נבחרנו בשביל לחלק ג'ובים

זוכרים את ועדת וינוגרד? בקושי. זוכרים מה היו המלצותיה? לא ממש. אולי תזכרו שהיה שם יו"ר ייקה, עוד פרופסור שהתראיין קצת יותר מדי ובסוף אף אחד לא הודח. בעצם, גם זה לא מעט. לא כל ועדה ציבורית מצליחה לגמור את דיוניה ולפרסם דו"ח.
הדו"ח של ועדת וינוגרד אולי נשכח - אבל הדו"ח של ועדת גדעון דורון להסדרת מינויים ותקופות כהונה בשירות הציבורי מעולם לא נכתב. הוועדה נשכחה עוד לפני שגמרה את עבודתה.

ועדה ציבורית היא אמצעי ידוע ומוכר במנגנוני השלטון של מדינת ישראל לדחות את הטיפול בעניין מעיק, להעביר אותו לעיון רב שנים בפורום שמוסמך להציע הצעות אך לא ליישמן, ולאחר מכן לקבור אותו. ובאמת, סוגיית המינויים בשירות המדינה היא אולי אחד הנושאים המסובכים ביותר לפתרון. פוליטיקאים רוצים לבחוש במינויים, למנות מקורבים, להבטיח שבעלי תפקידים בכירים יפעלו בהתאם לרוח השר הממונה ולהדיח בקלות את מי שעושה יותר מדי צרות. בעלי תפקידים מכהנים רוצים להבטיח לעצמם תנאים טובים לאורך זמן, יציבות, ביטחון כלכלי ומקצועי. בעלי תפקידים זוטרים רוצים סיכוי לקידום, אופק שירות, קריירה. אנחנו, הציבור, רוצים שתפקידים בשירות המדינה ימולאו על ידי המוכשרים ביותר, שיקבלו החלטות נקיות מהשפעות זרות - משימה בלתי אפשרית בישראל 2008.

היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז דווקא פועל להסדרת הסוגיה. גם חברים בוועדת שבראשות פרופ' גדעון דורון - שמונתה ב-2005 כדי להסדיר את העניין - מודים כי הצעת הצוות הבין-משרדי שהקים מזוז עולה בקנה אחד עם העקרונות שהוועדה עצמה חשבה עליהם בדיונים הרבים שקיימה לפני שהתאיידה. ועדת דורון היתה אמורה להסדיר את התחום כמכלול וגם לרדת לפרטים הקטנים - לבחון בעלי תפקידים בכל משרד ולהציע עקרונות וגם הצעות פרטניות.

מדובר במשימה רחבת יריעה. דרכם של פתרונות חובקי כל להיתקל בהתנגדות עזה ולהיקבר תחת ערימת דו"חות בספריית משרד המשפטים, אי שם בקומת המרתף ברחוב סלאח א-דין בירושלים. אין יועץ משפטי לממשלה שאינו עוסק יומם וליל בסוגיות של מינויים בשירות הציבורי, ומזוז - שצמח במסדרונות משרד המשפטים - בקי בנושא. נראה שהדרך שבחר כדי לקדם את הטיפול בעניין היא שיטת הטלאים - הסדרה פה, התערבות שם.

כך הביא באחרונה לממשלה הצעה לקביעת תנאי סף למינוי מנכ"לים בשירות הציבורי. מנכ"ל הוא משרת אמון שכל שר ממנה כרצונו, אבל מזוז רוצה להבטיח שגם מנכ"לים יהיו אנשים ראויים לתפקיד. זו גישה ראויה, אך בפועל ההצבעה על הנושא מתעכבת.

גם הצעות הצוות הבין-משרדי של מזוז בעניין קציבת כהונת נושאי משרה עברו לוועדה נוספת, הפעם במשרד ראש הממשלה. זה המחיר של שיטת הטלאים: כל טלאי הוא קטן מדי מכדי לעורר עניין ציבורי בפני עצמו, ותמיד קיים הסיכון שגם הוא ייקבר, לפי הצורך.