השינוי התפישתי בתצוגת המוזיאונים נובע מתוך הבנה שחוויה שונה תגרום למבקרים להתחבר למקום ולתכנים, ותהפוך את המוזיאונים למעניינים יותר גם בעיני הקהל הרחב. אותו שינוי גרם גם למוזיאונים ליהפך לקטגוריה בפרס שמעניק כל שנה ארגון Themed Entertainment Association (TEA).
TEA, ארגון הגג הבינלאומי של יוצרי ומעצבי מוזיאונים ופארקים נושאיים, מאגד אלפי עובדים מתעשיית הפארקים הנושאיים בארה"ב ובאירופה. הוא הוקם בידי חברת דיסני, אולפני יוניוורסל, חברת פוקס ועובדי התעשייה של הפארקים הנושאיים בעולם. הארגון מעניק כל שנה כ-15 פרסים בקטגוריות שונות לפרויקטים נבחרים בתחום. בגלל הנטייה לחבר תרבות ובידור, יש כיום יותר מוזיאונים חווייתיים ולכן מוקדשת להם קטגוריה.
המעצב הראשון שזכה בקטגוריה המוזיאונית היה אליאב נחליאלי, בעליו של הסטודיו לעיצוב "פרוגראמה 1" שקיבל בשנת 2000 את הפרס על עיצוב התצוגה של מוזיאון הפלמ"ח; ולא בפעם האחרונה. גם השנה, ב-2008, זכה נחליאלי בפרס של TEA על עיצוב התצוגה של שרשרת הדורות, מרכז המבקרים החדש במנהרת הכותל.
העבודה על מרכז המבקרים של מנהרת הכותל נמשכה שבע שנים, אף כי נחליאלי מספר שאת הרעיון לעיצוב קיבל אחרי עשר דקות שבהם הקריא לו סולי אליאב, מהקרן למורשת הכותל המערבי, סיפור שכתב הצנחן משה עמירב לאחר שנפצע במהלך הקרבות על ירושלים ב1967-.
את החוויה הרוחנית שעבר נחליאלי הוא ניסה להעביר למבקרי המרכז. "זה מסע של התבוננות פנימית וחשבון נפש. רציתי לגרום למבקר להרגיש שהוא חלק מאותה שורה אינסופית שהתחילה באברהם אבינו. ליצור תנועה מתמדת, כמו בציור של אשר, לאורך ההיסטוריה". מסביר אליאב.
לצורך הפרויקט פנה נחליאלי לאמן הזכוכית ג'רמי לנגפורד, למעצב התאורה במבי בואנו ולבמאי מיכה לבינסון. כולם יחד עזרו ליצור "פרויקט המושתת על פיסול במוזיקה, קרני אור, עשן וזכוכית שמייחדים אותו מכל פרויקט אחר בעולם", להגדרת נחליאלי.
לכל אחד יש את הירושלים שלו
הביקור במרכז מתחיל במסע על גשר מתכת קל, שעובר בין שבעה חדרים שמסמנים תקופות שונות בהיסטוריה, מהאבות ועד לחללי המערכה על ירושלים. לאורך המסע יש פסלי זכוכית שמשמשים כאבני דרך. נחליאלי מסביר ש"הגשר צר כדי לוודא שהקהל יהיה מוצב בשורה עורפית. כך, כמו בשרשרת הדורות, יהיה מישהו מלפני ומישהו מאחור". אחרי המסע על הגשר מתכנס הקהל בחדר סביב לבאר. את החדר מחלק מסך מבד טול שקוף שעליו מוקרן סרט שבו מקריא לבינסון עיבוד של הסיפור שכתב הצנחן, ושנתן לנחליאלי את הרעיון לעיצוב האתר.
על אף שפע המטאפורות מתחום הדת והמורשת, נחליאלי מתעקש ש"מדובר בפרויקט א-פוליטי וא-דתי: "זה פרויקט שלא מיועד לקהל הדתי, אלא לחילונים מכל הארץ. תפקידו לנסות לפנות לקהל של עם ישראל, מתוך נקודת מוצא שלכל איש יש את הירושלים שלו".
קל מאוד לעקם את האף ולומר שמדובר במניפולציות עיצוביות באיצטלה רוחנית. אבל יש לזכור שכל עיצוב הוא מניפולציה, ובסופו של דבר מאות אלפי המבקרים במרכז מוכיחים שלעיצוב באופן הזה יש כוח תדמיתי ושיווקי.
את ההכשרה שלו התחיל נחליאלי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, משם המשיך ללימודי מוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. עם סיום הלימודים נסע נחליאלי לתקופת התמחות בסמיתסוניאן בוואשינגטון, ואחרי תום התמחות זו ביקש להמשיך להתמחות נוספת בדיסני.
אישור של התמחות כזו, מספר נחליאלי, הוא נדיר מאוד בגלל הסיכון של גניבת סודות מקצועיים. מי שאישר את הבקשה החריגה היה מרטי סקלאר, אשר שימש עד לא מכבר נשיא חברת התכנון והעיצוב של דיסני, WDI, והיה ממייסדי ארגון TEA. "הגעתי אליו לשיחת היכרות. בסוף הפגישה, בחוצפה ישראלית טיפוסית, ביקשתי לקבל עזרה וייעוץ מדיסני בפרויקט מוזיאון הפלמ"ח. הוא אמר שהוא מוכן, כחלק מדיסני, לעזור לפי הנדרש, אך ביקש שהמקור לא יפורסם בשל בעיה של דיסני להיות חלק מפרויקט בישראל. ביקשתי לשבת עם ראשי החברה והמחלקות ולהתייעץ איתם. אפילו ישבתי עם מנהל האומדנים על עלות הפרויקט, שטען כי העלויות גבוהות מאלה שאני חישבתי, ואכן צדק. כשסיימתי את הפרויקט שלחתי לו מכתב תודה והזמנתי אותו לבקר. קיבלתי תשובה מנומסת שישמח בהזדמנות". סקלאר אמנם לא הגיע לבקר במוזיאון הפלמ"ח, אבל הגיש את עיצוב התצוגה כמועמד לפרס THEA והביא לנחליאלי את הזכייה הראשונה ב-2000.
מוזיאון הפלמ"ח תוכנן בידי האדריכל הידוע צבי הקר, אבל הוא לא היה חלק מתכנון התצוגה. נחליאלי מסביר ש"בעשייה המוזאלית יש שלושה קודקודים למשולש. הראשון הוא התוכן, שעליו אחראי האוצר. השני הוא המחשת התוכן, שעליו אחראי המעצב, שתפקידו למצוא את הדרך להעביר את המסרים הרעיוניים לקהל. הקודקוד השלישי היא המעטפת שאליה נכנסים התכנים המומחשים. עליה אחראי האדריכל שמטפל בקופסה. במקרה של מרכז המבקרים במנהרות הכותל, האדריכלות היתה נתונה: חללים היסטוריים שלא אנחנו תיכננו. העיצוב התמקד ביצירת מעבר רציף מבחינת תנועה וסיפור".
נחליאלי מוסיף ש"עיצוב מוזיאונים אינו יחידה מוגדרת בתוך עולם העיצוב. אין ממש הכשרה פורמלית למקצוע כזה. מי שעוסק בזה יכול להגיע מכיוונים שונים, הוא יכול להיות ארכיטקט, מעצב תעשייתי, מעצב תקשורת חזותית, איש קולנוע או אפילו איש תיאטרון".
בימים אלה עובד נחליאלי על חידוש התצוגה במצדה, ועל פרויקטים בפראג ובוונציה. עיצוב המוזיאונים שלו דורש מהציניים להתעלות על עצמם. חוויית המבקרים במוזיאונים שעיצב לא נועדה לאניני הטעם ומבקרי תרבות מטעם עצמם, אלא למאסה של צעירים שמבחינתם מוזיאון סטנדרטי נחשב לעונש. למבקרים אלה נותן נחליאלי חוויה שגורמת להם להתחבר למקום - ובעיקר מגדילה את מספר המבקרים באתרים.
המוזיאונים החוויתיים של היום מעוצבים על ידי אנשי מקצוע מיוחדים
שני שילה
17.4.2008 / 9:37