וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כל אחד רוצה להיות עו"ד: בתי המלון, בתי החולים וענפי התעשייה שוקעים במצוקת עובדים

נעמי דרום

18.4.2008 / 9:55

רופאים בטיפול נמרץ, פסיכולוגים לילדים, טכנאי שיניים, אחיות, עובדי מלונות ומסגרים - מקצועות שמספר העובדים בהם קטן והולך ■ שרגא ברוש: אנשים לא יודעים מה היא התעשייה - חושבים שזה מלכלכך, שחור ואפור. כנסו לישקר בנהריה - זה ממש היי-טק

ורבין היא אחת מרבים שנהדפו על-ידי תנאי הקבלה הקשוחים ללימודי רפואה בישראל.



"בהונגריה לא צריך לעשות פסיכומטרי, רק בחינות בגרות ומבחן כניסה. למדו אתי נורווגים, קפריסאים ואיראנים, אבל הרוב היו ישראלים. המיון נעשה במשך הלימודים, וכשמגיעים לכאן צריך לעבור מבחן מאוד קשה. אני חושבת שדווקא מי שמקריב ונוסע לחו"ל למשך שש שנים ומשקיע את הנשמה, הוא זה שבאמת רוצה ללמוד רפואה", אומרת ורבין.



ובעוד שבאקדמיה מצמצמים את מספר תלמידי הרפואה, בבתי החולים חוששים ממחסור ברופאים. ועדה לבדיקת צרכי כוח אדם עתידיים של משרד הבריאות בראשות הסמנכ"ל היוצא של המשרד, גבי בן-נון, פירסמה באחרונה דו"ח שלפיו ב-2020 צפוי מחסור בבעלי מקצוע שונים בתחום הרפואה, ובעיקר באחיות ורופאים.



מחסור חמור בכוח אדם אינו נחלת הרפואה בלבד. גם ענפי התעשייה המסורתית והמלונאות סובלים ממיעוט עובדים, ומשרות פנויות בתחומים אלה נותרות לעתים ללא דורש. הסיבות מגוונות, החל מתדמית ירודה של המקצוע ועד להכשרה בלתי מספקת של עובדים חדשים.



"היעד של ישראל הוא שלושה רופאים ל-1,000 נפש, והוא נקבע לפי הממוצע בארגון המדינות המפותחות (OECD)", אומר רכז הוועדה, ניר קידר. "אם המצב יימשך בלי התערבות, עד 2020 המספר יעמוד על 2.73 רופאים בלבד. ברוב המדינות יש עלייה בשיעור הרופאים, ואצלנו יש ירידה".



בתחום הסיעוד, לא צריך להמתין עד 2020: אחים ואחיות חסרים בבתי החולים כבר עכשיו. "המצב בתחום הסיעוד מחמיר והולך מזה שלוש שנים", אומרת דבורה גורן, מנהלת תחום הסיעוד בבית החולים איכילוב. הדו"ח קובע, כי כדי לשמור על הרמה הנוכחית, של 5.8 אחיות מוסמכות ל-1,000 איש - שגם היא נחשבת נמוכה - יש צורך להכשיר עוד 850 אחיות בשנה. "בתחום האחיות, בניגוד לרופאים, אנחנו מתחילים נמוך ונמצאים בירידה", אומר קידר.



אפילו בתחום הרפואה - ששומר על יוקרה רבה למרות המסלול המפרך שעוברים מועמדיו, ואולי דווקא בגללו - יש כבר עכשיו התמחויות שסובלות מחוסר פופולריות. "באופן כללי, התמחויות מבוקשות הן כאלה שאפשר לעבוד בהן גם במגזר הפרטי, ולהרוויח כסף, למשל רפואת עיניים או כירורגיה פלסטית", אומר סמנכ"ל משאבי אנוש של בית החולים איכילוב, גיל פייר.



"קשה יותר למצוא רופאים במקצועות שמזוהים באופן מובהק עם בתי חולים, כמו טיפול נמרץ ילדים או רפואה פנימית. זה קריטי, כי גם מחלקת אורתופדיית ילדים לא יכולה לנתח מבלי שיהיה לה גיבוי בטיפול נמרץ. הרדמה, שהיא תחום חד-גוני ושוחק, זוכה לתגמול הרבה יותר גבוה בבתי חולים פרטיים. אולי גם עולם הערכים השתנה, וכיום רוצים להיות מתוגמלים. הרבה רופאים בכלל עוזבים את המקצוע, ומשמשים יועצים של חברות תרופות".



איך מתמודדים עם זה?



"אין פתרונות קסם. אנחנו כל הזמן עסוקים בדאגה למקצועות חסרים. צריך למצוא דרכים יצירתיות מאוד לתגמל, במגבלה של בית חולים ממשלתי. אנחנו נהנים מכך שבית חולים הוא סביבה של מצוינות ומחקר, עם הטכנולוגיות הכי חדישות, ומנסים ליצור סביבת עבודה שתחדיר מוטיווציה. עודדנו מרדימים על-ידי שינוי בתמהיל העבודה, הקצאת יותר זמן למחקר כדי למנוע שחיקה, והבאת אנשים אטרקטיוויים לראשות המחלקות. אבל זה מאוד קשה. אני לא יודע איך תיראה מחלקת טיפול נמרץ ילדים בעוד שנתיים".







בחלק ממקצועות הרפואה, הגידול בביקוש נובע גם משינויים באוכלוסייה: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עד 2030 צפוי מספר התושבים בישראל להגיע לכ-10 מיליון איש, ושיעור הקשישים שבה יגדל מ-10% ל-14%. "עלייה בתוחלת החיים, שיפור בטכנולוגיות, עלייה בתחלואה כרונית ורצון באיכות טיפול גבוהה יותר הם חלק מהסיבות לצורך הגובר באחיות", אומרת גורן. "ככל שהאוכלוסייה ברמה כלכלית גבוהה יותר היא דורשת יותר שירותים, ומתפתחת גם רפואה פרטית".



דו"ח ועדת משרד הבריאות גילה גם כי צפוי מחסור בפסיכולוגים של הילד. לפי פרופ' גיורא קינן, ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, "יש הרבה הפרעות שככל הנראה התרבו, או שהולכים יותר לפסיכולוגים בגללן. יש תרופות מדור חדש שהן טובות יותר מהקודמות. יש הרבה הפרעות חרדה. כבר אין סטיגמה על פסיכולוגים כמו פעם, שחשבו שמי שהולך אליהם הוא משוגע. עכשיו זה הרבה יותר אטרקטיווי".



פסיכולוגים של הילד, מוסיף קינן, נוטים לעבור לתחומים אחרים. "אני חושב שיותר קשה לטפל בילדים מאשר במבוגרים", הוא אומר. "יותר נוח לעשות טיפול שיחתי למבוגר, ויש כאלה שלומדים פסיכולוגיה של הילד ומטפלים במבוגרים".



זעקת המסגר



אבי סוקרצ'י יושב במסגריית "אלון מתכות" באזור, מעשן ודואג. "אני זועק את הזעקה של אחרון המסגרים", הוא משתפך, "אנחנו במחסור אדיר של אנשים. אין מסגרים ורתכים בשוק. כל הנורות האדומות צריכות להידלק".







סוקרצ'י, מנהל המסגריה ומסגר מזה 35 שנה, מתחבט בקושי שמטריד תעשיינים: מחסור בכוח אדם מיומן. רפי אלון, תעשיין והבעלים של אלון מתכות, מעריך כי בישראל חסרים קרוב ל-3,500 מסגרים, ואילו נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, אומר כי "בכל מקום חסרים אלפי עובדי תעשייה. בתעשיית המתכת יש מחסור חמור ברתכים, מסגרים, מבלטנים, תכנתי CNC (עיבוד שבבים ממוחשב). בתעשיית הטקסטיל חסרים דפסים, למרות סגירה של מפעלים. יש מחסור בטכנאים - בתחומי חשמל, אלקטרוניקה, מכוניות ופסי ייצור".



גם ענף התיירות הישראלי משווע לעובדים: יואב בכר, סמנכ"ל משאבי אנוש בהתאחדות המלונות, מעריך את המחסור בכ-4,000 עובדים - שבהם מלצרים, פקידי קבלה, ראשי צוות בתחומים מסוימים וגם עובדי צווארון כחול - חדרנים, עובדי ניקיון וכו'. "המחסור כבר קיים - באילת פותחים מלון חדש, ואני צריך לגייס 200 עובדים", מספר שמעון לוי, סמנכ"ל משאבי אנוש ברשת מלונות פתאל. "כבר קיימתי 15 ירידי תעסוקה, וחסרים לי עוד 50 עובדים. נסענו להציע עבודה למפוטרי פולגת, אנחנו יורים כמעט לכל כיוון אפשרי".



"כל אחד רוצה להיות עו"ד"



השנים האחרונות, שהתאפיינו בשגשוג כלכלי וירידה באבטלה, גרמו לעובדים להיות בררנים יותר - ופעלו לרעת מקצועות שנחשבים מפרכים, לא מתגמלים או לא בטוחים. כאלה הם, למשל, חלק גדול מהמקצועות החסרים בתעשייה: מסגרים, רתכים, עובדי חיתוך וכדומה. "אנשים לא רוצים לעבוד במקצועות האלה, ויש בזה משהו", אומר גורם הקשור לתעשייה באחת מערי הדרום, "זה מאוד קשה, ומרוויחים שכר מינימום. יש גבול להעלאת משכורות. תעשיינים עושים שיקולי עלות מול תועלת, ובסופו של דבר הם יגידו - את אותו מוצר מייצרים בסין, אז אני אעביר לשם את הייצור".



"כיום בחור צעיר שמשתחרר לא רוצה לעבוד במקצועות טכניים - כולם רוצים להיות עורכי דין", אומר אסף סיידה, רכז פרויקטים ופיתוח כלכלי ברשות לפיתוח הנגב. "פה עובדים עבודה פיסית מ-8:00 עד 17:00. מי שכן עובד בזה הם עולים חדשים, שאין להם ברירה, או מי שעשה הסבה מקצועית".



רפי אלון מתנגד להגדרות האלה. "זה לא מקצוע נחות", הוא מוחה. "מסגרות זה מטוסים בשמים, זה מכונת הכביסה, הפריג'ידר. גם אני התחלתי כך. אני אראה לך מסגרים שמקבלים פי שניים ושלושה משכר מינימום - 8,000-10,000 שקל, יש אצלי אנשי הידראוליקה שמרוויחים 12 אלף שקל".



"אנשים רבים לא יודעים מה היא התעשייה", אומר ברוש. "חושבים שזה מלוכלך, שחור ואפור. תיכנסי למפעל של ישקר בנהריה, עובדים שם בחלוקים לבנים, בחדר נקי, במכונות עם שבבים. זה ממש היי-טק. מפעילי המכונות הם טכנאים והנדסאים. זו גם אשמתנו שלא טרחנו להסביר זאת".



סיעוד, אומרת גורן מאיכילוב, אף הוא מקצוע מפרך: "זה אולי המקצוע הכי קשה שיש לנשים. עובדים במשמרות, וזה יכול להיות גם בשבת או בחג. העבודה מפרכת פיסית ונפשית, והשכר נשחק בשנים האחרונות. אחות מוסמכת חדשה מרוויחה 5,000 שקל ברוטו, בעבור עבודה כל-כך קשה. סטודנטים לסיעוד מעדיפים למלצר, במקום לעבוד אצלנו בסופי שבוע. אני רוצה שיידעו שזה גם מקצוע מלהיב, מרגש, מתאים לכל גיל ומצב, עם יותר ויותר ידע וסמכות".



הפתרון, לפי גורן, הוא להפוך את הסיעוד למקצוע נדרש, וליצור תקציב ותגמולים שימשכו אליו עובדים. "צריך לעשות זאת כיום כדי שיהיה פתרון בעוד ארבע שנים, אבל אני עוד לא שמעתי על צעדים בכיוון הזה. כל זמן שעובר הוא זמן אבוד".



לדברי גורן, המחסור אינו מקומי בלבד. "יש מחסור עולמי באחיות - באירופה, בקנדה ובאוסטרליה", היא מספרת. "בשנים האחרונות נציגים מחו"ל מחכים לאחיות ליד המקום שבו נערכות בחינות הרישוי, ומציעים להן עולם ומלואו בתנאי שיעברו לחו"ל - כולל סיוע בבחינות שם, משכורת נאה והעסקת בני זוג".







ענף המלונאות, לעומת זאת, סובל בעיקר מבעיית תדמית. "דימוי הענף בשנים האחרונות הידרדר מאוד", קובע לוי ממלונות פתאל, "אני מפנה אצבע מאשימה לקברניטי הענף - במשך שבע שנים, בכל שנה הם רצו לעיתונים ודיברו על כך שאחרי החגים ייאלצו לפטר אלפי עובדים. אף-אחד לא רוצה לעבוד בענף בלי יציבות. עכשיו עובדים קשה בהתאחדות המלונות כדי לשפר את דימוי הענף, שנחשב לא יציב".



"לא היתה לנו ברירה", מגיב להאשמות יואב בכר, סמנכ"ל משאבי אנוש בהתאחדות המלונות. "אנחנו הסיסמוגרף הכי רגיש למשברים גיאו-פוליטיים, ולאורך האינתיפאדה ואחריה האיום היה מאוד גדול. בתקופה האחרונה חל שינוי קיצוני לטובה ויש תפוסות גבוהות, והמשמעות היא דרמטית. מ-20 אלף עובדים בתקופת השפל הגענו ל-31 אלף עובדים, ופתאום צריך למלא משרות".



הדימוי הגרוע של הענף, טוענים לוי ובכר, אינו משקף את המצב בשטח. "זה ענף שצעירים יכולים להיכנס אליו, וכמוהם גם עולים חדשים ואמהות חד-הוריות", אומר בכר, "אנחנו נמצאים בכל מקום - גם במרכז וגם בפריפריה. בחלק מהמקומות נותנים כיום מגורים בתנאי מלון, ארוחות וכו', והכי חשוב - זה ענף שלכל מי שנכנס אליו יש פוטנציאל להתפתח, מפקיד קבלה לראש צוות ומשם למנהל מלון. אינספור מנכ"לים של מלונות התחילו כפקידי קבלה. אנחנו תומכים בלימודים, מציעים תוכניות הדרכה ועוד".



"מתוך 15 מסגרים, 14 עלו מרוסיה"



חוסר הנכונות של ישראלים ותיקים לעסוק במקצועות לא אטרקטיוויים הוסווה עד כה בידי שטף המהגרים והזרים שהסכימו לעסוק בהם. "בזמנו איפשרו לנו להביא פועלים זרים, ופלשתינאים מעזה שהיו מסגרים מצוינים", אומר אלון בגעגוע. "לי היו 150 עובדים ערבים - לימדנו אותם, והם עבדו אצלנו 20-30 שנה. אבל סגרו אותם ברצועה, ועכשיו אנחנו במחסור רציני".



גם בתחום התיירות, לפי לוי ממלונות פתאל, היוו העובדים הזרים כוח עבודה מצוין. כרגע יש להם תחליף חלקי בדמות קבוצת מהגרים אחרת: פליטים סודאנים. כרגע, מעריך לוי, מועסקים באילת כ-1,500 פליטים מסודאן, בעיקר בתפקידי ניקיון. "הם הצילו את אילת, תודה לאל שהם פה", הוא אומר. "פנו אלינו משרד הרווחה ועיריית תל אביב", מספר בכר. "ונעתרנו לאתגר של גיוס קבוצת פליטים שגרה במקלטים בתל אביב. הם ירדו בעיקר למלונות באילת. זה שירת אותם, וגם אותנו".



אבל ההצלה האמיתית באה מכיוון העלייה מבריה"מ לשעבר, שהציפה את השוק בכוח עבודה מוכשר בכל התחומים, החל במסגרים וכלה ברופאים כירורגים. "כשהתחיל גל העלייה לפני 15 שנה היתה קפיצה ענקית במספר הרופאים", מספר פרופ' אידו פרלמן, דיקן בית הספר לרפואה בטכניון, "וקצב העלייה, בשילוב בוגרי לימודי הרפואה בישראל, הצליח להדביק את הפער".



"העלייה היתה ישועה בשבילנו", אומרת גורן, "עלו המון אחיות מרוסיה, ובכלל בקרב הציבור הזה הרבה פונים למקצוע. סיעוד הוא מקצוע של מוביליות חברתית. תמיד יש תעסוקה, יש הכשרה טובה והסטטוס טוב".



"מבין 15 מסגרים, יש לי פה 14 שעלו מרוסיה", אומר סוקרצ'י, "לרוב אלה אנשים שלא הצליחו להשתלב במקצועות אחרים, ואין להם ברירה". ולדימיר דרידיגר הוא מנהל מחלקה במסגריה שסוקרצ'י מנהל. הוא מסגר עוד מבירובייג'אן, שממנה עלה לפני 15 שנה. "אני באתי מרוסיה עם המקצוע," הוא מספר. "זה קשה מאוד, פה עובדים בצורה לא כל-כך בטוחה, לא כמו ברוסיה. אבל זה המקצוע שלי".



הבעיה היא, שהעלייה נגמרה זה מכבר. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על ירידה בהגירה לישראל, וחוזים ירידה נוספת בשנים הבאות. מסגרים, רופאים או אחיות שהגיעו לכאן בגיל המעבר כבר עומדים לצאת לפנסיה, והשוק נאלץ להתייצב מול מחסור שהיה אמור להכות בו כבר לפני שנים.



"איפה החינוך הטכנולוגי?"



גם הכשרה היא חלק מהבעיה, והמרואיינים סבורים שהיא חלק מהפיתרון. אחת ההמלצות העיקריות של דו"ח משרד הבריאות היא להגדיל את מסגרות ההכשרה לרופאים, שכרגע לא מסוגלות לקלוט מספיק סטודנטים.



"אם כיום הפוטנציאל של בתי הספר לרפואה הוא 300 רופאים בשנה, אנחנו צריכים להגיע ל-600", אומר פרופ' שלמה גרוסמן, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה. "יש גם צורך בהקמת בית ספר חמישי לרפואה, שיקלוט כ-75 סטודנטים בשנה".



אחת הבעיות הגדולות של לימודי הרפואה היא המחסור במיטות קליניות - כלומר, מיטות חולים שהסטודנטים יכולים לעמוד לצדן בסיורים. התוכנית להגדלת התקנים ולהקמת בית ספר נוסף לרפואה טרם זכתה לתקציב מתאים. לדברי פרופ' גרוסמן, "משא ומתן עם האוצר בדרך כלל מתחיל בגישה לא חיובית, אבל זה הכישרון שלנו - להגיע אתם להבנה. זה צורך לאומי. אסור שישראל תרד בדרגה, ואני מקווה שנצליח לשכנע אותם בזה".



כצפוי, קמו לבית הספר החדש גם מתנגדים. "קודם כל, בית ספר חמישי לא יגדיל את מספר הסטודנטים בצורה משמעותית", אומר פרופ' פרלמן. "כל בתי הספר הקיימים יכולים לגדול בהתאם למספר המיטות בישראל. אם המטרה היא הגדלת מספר סטודנטים, לא צריך להשקיע כל-כך הרבה כספי ממשלה בבית ספר חדש. אנחנו גדלנו מ-80 תלמידים ל-95. כדי לגדול ל-120-130 נצטרך השקעה גדולה, אבל לא כמו זו שכרוכה בהקמת בית ספר נוסף, שיוכל לקלוט עד 150 סטודנטים להערכתי - כך שההבדל לא גדול".



אולי אתם מתנגדים גם מטעמי שמירה על טריטוריה?



"גם. מבחינת העוצמה של המחקר, אני לא חושב שיש טעם בבתי ספר קטנים במקום אחד גדול. עדיף מבחינתי שירחיבו את בית הספר בטכניון, עם קמפוס נוסף ותוכנית חדשה, וכך נוכל ליצור שיתוף פעולה פורה".



התוכניות להגדלת מספר הרופאים אולי לא מתוקצבות עדיין, אבל לפחות הן קיימות. סיעוד, אומר פרופ' גרוסמן, הוא בעיה קשה יותר. "היכולת של הכשרת אחיות מוגבלת, גם כן בשל מחסור במיטות קליניות", הוא אומר. "אנחנו עוד לא יודעים איך נתגבר. אנחנו לוחצים על אוניברסיטאות ומכללות להכשיר יותר אחיות, ואני מקווה שנוכל לצמצם את הפער".



עניין של גיאוגרפיה







לא כל האזורים סובלים מהמחסור באותה מידה. הפריפריה, כרגיל, נפגעת ראשונה. "באיכילוב עוד אין ממש מחסור ברופאים", אומר פייר, "באופן יחסי יש לנו יותר ביקוש לסטאז' והתמחות. אנחנו נהנים מהיוקרה של בית החולים, וממיקום במרכז תל אביב. אבל בתי החולים בפריפריה סובלים".



המחסור בעובדי תעשייה מורגש מאוד בנגב, שכן שם מרוכזות תעשיות הלואו-טק - מתכת, פלסטיקה וכדומה - הדורשות כוח עבודה טכני מיומן. לדברי סיידה מהמרכז לפיתוח הנגב, באזור יש מחסור אפילו במהנדסי תוכנה, בחברות כמו אמדוקס ונס טכנולוגיות.



"מהנדסים והנדסאים באים מהמרכז כדי ללמוד בנגב, למשל באוניברסיטת בן-גוריון, וכשהם מסיימים יש להם שתי חלופות: להישאר בנגב, או לחזור לבית של אבא ואמא. למה שמהנדס חשמל יישאר פה, כשהוא יכול למצוא את אותה עבודה בהרצליה פיתוח, ולחיות במרכז? יש בעיה קשה של חוסר ראייה מרחבית של הנגב כמקשה אחת. כיום הנגב מורכב מ-33 רשויות, וכל ראש רשות הוא פוליטיקאי שעושה לביתו. אין כמעט ראשי רשויות שרואים את הנגב כמכלול", מתריע סיידה.



מלונאות היא ממילא עניין של גיאוגרפיה: בכר מעריך כי במלונות בים המלח ובאילת חסרים יותר מ-1,000 עובדים - פשוט כי יש שם יותר מלונות. לוי טוען שהסיבה היא אחרת. "המענק לחיילים משוחררים כבר לא אטרקטיווי כמו פעם. בעבר חיילים משוחררים היו נוהרים לאילת בגלל העבודה המועדפת, אבל כיום הם לא באים יותר. מעדיפים להישאר קרוב לבית, להרוויח אותו סכום במלצרות ולגור אצל ההורים", הוא אומר.



דווקא בסיעוד, המיקום הלא מרכזי יכול להוות גם יתרון. "ערבים רבים מאזור הצפון לומדים סיעוד", מספרת גורן, "הם מתחילים לעבוד פה, אבל נרשמים ברמב"ם בחיפה, וברגע שיש משרה פנויה הם קופצים עליה. לכן, בצפון יש פחות מחסור".



לוי טוען, כי בתחום המלונאות חסרות הכשרות לעובדים בשל קיצוץ בתקציבי ההסבות המקצועיות למובטלים. "צריך להחזיר את ההכשרה במלונאות לאלתר, במסגרת דמי אבטלה - אף-אחד לא ישלם 20 אלף שקל לקורס טבחות על חשבונו".



אך את ההאשמות החמורות ביותר כלפי המדינה מפנים דווקא התעשיינים. "לפני 15 שנה מערכת החינוך ירדה מהחינוך המקצועי-טכנולוגי, וכל התיכונים נהפכו לבתי ספר מקיפים", אומר ברוש. "המטרה היתה שכולם יעשו תעודת בגרות. מצד אחד, הם לא השיגו פריצות דרך משמעותיות בעניין הזה, ומצד שני - אלפי בני נוער שבעבר היו עוברים הכשרה ומגיעים לתחום התעשייה, לא הגיעו אליו".



בהעדר פתרון ממלכתי, מנסים התעשיינים לפתור את הבעיה בעצמם. התעשיין רפי אלון הקים 30 עמדות להכשרת רתכים במפעל שלו בשדרות, בעלות של 600 שקל לשעת לימוד. "הקמתי קורס ראשון בשיתוף עם מכללת ספיר, ערכנו שני קורסים מוצלחים עם התחייבות שהתלמידים מתחילים לעבוד אצלנו, וכך היה", הוא מספר.



"כשהתחלתי לעשות קורסים הבנתי כמה זה לא פשוט - לשכת העבודה מרשה לקחת רק מובטלים שמקבלים דמי אבטלה, והורידו למובטלים 1,000 שקל מדמי האבטלה על הקורס. משרד התמ"ת הציע לי מימון של פחות משליש מעלות הלימוד. זה היה מגוחך, ועזבתי את זה".



"הניסיון של אלון ראוי להערכה", מגיב ברוש. "אבל תעשיין לא צריך לעסוק בהכשרה, זה לא במסגרת האחריות שלו". ברוש טוען כי משרד החינוך הכיר בטעות שעשה כשביטל את החינוך הטכנולוגי, והוא מקדם בחשאי תוכנית לחידושו. "לפני כשלוש שנים הבנו מה המגמה, ויזמנו פנייה למשרד החינוך. הם נענו בשילוב רשתות החינוך אורט ועמל, ונפתחו תשע כיתות פיילוט שנועדו לשלב תעודת בגרות מלאה עם תעודת טכנאי. לפני שנה נפתחו עוד תשע כיתות, ובשנה הבאה צפויות להיפתח עוד 60.



"הצפי הוא כ-2,500 בוגרים בשנה, והתוכנית לעתיד היא להגיע אפילו ל-5,000. התוכנית הזו תניב פירות בעוד שמונה עד עשר שנים - כי מדובר בארבע שנות תיכון, ועוד צבא. כל כיתה מלווה על-ידי תעשיין, והצבא אף הוא הסכים להקצות כ-100 מורים ומורות חיילים".



זו נשמעת תוכנית מאתגרת, לתלמידים שאולי מראש מתקשים קצת בלימודים.



"זה מאתגר, אבל לא כל מי שנחשב מצטיין בחמישית יהיה זה שיצליח בחיים. ברגע שהמערכת מתגייסת, אנחנו מקבלים תגובות מצוינות. אני עצמי טכנאי אלקטרוניקה בוגר מערכת אורט, ואני לא מצטער על כך כלל". אנשי משרד החינוך סירבו להגיב, בטענה כי הם עומדים לחשוף את התוכנית לחינוך טכנולוגי בקרוב, ואינם מעוניינים בחשיפה מוקדמת.



"ההכשרות של התמ"ת זכו להצלחה מוגבלת", אומר ברוש, "אני לא יודע למה. לא הכשירו אנשים מתאימים, או שהבעיה בחומר הנלמד".



שלום בן-משה, מנהל אגף בכיר להכשרה ופיתוח כוח אדם במשרד התמ"ת, מגיב: "כל התקציב שלי ל-2007-2006 הלך בעיקרו למקצועות האלה - לתעשייה. בדבר אחד ברוש צודק, וזה שיש בעיה עם בחירת האנשים להכשרה. האוצר קבע לפני שלוש שנים שאפשר להכשיר אנשים רק מתוך מאגר מקבלי הבטחת הכנסה. מדובר באנשים מוגבלים, נכים ומבוגרים שעברו את כל מדורי הגיהנום, ואין להם כל עניין לפתוח בקריירה חדשה במקצוע פיסי וקשה. מקבל דמי אבטלה שרוצה לעבור הכשרה מקצועית כרגע, מנכים לו 30% מדמי האבטלה שלו. לכן אנשים הולכים לעבוד ולא לעבור הכשרות".



ברוש מסכם: "בלי כוח אדם, התעשייה לא יכולה להתפתח. אני שואל חבר תעשיין בתחום המתכת, 'בכמה משמרות המכונות שלכם עובדות?' והוא אומר: 'עזוב, תן לי עובדים למשמרת ראשונה'. אם היתרון של התעשיה הישראלית הוא במשאב האנושי, כרגע אין לנו מספיק אנשים כדי להיות תחרותיים".


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully