האחראי לביקוש החריג היה שחקן מעו"ף בודד המנהל קרן גידור, והמועד בו נעשה הדבר לא היה מקרי. הזרמת הביקוש נעשתה ב-9:45 בבוקר, ביום בו נקבע המדד הקובע לפקיעת חוזי המעו"ף לפברואר.
ההערכות אז היו, כי הביקוש החריג הוא ניסיון לביצוע מניפולציה של אחד משחקני המעו"ף, שלווה במהלך מקביל של רכישת אופציות רכש (call) על מדד ת"א 25 לפברואר, או מכירת אופציות מכר (put) לפברואר. במצב זה הרוכש של האופציות היה היחיד שידע, כי למחרת יהיה ביקוש אדיר לסל מניות מעו"ף, שיעלה את המדד הקובע של ת"א 25. שחקן המעו"ף, עופר אייזנברג, הכחיש בזמנו שמועות בשוק על מעורבותו באירוע.
הקדימו את זמנם
הרבה דברים השתנו בשוק ההון הישראלי מאז 2001 - השנה בה התפוצצה פרשת אופמת, והחלה ההידיינות המשפטית שהסתיימה שלשום בזיכויים מחמת הספק של גולן כהן ורונן רשף. מחזור של שפל בשווקים הסתיים, מחזור גיאות התחיל והסתיים גם הוא. שוק ההון הישראלי התנפח, השתכלל ושינה את פניו.
אבל השתלשלות העניינים בפרשת אופמת רלוונטית לשוק ההון של היום אף יותר משהיתה לפני שבע שנים.
מבחינות רבות רשף וכהן - מהדור הקודם של ילדי הפלא של בורסת תל אביב - הקדימו את זמנם. מספרם של שחקני המעו"ף, מנהלי קרנות הגידור, סוחרי האופציות ושחקני היום המעורבים במסחר בתל אביב - תבחרו לקרוא להם באיזה שם שתרצו - צמחה עשרות מונים מאז. כמות הכסף המתגלגל בבורסה של תל אביב הכפילה עצמה פי שבעה - ויחד אתה מספר החברות הקטנות עם מחזורי המסחר הנמוכים, שניתן להשפיע עליהן בקלות.
כלי האכיפה של הרגולטורים, לא צמחו באותה מידה, ומבחינות רבות, דווקא השתכללות שוק ההון המקומי יצרה מגוון של כלים באמצעותם ניתן להשפיע על המסחר מבלי להשאיר עקבות. תעודות הסל, הכמות הגדולה של חברי הבורסה וחדרי מסחר - כולם מאפשרים לסחור בהיקפים גדולים מבלי שניתן יהיה לאתר אותך.
האישומים בפרשה
בפרשת אופמת ביהמ"ש היה צריך להכריע לגבי שלושה ימים ביולי 2001 ושלושה ימים במארס 2001, בהם נטען כי רשף וכהן פעלו כדי להשפיע על שערי ניירות הערך בהם היו מעורבים.
האישום התחלק לשלושה. הראשון נגע לפעילות השניים במניית פרטנר ערב כניסתה למדד ת"א 25 במסגרת עדכון המדדים החציוני. נטען בו כי מטרת השניים וחברת אופמת דרכה הם פעלו היתה להעלות את שער מניית פרטנר, בזמן שזו נכנסה למדד ת"א 25 - כדי לגרום לכך ששער המניה יהיה גבוה משמעותית מממוצע השווי של רכישותיהם.
שני האישומים הנוספים מזכירים את המקרה בפתיחת המאמר, ונגעו לפעילות השניים ערב פקיעת מדדי מארס ויולי. הטענה היתה שהשניים פעלו כדי להשפיע על השער הקובע לפקיעת המדדים באופן שייטיב עם הפוזיציה שלקחו על המדד.
פסק הדין שלשום הוכתר כמכה וכישלון לפרקליטות. איך קרה אם כך שאחרי שש שנים של משפט עם תהודה ציבורית רחבה - בהן עברו הנאשמים שרשרת של ייסורים - נגמר המשפט כפי שנגמר?
אם נשים לרגע את המשקפיים המשפטיות בצד, לעין בלתי מזוינת - נתוני המקרה דיברו בעד עצמם. הנה שני סוחרי מעו"ף, שביצעו באגרסיוויות פעולות רחבות היקף בניירות ערך. הם יכלו לדעת, שיצטרכו לבצע פעולות בניירות ערך אלו כמה ימים ואף שבועות לפני האירוע - הרי גם עדכון המדדים וגם פקיעת האופציות נעשו במועדים קבועים, שבועות רבים מראש.
ולמרות זאת בוצעו הפעולות המאסיוויות בניירות הערך בטווחי זמן של שניות ברגע האחרון וגרמו לזעזועים בשוק ותנודות בניירות ערך, שהניבו רווחים לפעילים.
ניקח את מקרה פרטנר לדוגמה. ביום החלפת המניות היו הנאשמים צריכים למכור את המניות שיצאו ממדד המעו"ף - מט"ב ובינלאומי 5 - ולרכוש מניות פרטנר כדי שסל המעוף שהחזיקו ימשיך לחקות את המדד. במהלך השבוע האחרון של יולי 2001 הם קנו מניות פרטנר ביותר מ-5 מיליון שקל. כדי להגיע למכסה ה"נכונה" של פרטנר, היו השניים צריכים לרכוש מניות פרטנר בעוד 4 מיליון שקל.
את הרכישה הזאת הם רכזו בשניות האחרונות של יום המסחר הרציף ב-31 ביולי. שער הנעילה של מניית פרטנר לפני כניסתה למדד - השער הקובע את משקלה בו - קפץ בגלל הזרמת הביקושים הזו ב-49% - הפרמיה שנתנו הרוכשים למניה. עקב כך, הקניות הקודמות של המניה על ידי חברת אופמת, בסכום של 5 מיליון שקל - הפכו לכדאיות במיוחד.
פסק דין ראוי
בפסק הדין מזכיר השופט כי הנאשמים ידעו שהפעילות בה נקטו בשנייה האחרונה תשפיע על השער של ניירות הערך. אחד הנאשמים אמר שהם רצו להשתתף בקביעת שער נייר הערך, ורצו שהוא יהיה גבוה מממוצע הקניות הקודם שלהם כדי להרוויח (לגבי מניית פרטנר). כשמדובר בפרטנר בפני הנאשמים עמדו מגוון אלטרנטיבות בהן יכלו להשתמש אם מטרתם היתה קבלת הסחורה של מניות פרטנר במינימום חשיפה - ולא השפעה על השער כדי לעשות רווח.
איך קרה אם כך שהמשפט רב התהודה הזה הסתיים בלא כלום?
הסיבה פשוטה. גם אם הנאשמים השפיעו על המסחר - לא ניתן להוכיח כי התקיימה כאן תרמית. רשף וכהן לא הסתירו בשום שלב שאופמת עומדת מאחורי המהלכים בבורסה. הפעילות נעשתה בימי פקיעה והחלפת מדדים - ימים בהם המסחר במניות המעו"ף ערני במיוחד, ונמצא במרכז תשומת הלב של שוק ההון.
הנאשמים טענו לאורך כל הדרך כי פעילותם הונחתה משיקולים מקצועיים הקשורים ברצונם לפעול בשוק ובנסיבות הזולות ביותר. כל מה שעיניין אותם, לפי עדויותיהם, כשישבו מול המסכים - היה מחירי החוזים. ולא איך ישפיעו פעולותיהם על השוק.
פסק הדין של השופט היה ראוי. אחרי הכל, הוא הקדיש לו שש שנים, 170 עמודים, שני מומחים בשוק - פרופסורים שגויסו (פרופ' שמואל האוזר ופרופ' אבנר קלעי) - וכניסה לעובי הקורה של שוק ההון. אלא שהמשקיעים נותרו עם השאלה - כיצד ניתן לאתר מקרה שבו משקיע או סוחר מעוניין להשפיע על המסחר כדי לגזור רווחים גדולים?
הבעיה עם הסבריהם של רשף וכהן, נכונים ככל שיהיו, היא שהם עשויים לכסות כל מקרה של ניסיון להטיית מסחר. במקרה שתואר בפברואר 2007, רשות ני"ע בחרה שלא לחקור את שקרה. בדיעבד - כפי שמעיד פסק הדין הנוכחי - בצדק.
השחקן האנונימי מפברואר 2007, שהזרים ביקושי עתק והצליח להסוות את זהותו, יכול בדיעבד לצאת ממחבואו. גם כאן עשוי היה לתפוס ההסבר של חיפוש אחר המחיר הנמוך ביותר וציפייה לרגע האחרון של המסחר - מתוך הנחה שאין לדעת אילו הזדמנויות ייווצרו בפני הרוכש.
הרי פעילי שוק המעו"ף אינם מודעים לסיבות הגורמות לפערי ארביטראז', אינם יודעים מתי הללו ייווצרו, וחייבים להיות ערניים לשוק ולהזדמנויות הנקרות בדרכם. לכן ההחלטות שלהם מתקבלות על בסיס רגעי. בהינתן תנאים אלו, לא ניתן להוכיח כוונה של מישהו להשפיע על המסחר.
בימי פקיעת המסחר ב-2001, כמו גם בפברואר 2007 - ובימים רבים אחרים - היו משקיעים רבים שהפסידו כסף בגלל המהלכים של סוחרים בודדים. גם אם מבחינה משפטית פסק הדין שניתן שלשום היה נכון - המסר שניתן לשוק היה שקשה, כמעט בלתי אפשרי, להוכיח רצון להשפיע על המסחר.
"לא יחזרו לשוק ההון"
>> גולן כהן ורונן רשף השתייכו לחבורת 'אנשי הצללים' של שוק ההון הישראלי. מדובר על מנהלי קרנות גידור וסוחרי אופציות דוגמת אייל קורן, אייל בקשי, עופר אייזנברג ואהרן כהן.
זוהי חבורה של פיננסיירים הנחשבים לגאונים בתחומם ומנהלים מאות מיליוני שקלים עבור משקיעים פרטיים, ביחד עם הכסף הפרטי שלהם. טכניקות המסחר והמינוף הגבוה בו הם משתמשים מאפשרים להם לעתים ליצור ביקושים של מיליארדי שקלים בשוק.
הסכומים המנוהלים בתעשייה אינם עצומים, אבל שכר מנהלי קרנות הגידור - גם בישראל - גבוה.
על רקע זה ניתן לומר כי גם אם זוכו - כהן ורשף סבלו מעונש קשה בשבע השנים האחרונות. בחגיגה שמתרחשת בשוק ההון מאז 2002 הם לא השתתפו, שכן בשנים האחרונות השניים התעסקו בהגנה על שמם הטוב.
בהתחשב בנקודת הזינוק בה נמצאו השניים ב-2002, לא מן הנמנע שהם היו עשויים להתפתח, להגדיל בצורה משמעותית את היקף עסקיהם ולהרוויח הרבה כסף בשנים האחרונות.
חברת אופמת, שהם עמדו בראשה, היתה חברה שייעודה היה ניהול נוסטרו בניירות ערך ועיקר פעילותה התרכז במסחר באופציות על מדד המעו"ף.
בית ההשקעות אקסלנס היה השותף של השניים בחברה. בעלי השליטה באקסלנס - רוני בירם וגיל דויטש - הגיעו רחוק עם בית ההשקעות שלהם.
גם כך אין לרחם על רשף וכהן. השניים הצליחו להניב עבור עצמם ועבור אקסלנס רווחים יפים בשנות פעילותם. אקסלנס מכרה את חלקה באופמת ב-2006.
מקורב לשניים אמר אתמול כי הם מצהירים שלא יחזרו עוד לשוק ההון - אלא יתמקדו בעסקים פרטיים. עם זאת רשף וכהן, הם שותפים כיום בבית ההשקעות ענבר ליס יחד עם אהרן כהן, ולא בטוח שכדאי להמר על הצהרה שכזו.
אחרי הכל דוקא זמנים תנודתיים בשווקים - כמותם אנו חווים כיום - הם לחם חוקם של שחקני מעו"ף הנהנים מתנודתיות באשר היא, בלי קשר לכיוון השוק.
פרשת אופמת השקעות: תמרור אזהרה למשקיעים - להיות עירניים יותר לנעשה בשוק
חגי עמית
17.4.2008 / 8:16