ביהמ"ש: מתווך שמציג נכס ללקוח שלא מטעם הבעלים אינו זכאי לדמי תיווך

המתווך, גיל נפתלי, תבע את מנחם לוסטיגמן על דמי תיווך בגין עסקה לרכישת מגרש, שלטענתו באה בעקבות עבודת תיווך שביצע.



מפסק הדין עולה כי נפתלי שמע בעקיפין כי מגרש בגבעה הצרפתית בירושלים עומד למכירה וביוני 2001 הראה את המגרש ללוסטיגמן, מבלי שקיבל הרשאה לכך מבעלי המגרש. בסופו של הסיור החתים נפתלי את לוסטיגמן על הסכם תיווך, מבלי להביא לידיעתו את העובדה כי אין לו הרשאה מהבעלים לשווק את המגרש וכי אין לו קשר איתם.



כשלושה ימים לאחר הסיור קיבל המתווך מכתב מבעלי הקרקע, המתרה בו להפסיק את פעילות התיווך שלו בקשר למגרש, והוא אכן הפסיק לבצע פעולות כלשהן בקשר למגרש. באוגוסט 2001 רכש לוסטיגמן, באמצעות חברה בבעלותו, את המגרש מבעליו.



השופטת מלכה אביב דחתה את התביעה. "כיצד יכול התובעלטעון כי הוא היה הגורם היעיל ביצירת הקשר בין הבעלים לנתבעים, כאשר איש מן הצדדים לא היה לקוחו, כאשר הוא לא עשה דבר ולא יכול היה לעשות דבר לשם יצירת הקשר בין הנתבעים לבעלים וכאשר הקשר שנוצר, נוצר כחודש לאחר המפגש שלו עם הנתבע 2 ובדרך שאינה קשורה לתובע"? שאלה השופטת.



"יהיה זה בבחינת אבסורד לטעון כי מתווך שאינו פועל מטעם אף אחד מן הצדדים, זכאי לדמי תיווך", קבעה השופטת.



לדברי השופטת, למתווך צריך להיות לקוח, ולו גם צד אחד בלבד, כדי שיוכל לטעון שביצע פעולת תיווך. במקרה זה הבעלים לא פנו אל המתווך כדי שיחפש קונה למגרש. גם לוסטינגר לא פנה אליו כקונה כדי שימצא עבורו נכס לרכישה.



השופטת ציינה כי ישנם מקרים בהם מצליח מתווך ליצור עיסקה גם בנסיבות כאלה, ואז הוא זכאי לדמי תיווך, אך לשם כך עליו לגרום לכך שאחד מן הצדדים, המוכר או הקונה, יהפוך להיות לקוחו והמתווך יהיה הגורם היוצר את המפגש של הלקוח עם הצד האחר.



מסקנתה של השופטת היתה כי "כאשר מתווך פועל ללא לקוח ומנסה לרקום פעולת תיווך, עליו לקחת בחשבון אפשרות שהתוכנית לא תעלה בידו והוא לא יקבל הסכמה, לא של הבעלים ולא של הקונה הפוטנציאלי, לפעול בשם מי מהם בעיסקת התיווך. במקרה כזה, לא יהיה המתווך זכאי לדמי תיווך, גם אם, בסופו של דבר הבעלים והקונה הפוטנציאלי יתקשרו ביניהם בעסקת מכר. זהו סיכון שהמתווך לוקח על עצמו כאשר הוא פועל בדרך זו ומבצע פעולות בטרם יש לו לקוח".



המתווך חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל



(א 5393/06)