדי לשמר את הזוגיות, הוא מקפיד שפעם בחודש או חודשיים אשתו תצטרף אליו לנסיעות העבודה, "ואז אנחנו נשארים לסוף השבוע בחו"ל. לדעתי, לבת הזוג קל יותר לקבל את הריחוק כשהיא מכירה את הסביבה שבה אתה פועל שם".



בן ש"ך מספר על קושי נוסף הכרוך בניהול עסקים במזרח אירופה - הפן היהודי, "שמלווה אותי שם", לדבריו. "בפולין קשה לי יותר, כי אמא שלי ילידת פולין. כל ביקור בוורשה נגמר בבונקר של מרדכי אנילביץ' - כי תמיד מצטרף מישהו חדש לנסיעה, שרוצה לבקר גם באתרים היסטוריים. ברומניה ישנו פעם במלון שכניסת היהודים אליו נאסרה בעבר. אבא של השותף שלנו, נמרוד בן עמי, הוא יליד בוקרשט, וכשהוא הגיע לבקר אותנו הוא התעקש שנשהה דווקא שם".



כתב מספר שיצא לו להכיר הרבה יהודים שהסתירו את יהדותם, ורק כשפגשו ישראלים הם סיפרו על המקורות היהודיים שלהם. "כל כמה חודשים אני מגלה עוד מישהו שחשבתי שהוא גוי, ומסתבר שהוא יהודי. זה מפליא כמה יהודים עדיין מפחדים ומסתירים את דתם".



מוצאים דרכים להרגיש בבית



איך בכל זאת מסתגלים לחיים המפוצלים? "מתרגלים לחיות במטוסים", אומר כתב, המבקר בליטא שלוש פעמים בחודש בממוצע. כדי להקל על תחושת הריחוק מהבית, הוא ושותפו - אחיו, מאיר כתב - שכרו דירה באחד ממגדלי היוקרה בליטא. "זה מקל על הנסיעות", הוא מספר. "אני נוסע עם תיק קטן, והבגדים שלי מחכים בדירה - מגוהצים ומסודרים".



דרך אחרת להפוך את המדינות הזרות לבית היא באמצעות ביקור במסעדות מוכרות: "יש לי מסעדות קבועות, שבהן מכירים אותי", מספר כתב. "אני כבר שלוש שנים שם, ופיתחתי יחסי חברות עם בעלי המסעדות האלה".



בן ש"ך מסביר כי הנסיעות שלו הן לצורכי עבודה נטו, "אבל אם אני יודע שיש משחק כדורגל טוב או קונצרט, אני מכוון את הנסיעה לפי המשחק. זה הפיצוי הכי טוב שאני יכול לתת לעצמי בנסיעות".



למרות הקשיים, כמעט כל המרואיינים אומרים שהם לא מצטערים לרגע על הבחירה שלהם לעשות עסקים במזרח אירופה. "כל הקשיים לא מאפילים על הסיפוק בעבודה", אומר ויינשטיין. "מגוון העסקות שאתה רואה בשווקים המתפתחים - הכולל מסחר בקרקעות, בניית פרויקטים ומכירות של פרויקטים - הוא גדול, וקשה מאוד להתנסות בכל זה בישראל".



"מבחינתי, המצב הזה יימשך עוד כשלוש שנים", אומר כצנלסון. "זה טווח הזמן שהקציתי לעצמי כדי לפתח חברה ברמה בינלאומית שתמוקם בעשירייה המובילה בתחום הבנייה למגורים במזרח אירופה". לעומתו אומר צליח: "אני עדיין לא רואה את היום שבו אני חוזר לחיים השוטפים בישראל. אמשיך בחו"ל ככל שאצטרך. כרגע אני ברומניה, אבל קיימות עוד מדינות מתפתחות שהפוטנציאל העסקי בהן רחוק מלהיות מנוצל".



"במבט לאחור", מסכם כתב, "ההחלטה העסקית לפעול בחו"ל שווה את המחיר - הרווחים שם גדולים יותר. אבל צריך לשמור על מידתיות ואיזון בין הבית לעבודה".