כשדרום אמריקאים נועדים עם בנקאים על אדמות ארה"ב, לרוב הסיבה היא מציאת מזור לכלכלות הדואבות שלהם. אך בפגישת הבנק לפיתוח האמריקות (IDB) במיאמי בשבוע שעבר, התהפך החוסן הפיננסי היחסי של המשתתפים. בקרבת מקום, אלפי דירות ריקות בגורדי שחקים חדשים ובוהקים הסובבים את מלונות מיאמי הם עדות לחומרת המצב בשוק הדיור בפלורידה.
על רקע הפסדים גדולים, בנקאי ההשקעות היו במצב רוח עגום, או שכלל לא הגיעו. נציגי אמריקה הלטינית, לעומת זאת, היו מרוצים מאוד מעצמם נוכח החיוניות של כלכלותיהם. הם מקווים שהצליחו להיפרד מתלותם הכלכלית בשכנה הגדולה מצפון. האם תקוות אלה מוצדקות?
אמריקה הלטינית נמצאת כעת במצב הטוב ביותר שלה מאז שנות ה-60'. הצמיחה הכלכלית היתה יותר מ-5% בממוצע מאז 2004; האינפלציה נמוכה יחסית; ההשקעות הזרות הישירות זורמות בהיקפי שיא; ומאזן התשלומים והמאזנים הכספיים באזור נמצאים בעודף. הממוצעים האלה מסתירים אמנם הבדלים נרחבים, אך להפתעת רבים, למשבר האשראי בעולם לא היתה השפעה ניכרת לעין על אמריקה הלטינית בינתיים. למעשה, על רקע העלייה במחירי הסחורות המיוצאות מאמריקה הלטינית, קצב הצמיחה בחלק ממדינותיה אף הואץ.
הורדות הריבית בארה"ב הובילו חלק מהמשקיעים האמריקאיים לתור אחר מניות ואג"ח בעלות תשואות גבוהות יותר - כמו באמריקה הלטינית למשל. מרבית שוקי המניות באמריקה הלטינית מתמודדים עם המשבר טוב יחסית. שוקי האג"ח הממשלתיות אינם מפגרים אחר שוקי אג"ח הזבל האמריקאיות. מרווחי התשואות לעומת התשואות על האג"ח הממשלתיות של ארה"ב עלו בפחות מ-1.5% מאז יולי האחרון, בעוד מרווחי התשואות של אג"ח הזבל האמריקאיות זינקו פי חמישה מכך. החודש העלתה סוכנות דירוג האשראי פיץ' את האג"ח הממשלתיות של פרו לדירוג "השקעה".
אך לחצים וחששות מתחילים להופיע. העלייה במחירי המזון והאנרגיה העולמיים פירושה כי האינפלציה עולה לאיטה. עליות המחירים מעמידות למבחן את מדיניות יעדי האינפלציה ושערי המט"ח הגמישים העומדים בבסיס יציבות המחירים במדינות רבות בעשור האחרון. כמה מהבנקים המרכזיים - ביניהם הבנקים המרכזיים בצ'ילה ובקולומביה, החמיצו את יעדי האינפלציה שלהם. חלקם החלו להעלות את שיעורי הריבית.
הבנק המרכזי של ברזיל צפוי להעלות את שיעור הריבית ב-16 באפריל לאחר שלוש שנים של הורדות ריבית. אך ייתכן כי הדבר יחזק את המטבעות המקומיים אף יותר, ויקשה על היצואנים בדיוק בעת בה מאזן התשלומים מצטמצם. ברזיל, למשל, צפויה לרשום גירעון של עד 1% במאזן התשלומים השנה.
ובינתיים, הצרות בעולם החיצון מעלות ספקות לגבי צמיחה עתידית. עד כה, ההערכה הנפוצה היא כי מיתון קל בארה"ב והאטה בכלכלה העולמית ייפגעו בצמיחה באמריקה הלטינית בשיעור של כ-1% מהתמ"ג, שיהיה כ-4.5%. דרום אמריקה עתירת הסחורות צפויה כמעט שלא להיפגע. אפילו במקסיקו, שכ-80% מהיצוא שלה מיועד לארה"ב, הכלכלה נותרה איתנה למדי. אך כלכלת מקסיקו עדיין נעה בצמוד לתפוקה התעשייתית מצפון לגבול - מדד שעוד עשוי להמשיך להיחלש. כעת התפוקה התעשייתית בארה"ב נותרת ללא שינוי. ב-2001, כשגם ארה"ב וגם מקסיקו היו במיתון, צנחה התפוקה התעשייתית ב-5%.
החשש האמיתי הוא כי למיתון ממושך בארה"ב יהיה מחיר יקר עבור מקסיקו, מרכז אמריקה והאיים הקריביים. מדינות אלה יראו פחות תשלומים מבני משפחה העובדים בארה"ב, וכן פחות הכנסות מתיירות - בנוסף להאטה אפשרית בייצור. מכיוון שהאטה כזו צפויה להניב גם האטה מסוימת באירופה ובאסיה, תיתכן ירידה במחירי הסחורות, שתפגע גם בדרום אמריקה. במצב שכזה, זרימת ההון לאמריקה הלטינית צפויה גם היא כמעט בוודאות להיחלש.
השאלה היא אם ממשלות אמריקה הלטינית כבר ביססו מדיניות המסוגלת להתמודד עם האטה כלכלית עולמית, מציין שר האוצר של צ'ילה, אנדרס ולאסקו. "בצ'ילה התשובה חיובית", הוא אומר: הממשלה חסכה כ-15 מיליארד דולר מהכנסותיה מיצוא נחושת, ותוכל לנצלם כשהכלכלה תזדקק לתמריץ. הדבר נכון במידה מסוימת גם עבור מקסיקו, פרו וכמה מדינות קטנות יותר.
ממשלת מקסיקו השיקה תוכנית תעסוקה ציבורית שעשויה להוסיף כ-1% לצמיחה בתמ"ג השנה. בהונדורס הענייה, שם תשלומים הנשלחים ממהגרי עבודה הם כרבע מהתמ"ג, מנסה הממשלה להקים תוכנית דומה, לדברי רבקה סנטוס, שרת האוצר. ונצואלה, מן העבר השני, שניצלה את הכנסות הנפט להגדלת ההוצאה הציבורית והצמיחה גירעון תקציבי - עשויה למצוא עצמה במצוקה.
יש כלכלנים הטוענים כי על מדינות אחרות לחקות את המדיניות של צ'ילה. במאמר שהוכן לקראת פגישת הבנקאים, מציינת מחלקת המחקר של IDB כי 77% מהגידול בהכנסות ממסים הודות לגידול בצמיחה, משמשות כיום ליצירת תוכניות ציבוריות חדשות במקום שיושקעו או ייחסכו. לטענת הבנק, כמעט 2% מהצמיחה של אמריקה הלטינית מדי שנה כמו גם חלק גדול מהשיפור במאזנים, הוא תוצאה של תנאי שוק טובים, לא של ניהול טוב.
אפשר שכך הדבר. אך תהא הסיבה אשר תהא, מרבית הכלכלות באזור איתנות מכפי שהיו בעבר. במרביתן, התמוטטות חוזרת אינה סבירה, לדברי סנטיאגו לוי, הכלכלן הראשי של IDB. "אך זו אינה השאלה החשובה. השאלה האמיתית היא מה צריך לעשות כדי לשמר צמיחה סבירה בתנאים קשים יותר". פירוש הדבר הוא כי יש להשקיע בחולשות ההיסטוריות של אמריקה הלטינית: חינוך, יעילות הייצור וטכנולוגיה. האופטימיים טוענים כי מתחילים לראות שינוי בתחומים אלה, על רקע כמה שנים של צמיחה ויציבות. הספקנים טרם השתכנעו.
כלכלות אמריקה הלטינית: אי של יציבות בכלכלה סוערת
אקונומיסט
16.4.2008 / 8:58