וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

איך הפכה מרדית וויטני לאורקל עולם הפיננסים

בלומברג

15.4.2008 / 9:10

אחד הסיפורים הנדירים ומעוררי ההשראה של המשבר הכלכלי הנוכחי הוא עלייתה של מרדית וויטני ■ אנליסטית עלומת שם מבנק עלום שם (אופנהיימר ושות') בוול סטריט - הפכה בתוך מספר חודשים לאישה שמזיזה את השווקים

אחד הסיפורים הנדירים ומעוררי ההשראה של המשבר הכלכלי הנוכחי הוא עלייתה של מרדית וויטני - אנליסטית עלומת שם מבנק עלום שם (אופנהיימר ושות') בוול סטריט, שנהפכה בתוך מספר חודשים לאישה שמזיזה את השווקים.



הכל החל ב-31 באוקטובר 2007, כאשר וויטני פירסמה דו"ח שנחשב כיום לאגדי, על ענקית הפיננסים סיטי. בדו"ח היא טענה שהדיווידנד שחילקה סיטי עולה על הרווחים שלה. הבנק חילק למשקיעיו כסף בקצב מהיר יותר מזה שבו גבה כסף מלקוחותיו. הבנק הגדול בארה"ב מנוהל באופן שיוביל אותו לפשיטת רגל, אמרה. סיטי ייאלץ לגייס הון, למכור נכסים, או להפחית את הדיווידנד, או אולי את שלושתם יחד.



וויטני אומרת כעת כי "זו היתה קביעה די פשוטה - הקביעה הקלה ביותר שהגעתי אליה". אבל באותו זמן איש מעמיתיה האנליסטים לא השמיע טענות דומות.



עברו מספר שבועות לפני שאנליסט נוסף בוול סטריט השמיע ספקות באשר ליכולת של סיטי לשלם את הדיווידנד, והתגובה המקצועית לדו"ח של וויטני היתה מזלזלת. "החששות בנוגע למצב ההון ולמדיניות הדיווידנד של סיטי, שהוצגו בידי אחד המתחרים שלנו, הם מוגזמים", כתב דייויד הילדר, אנליסט מבנק ההשקעות בר סטרנס, שצפה באותה הזדמנות כי סיטי תעקוף את ביצועי השוק הכללי.



כפי שהתברר, השוק לא התייחס לדברי המומחים האחרים. השוק קיבל את הטיעון הספקני של וויטני ורץ קדימה. ביום המסחר הראשון שאחרי הדו"ח שלה צנחו מניות סיטי. ארבעה ימים לאחר מכן התפטר מנכ"ל סיטי צ'רלס פרינס. בינואר הוריד הבנק את הדיווידנד והחל לגייס הון.



מאז נהפכה וויטני בת ה-38 לדבר הקרוב ביותר שיש בוול סטריט לאורקל. העיתונות עוד לא העניקה לה את התואר "האנליסטית הבכירה של וול סטריט" - גיא מושקובסקי מבנק ההשקעות מריל לינץ' זוכה לכבוד הזה בדרך כלל - אבל אפשר לומר שכיום היא המעניינת מכולם.







וויטני אינה חוששת "לחסל" מניה או לפרסם עובדה מזעזעת על חברה כלשהי בוול סטריט. למשל, היא הצביעה על העובדה שחברות בוול סטריט נתונות כעת לגחמות חברות הדירוג: בכל פעם שמודי'ס וסטנדרד אנד פורס הורידו את דירוג משכנתאות הסאבפריים, נדרשו הבנקים בוול סטריט שהחזיקו בהן להחזיק הון רב יותר כנגד אותו אג"ח, מה שהעלה את עלויות ההון שלהם ודילל את ערך המניות שברשותם.



בנובמבר 2007, כאשר וויטני העלתה זאת בראשונה, חברות הדירוג הורידו את הדירוג לניירות ערך בשווי 100 מיליארד דולר. בפברואר הן הורידו דירוג ליותר מ-370 מיליארד דולר.



אך הנה הדבר המעניין באמת: וויטני עצמה. בסתיו שעבר, עם התעוררות הפאניקה, איש כמעט לא הכיר אותה. "אני מניחה שהלקוחות שלי ידעו עלי", היא אומרת, "אבל שאר העולם, לא נראה לי".



כיום, שישה חודשים לאחר מכן, היא כנראה האנליסטית מטילת האימה ביותר בוול סטריט. עליית קרנה היתה יוצאת מגדר הרגיל, ונוצרה בחלקה הגדול מתחזית אחת בלבד. ב-31 באוקטובר 2007 היא צדקה, והעולם טעה. איך דבר כזה יכול לקרות? אני יכול לחשוב על כמה אפשרויות.



1. היחידה שלא פחדה לומר את האמת



לאנשים שעוסקים בניתוח עולם בנקי ההשקעות למחייתם אין מספיק אומץ לומר את שהם באמת חושבים, פן יפנו תשומת לב בלתי רצויה למעסיקים הנוכחיים שלהם ויפגעו במי שעשויים להיות המעסיקים העתידיים שלהם.



כמו כולם בוול סטריט, הם עובדים כדי לשמר את האשליה, כך שיוכלו להמשיך לקבל משכורות שעולות בהרבה על השווי האמיתי של עמלם. היתרון של הסבר זה שהוא מספק רגשית, אבל הוא אינו מסביר את המקרים הרבים שבהם אנליסטים בוול סטריט סיכנו את מעמדם ומתחו ביקורת על הנעשה בתעשייה.



הילדר מבר סטרנס, למשל, היה האנליסט היחיד שהמליץ למשקיעים למכור את מניות סיטי כבר ב-2005, כשכולם עוד המליצו לקנות. אפשר להאשים אותו בטעות, אך לא בחוסר תום לב, לפחות לא באופן ישיר.



2. היה לה מזל



אל מול העולם המתפורר שניצב מולה, וויטני ניצלה את ההזדמנות. היא עבדה בחברה קטנה ולא זכתה לתשומת לב מיוחדת. לא היה לה דבר להפסיד מפרסום תחזית פרועה ושלילית. אילו טעתה, איש לא היה מקדיש לכך תשומת לב; אילו צדקה, היא היתה זוכה לפרסום.



הבעיה בהסבר הזה היא שלוויטני היה פשוט יותר מדי מזל בשביל שיהיה מדובר רק במזל. משנחשפה לאור הזרקורים על ידי התמוטטות סיטי, היא עברה לסייע גם לבנקים אחרים להתמוטט.



הטענה שלה לגבי חברות הדירוג היא דוגמה אחת. דוגמה נוספת היא תחזיתה לכך שמניות החברות יירדו לכיוון שוויין לפי המאזנים שלהן, או מה שהיו יכולות להשיג בעבור אחזקותין אם היו מוכרים אותן, פוזיציה אחר פוזיציה. כמה מניות (סיטי היא עדיין דוגמה עיקרית) עדיין טומנות בחובן כמויות עצומות של רצון טוב. הרצון הטוב, אומרת וויטני, ייעלם במהרה.



אם אתם מעוניינים לדעת כמה שווה סיטי, או כל חברה גדולה אחרת בוול סטריט, תעריכו כמה תקבלו אם תממשו את הנכסים שלה. הערך המוחשי של סיטי, לפי ספרי החשבונות של החברה הוא כ-10 דולרים למניה - מה שאומר שיש לה לאן ליפול.



3. הראשונה שהבינה שמשהו השתנה



זהו ההסבר שלי. האמת המרכזית בנוגע לחברות בוול סטריט כרגע היא שאיש אינו יודע כמה הן באמת שוות. כמובן, איש מעולם אינו יודע. אפילו בזמנים הטובים ביותר חברות בוול סטריט אינן יכולות לחשוף את הפוזיציות שלהן מבלי לחשוף את עצמן לחיות הטרף של השוק. בזמנים הגרועים ביותר, כמו עכשיו למשל, הפוזיציות שלהן כה מורכבות, עד כי אפילו המנהלים שלהן אינם מבינים בדיוק מה נמצא בבעלותם.



גם אם היו מבינים, הנכסים האלה אינם נזילים, קשים לתמחור, וערכם משתנה מרגע לרגע. אם שר האוצר לשעבר רוברט רובין לא ידע שסיטי רשמה עשרות מיליארדי דולרים של אופציות פוט נזילות, או מה בדיוק משמעותה של אופציית פוט נזילה, כיצד יכול היה לעשות משהו בעבור הברנש המסכן שתפקידו הוא, מבחוץ, לפענח את שווייה של סיטי?



"אי אפשר ממש לדעת", אומרת וויטני. "השקיפות הפיננסית איומה. או שכולם שקרנים או שהם לא יודעים. אני מניחה שהם לא יודעים".



זה זמן מה, העכירות המובנית פעלה לטובת החברות בוול סטריט. המשקיעים שלהן, בנוסף לאנליסטים שלהן, איפשרו לחברות ליהנות מהספק. מה שוויטני עשתה הוא להפוך את הפרוטוקול הזה. במקום לאפשר להן ליהנות מהספק, היא פשוט הציגה את הספק, ללא היתרונות.



כאשר חברה חושפת את קיומה של ערימת הלוואות סאבפריים, זו רק הזדמנות בעבור וויטני לכתוב כי יש להניח שיש לחברה הלוואות סאבפריים נוספות. כשחברה מגייסת הון חדש, משמעות הדבר בעבור וויטני היא שהחברה תיאלץ לגייס הון נוסף. כשמחיר מניה צונח, היא אומרת, "היא היתה צריכה ליפול הרבה יותר נמוך".



כשהיא מתבקשת לתאר את חברות וול סטריט, המלה האהובה עליה היא "גסיסה", וכדי לתאר את תחזיות הרווח של אנליסטים אחרים, היא בוחרת בכינוי "לא מציאותיות".



אם זה נשמע כאילו וויטני נהנית מכל העסק, זה משום שהיא אכן נהנית: "למרות העובדה שלהיות אנליסטית זה ממש לא פופולרי, ולא מרוויחים הרבה כסף", היא אומרת, "אני תמיד נהנית".



ספקנות חדשה



היא ייבאה לוול סטריט גישה ספקנית חדשה כלפי החברות של המגזר עצמו. ב-31 באוקטובר 2007 כולם חשבו על החברות האלה דברים דומים לאלה שחשבו עליהם בתחילת שנות ה-80, עת נהפכו לשליטות היקום. מאז לא הטילו השווקים ספק בשאלה אם החברות שנמצאות בלב הקפיטליזם יודעות מה הן עושות עם ההון.



מרדית וויטני הבינה, רגע לפני כולם, שבמערכת היחסים שבין החברות בוול סטריט לבין המשקיעים שמממנים אותן חל שינוי משמעותי ביותר.


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully