יו"ר המועצה הכלכלית-חברתית באירלנד בראיון מיוחד: "כשיש הבנה, אפשר להגיע להצלחות"

הכבישים באירלנד רחוקים מלהיות סיפור של גאווה לאומית, ולא במקרה. רורי אודונל, יו"ר המועצה הכלכלית חברתית באירלנד, מודה כי מדובר בסוג של כישלון מכוון.



"בשנות ה-80, כשאירלנד עדיין היתה מדינה נחשלת, קיבלנו סובסידיות מהאיחוד האירופי לצורך מימון השקעות", הוא מסביר. "יחד אתנו קיבלו סובסידיות דומות גם ספרד, פורטוגל ויוון. אירלנד הצליחה לממש את הסובסידיות טוב יותר משלוש המדינות האחרות, כי להבדיל מהן אנחנו בחרנו להשקיע יותר בחינוך ופחות בתשתיות פיסיות. אז כיום אפשר לראות בספרד כבישים יפהפיים ואבטלה גבוהה, ואילו אצלנו הכבישים דפוקים - אבל יש לנו תעסוקה מלאה".



אין צורך לדאוג, אירלנד נמצאת כיום בדרכה לסגור את הפער מול אירופה גם בתחום הכבישים. המועצה הכלכלית-חברתית של המדינה, אותה מנהל אודונל, פירסמה ב-2005 את התוכנית האסטרטגית האחרונה שלה ל-2005-2015. מדובר בתוכנית השקעות שאפתנית לעשור כולו, בסכום של 34 מיליארד יורו, שיופנו גם לשיפור מצב מערכת הכבישים. בנוסף כוללת התוכנית גם השקעות בתשתיות תקשורת, מחקר ופיתוח, וכמובן - המשך הגדלת ההשקעות בחינוך, שבו אירלנד מאמינה מאוד.



ועוד משהו: תוכנית ההשקעות לעשור כוללת הפעם גם התייחסות להרחבת מערכת הרווחה. בדומה לכבישים, גם מערכת הרווחה של אירלנד אינה סיבה לגאווה לאומית. "מערכת הרווחה שלנו היא קטנה מאוד", מודה אודונל. "העובדים אצלנו מסתפקים בפחות רווחה, אבל בתמורה הם גם משלמים הרבה פחות מסים".







הנמר הקלטי, כך מכונה כיום אירלנד, בדומה לנמרים של דרום מזרח אסיה. הכינוי נובע מהזינוק המטאורי שרשמה כלכלתה ב-20 השנים האחרונות. אז, ב-86', לאחר שמונה שנים של משבר כלכלי מתמשך, שקעה כלכלת אירלנד לאחת מנקודות השפל העמוקות שידעה: האבטלה הגיעה ל-20%; החוב הלאומי ל-130% מהתוצר; הגירעון הממשלתי הסתכם ב-13%, ונטל המס היה כ-60%.



תוכנית אסטרטגית לעשור



150 שנה קודם לכן נכנסה אירלנד להיסטוריה הכלכלית והאמריקאית, בעקבות מגפה שתקפה את יבולי תפוחי האדמה שלה והמיטה על המדינה רעב המוני. מיליונים מתו ומיליונים אחרים מיהרו לנטוש את המדינה הגוועת והיגרו אל החופים של הארץ המובטחת החדשה - ארה"ב. בסך הכל הביא האסון לירידה של 25% באוכלוסיית אירלנד בתוך עשור.



ארה"ב השתנתה בעקבות ההגירה האירית אליה; אירלנד, לעומת זאת, נותרה ללא שינוי. במשך 150 שנה היא המשיכה להיחשב למדינה הנחשלת של אירופה המערבית, עם כלכלה רעועה וגלי הגירה של אירים המחפשים את מזלם במחוזות הניכר. המוניטין הבעייתיים הגיעו לשיא מחודש עם המשבר של שנות ה-80.



באותה העת יצאה המועצה הכלכלית-חברתית של אירלנד בתוכנית חירום כלכלית. התוכנית, שפורסמה ב-86' ותוכננה לעשור שלאחר מכן, נשענה על הסכמה של הממשלה, האיגודים המקצועיים והמעסיקים. "במרכז התוכנית עמד הצורך להפחית את שיעור החוב", מספר אודונל. "היה ברור שאי אפשר להמשיך כך, והממשלה הבטיחה לנסות ולהקטין את החוב - מבלי להטיל על העובדים מחיר כבד מדי. העובדים עצמם הסכימו להקפאת השכר למשך שלוש שנים - גם ככלי עזר שיסייע להקטין את שיעור האבטלה - ובתמורה הבטיחה המדינה כי ברגע שהכלכלה תתאושש, היא תפחית את נטל המס".



לא, זאת אינה טעות. האיגודים באירלנד דרשו, במסגרת "עסקת החבילה" של 86', את הפחתת נטל המס במדינה - לאחר שזה האמיר ל-60%. ועם איגודים מקצועיים כאלה קשה להתפלא כי שיתוף הפעולה בין הממשלה, המעסיקים והעובדים, דרך המועצה הכלכלית-חברתית באירלנד, מתנהל באופן מופתי.



אותו שיתוף הפעולה הפך את תוכנית החירום להצלחה מסחררת. המדינה, שנחלצה מבעיותיה הכלכליות, ראתה כי טוב, ומאז נהפך שיתוף הפעולה בין המגזרים לדגל של ההצלחה הכלכלית שלה, וזאת במסגרת הדיונים שמקיימת המועצה הכלכלית-חברתית, והתוכניות האסטרטגיות עבור עשור קדימה שהיא מפרסמת אחת לכמה שנים.



קיום המועצה הכלכלית-חברתית באירלנד, יש לציין, אינו מעוגן בחוק, והמלצותיה אינן מחייבות איש. אלא שההצלחה המסחררת של תוכנית החירום מ-86' ביססה את מעמדה כגוף המוביל בכלכלת אירלנד, ומאז המלצותיה השנתיות בנוגע לתוכניות ארוכות הטווח של אירלנד מאומצות - כמעט אוטומטית - על ידי הממשלה האירית. תוכניות אלה מהוות את הבסיס לפיו נקבע התקציב האירי.



מגזר ציבורי קטן ויעיל



במועצה, שבראשה עומד מנכ"ל משרד ראש הממשלה של אירלנד, חברים נציגי ממשלה, מעסיקים, איגודי עובדים, חקלאים, נציגי ציבור והמגזר השלישי. המועצה נפגשת פעם בחודש לדיונים על תוכניות ארוכות טווח של המשק האירי. הדיונים כולם נערכים בדלתיים סגורות, ללא כל פרסום לציבור - כדי לצמצם את הסיכוי לקבלת החלטות פופוליסטיות. החלטות המועצה אינן מתקבלות בהצבעה, אלא בהחלטה משותפת. הקונצנזוס בין חברי המועצה הוא התנאי לקבלת כל החלטותיה.



"אין ספק שהצלחה כלכלית חייבת לעבור דרך שיתוף פעולה בין מגזרים במשק", אומר אודונל. "בשנות ה-60 וה-70 היו הרבה מאוד התנגשויות בין המגזרים השונים באירלנד, וזאת היתה אחת הסיבות ששקענו למשבר כלכלי כבד. הפתרון למשבר, לכן, נמצא בהיפוך התהליך: במקום להתנגש עברנו לשתף פעולה, וזה הביא להצלחה".



באירלנד קל יחסית לשתף פעולה, לאור העמדה הפרו-תחרותית המובהקת של האיגודים המקצועיים במדינה. כשהאיגודים המקצועיים תובעים להקטין את נטל המס, גם במחיר של מערכת רווחה יותר קטנה ופחות נדיבה, אין לממשלה הדוגלת בכלכלה חופשית הרבה סיבות שלא להסכים עמם. כיום מחזיקה אירלנד, בתמיכת האיגודים, בכלכלה עם נטל מס של 25% בלבד, ועם מגזר ציבורי בגודל של 35%-40% מהתוצר בלבד - אחד המגזרים הציבוריים הקטנים והיעילים ביותר באירופה.



המגזר הציבורי של אירלנד נחשב ליעיל במיוחד בכל הקשור להיענות לחברות זרות, המבקשות להקים לעצמן מטה או מפעל באירלנד. מדיניות המיסוי נדיבה מאוד כלפי אותן חברות - מס חברות באירלנד הוא 10%-12.5% בלבד - וביחד עם היתרונות של חברות באיחוד האירופי והשפה האנגלית, נהפכה אירלנד לאבן שואבת להשקעות זרות, אשר ממשיכות להמריץ את כלכלתה. "הביורוקרטיה שלנו ממוקדת בסיוע למשקיעים זרים, מתוך הבנה שבכך אנחנו יוצרים מקורות עבודה באירלנד", מסכם אודונל.



נקודה נוספת - הרלוונטית מאוד גם לישראל - הופכת את שיתוף הפעולה באירלנד לפשוט יותר: איגוד עובדים יחיד. "השותפים שלנו קלים יותר בגלל שיש לנו איגוד עובדים מרכזי אחד", אומר אודונל. "זאת להבדיל ממדינות אחרות באירופה, שצריכות לנהל כל משא ומתן מול כמה איגודים שונים".







הגמישות הגדולה שמפגינים האיגודים באירלנד יוצרת שוק עבודה גמיש יחסית במגזר הפרטי. בתמורה לכך מקבלים האיגודים קשיחות מוחלטת ללא פיטורים במגזר הממשלתי. בלשונו של אודונל: "בממשלה אנשים עובדים לכל החיים".



בזכות ההסכמות עם האיגודים עברה אירלנד לתקופת שגשוג שכמותה לא חוותה מעולם, ורשמה צמיחה שכמותה נראתה במדינות מעטות בעולם כולו. הנס הכלכלי האירי הוא כה מרשים, עד שהצליח בתוך 20 שנה להפוך על פניה היסטוריה של 200 שנה: ב-20 השנים האחרונות נהפכה אירלנד, לראשונה בתולדותיה, ממדינה של הגירה שלילית, למדינה של הגירה חיובית. שוק העבודה הרותח - שבו יש תעסוקה מלאה של אזרחים אירים - מושך אליו עובדים זרים מכל העולם, הנענים לביקוש האדיר לידיים עובדות במדינה.



מתמודדים עם המשבר



אלא שעכשיו מעיבים עננים על הנס הזה. 20 שנה של גאות כלכלית יצרו בועת במחירי הנדל"ן באירלנד, שעוברים כעת תיקון כלפי מטה. גם משבר הסאבפריים גובה את מחירו, וכלכלת אירלנד, שצמחה ב-2007 ב-5.7%, צפויה להאט ב-2008 ל-2.4% בלבד. האם הנס של אירלנד קרוב למצות את עצמו?



"כלל לא", אומר אודונל. "אירלנד מאד תלויה ביצוא לארה"ב, ובהשקעות של חברות אמריקאיות, כך שאנחנו מאוד חשופים למשבר הסאבפריים. אנחנו ללא ספק עוברים תיקון, אבל זאת כתוצאה מהשפעת העולם עלינו, ולא בגלל שהסיפור האירי נגמר".



"יש הרבה עוד מה לעשות בכלכלת אירלנד", מוסיף אודונל, ומצביע בין השאר על הפריון לעובד באירלנד, שקפא על מקומו ב-20 השנים האחרונות, וקרוב מאוד לממוצע הכלל אירופי. אבל בעיקר מצביע אודונל על התוכנית האסטרטגית הרב שנתית של המועצה, שפורסמה עוד לפני פרוץ המשבר הנוכחי - ב-2005.



"זאת תוכנית השקעות שאפתנית מאוד, עם השקעות בכבישים, בתקשורת, במו"פ, בחינוך וברווחה", הוא אומר. "עכשיו, כשאנחנו בהאטה, המטרה העיקרית היא לא לפגוע במטרות ארוכות הטווח שהצבנו לעצמנו. המועצה הכלכלית?חברתית סבורה כי הדבר הכי נכון לעשות כעת זה פשוט לא לעשות כלום. כלומר, לא לסטות מהתוכנית ארוכת הטווח שקבענו לעצמנו לפני כמה שנים.



"זה נכון שבטווח הקצר יש גם דברים לעשות - כמו המשא ומתן על השכר שמתנהל כרגע, וכל המשתתפים בו יצטרכו להיות הרבה מציאותיים לגבי ציפיותיהם להעלאות. אבל אני לא דואג לגבי התפתחות הדיונים - ההישג הגדול של שנות ה?80 היה שהבנו כי ברגע שיש הסכמה לגבי המטרה המשותפת של כל אזרחי אירלנד, אז אפשר להגיע להצלחות. על זה בדיוק צריך להמשיך ולשמור עכשיו, כאשר אנחנו מתמודדים שוב עם בעיות: לשמור על ההסכמה לגבי המקום שאליו הולכת אירלנד, ועל ההבנה כי הדרך להגיע לשם היא באמצעות שיתוף פעולה".