משפחת ולירו לעיריית ירושלים: 7 דונם ליד שער שכם שהופקעו במלחמת ששת הימים - שייכים לנו

הסיפור מגלם חלק מהבעיות שבהן נתקלים בעלי נכסים שלא נמצאו בשליטה ישראלית עד 67'. השטח המדובר, בן 7.3 דונם, נמצא במזרח העיר בסמוך לחומת העיר העתיקה, בין שער שכם לשער הפרחים. הוא כולל את הטיילת המובילה לרחוב סלאח א-דין, חנייה, גן ציבורי ואת הכניסה לאתר התיירות מערת צדקיהו. ב-12 השנה האחרונות הופעל במקום שוק רוכלים. לפי הערכות המשפחה, שווי המקרקעין הוא כ-15 מיליון שקל.



לטענת המשפחה, את הרכישה ביצע אבי המשפחה המנוח אהרון ולירו ב-1921, והנכס עבר בירושה לארבעת בניו. בעקבות מלחמת השחרור עבר השטח לשליטת ירדן ולא נרשם על שם המשפחה. לאחר המלחמה הופקע השטח על ידי הממשלה ועיריית ירושלים לצורכי ציבור, ואולם עקב אי רישומו לא נהנתה המשפחה מפיצויי הפקעה. במשך שנים ביקשו בני המשפחה כי האפוטרופוס הכללי ירשום את החלקות על שמם, כדי שיוכלו לתבוע פיצויים בגינן, אך הדבר לא התבצע עד היום.



ויכוח גם על זיהוי הקרקע



עוד טוענת משפחת ולירו כי בעוד האפוטרופוס הכללי, שר האוצר ומינהל מקרקעי ישראל מתכחשים לכך שהקרקע מופקעת, מכירה עיריית ירושלים בכך שהקרקע אכן הופקעה - ובכך מצדיקה את השימוש שהיא עושה בשטח. עו"ד עמוס האוזנר, המייצג את משפחת ולירו, אומר כי אם לטענת המדינה לא התבצעה הפקעה, הרי שעיריית ירושלים משתמשת בנכס זה שנים רבות - תוך הסגת גבול ומבלי לשלם עבור השימוש בו - כאילו היא בעליו.



עניין נוסף השנוי במחלוקת הוא זיהוי הקרקע. בעוד הממשלה טוענת כי אין זיהוי ודאי בין המקרקעין לנסח טאבו וכי על משפחת ולירו להוכיח את מיקום השטח, עיריית ירושלים יודעת לזהותו ולומר בעבור מה הוא משמש. "דומה כי הרשויות בעיר חלם היו מחווירות לנוכח התנהלות הרשויות בתיק זה", כותב עו"ד האוזנר בכתב התשובה לבית המשפט המחוזי. "שר האוצר, מינהל מקרקעי ישראל ומדינת ישראל, טוענים: 'הפקעה? מה פתאום?' באה עיריית ירושלים וטוענת ההפך הגמור: 'ההפקעה תמה ונשלמה!' ולא סתם נשלמה אלא חלפה תקופת ההתיישנות, לאחר שעברו יותר מ-30 שנה".



בנוסף מתוווכחים הצדדים לגבי השטח האמיתי של המקרקעין. בעוד משפחת ולירו טוענת כי השטח משתרע על 7.3 דונם, טוענת המדינה כי מדובר ב-4.8 דונם בלבד.