פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כלכלת ישראל: דו"ח מצב

      בנק ישראל פרסם לפני שבועיים את הדו"ח השנתי. הזדמנות טובה לסכם את אחת השנים הטובות ביותר שידעה הכלכלה הישראלית

      משבר הסאבפריים, המיתון בארה"ב והאירועים הדרמטיים שהתרחשו בשוקי ההון הבינלאומיים בחודשיים האחרונים מיקדו את תשומת הלב של המשק בנעשה בעולם הרחב. אבל רגע לפני שנשקע מבוקר עד ליל בניסיון להעריך את השפעות המשבר הגלובלי על המשק הישראלי, כדאי להציץ בדו"ח בנק ישראל השנתי שפורסם לפני שבועיים - הזדמנות טובה לסכם את אחת השנים הטובות ביותר שידעה הכלכלה הישראלית.

      1. תוצר המשק הישראלי - הערך של סך הסחורות והשירותים - הסתכם ב-2007 ב-652 מיליארד שקל. בדולרים זה נראה כיום מרשים במיוחד, על רקע הזינוק בשער החליפין של השקל מול המטבע האמריקאי: התוצר בישראל מתקרב לכ-200 מיליארד דולר. בארבע השנים האחרונות צומח המשק הישראלי בקצב גבוה של כ-5% ויותר - כפול מהצמיחה של רוב המדינות במערב. כמובן שהאוכלוסייה בישראל צומחת בקצב גבוה בהרבה מהמערב: כ-2% לשנה - פי שניים מארה"ב ופי שלושה מאירופה. אבל גם כאשר בוחנים את התוצר לנפש בישראל מגלים כי הוא צמח בשנים האחרונות בקצב גבוה יותר. האכזבה הגדולה מגיעה כמובן כאשר בוחנים את התוצר לנפש בישראל בפרספקטיווה ארוכה. או אז, כל הסופרלטיווים שאנחנו אוהבים להרעיף על עצמנו, בעיקר בערבי חגים לאומיים, נראים קצת תלושים מהמציאות. בעשור האחרון צמח התוצר לנפש בישראל בשיעור ממוצע של 1.6% בשנה - נמוך משמעותית מאירופה (2.5%) וממדינות OECD (המדינות המפותחות), שם הוא צמח ב-2.7% בשנה. התוצאה היא שהתוצר לנפש בישראל היה 22.5 אלף דולר בסוף 2007 - גבוה רק בכ-10% מרמתו ב-2000. ישראל נותרה מאחור. נחמה מסוימת יכול האזרח הישראלי לשאוב מכך שכאשר מודדים את התוצר לנפש בישראל במונחים של כוח קנייה הוא עולה לכ-25.8 אלף דולר - כ-80% מרמתו במדינות המפותחות.

      2. יש הרבה נתונים בדו"ח בנק ישראל שיכולים להסביר את חוסר ההצלחה של המשק הישראלי במיצוי פוטנציאל הצמיחה שלו, אבל נראה כי אחד הפרמטרים החשובים ביותר שמסבירים את זה הוא שיעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי. שיעור ההשתתפות בישראל הוא מהנמוכים בעולם: 54.5% לעומת 76.8% בארה"ב ו-72.4% במדינות המפותחות. לנתון זה השפעה דרמטית על הפריון, העוני, הצמיחה והאי שוויון במשק הישראלי. את השפעת שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה אפשר לראות בפער הגדול בין התוצר לנפש לבין התוצר לעובד. בעוד שהתוצר לנפש בישראל נמוך משמעותית מרוב המדינות שאליהן אנחנו רוצים להידמות, הרי שהתוצר לעובד בישראל דומה לממוצע במדינות OECD.

      3. שיעור האבטלה בישראל ירד בשנה שעברה לשפל של עשור, 7.3%, לשמחתם של הפוליטיקאים וכלכלנים רבים. אבל השוואה בינלאומית תקרר את כולם: האבטלה בישראל נותרה גבוהה מאוד. בעשור האחרון השיעור הממוצע שלה היה 9.0% לעומת 4.9% בלבד בארה"ב. אפילו באירופה, שבה יש מדינות רבות מוכות אבטלה, שיעור האבטלה נמוך משמעותית - 7.4%.

      4. רבות דובר בשנים האחרונות על הקיצוצים התקציביים הגדולים שביצעה הממשלה. מה שנשכח מרבים הוא שהקיצוצים האלה בוצעו לאחר שהממשלה התנפחה לממדים מפלצתיים במונחים בינלאומיים. בעשור האחרון היו הוצאות הממשלה כ-49% מהתוצר במשק לעומת 36.8% בארה"ב ו-45.7% באירופה.

      5. המשק הישראלי מפגין בחודשים האחרונים עוצמה יוצאת דופן מול המיתון בארה"ב והמשבר הפיננסי הגלובלי - למרות שהוא אינו חלק מהשווקים הדוהרים של המזרח הרחוק. אחת הסיבות לכך היא המאזן הפיננסי יוצא הדופן של ישראל: בניגוד לארה"ב וחלק גדול מהשווקים המתעוררים במזרח אירופה, לישראל יש כבר חמש שנים עודף גדול במאזן התשלומים: פער חיובי גדול בין היצוא ליבוא, ובזרמי ההון אל המשק ומחוצה לו.

      6. תנאי הסחר של ישראל - היחס בין מחירי היצוא והיבוא - הורעו דרמטית בשבע השנים האחרונות, דבר שאמור היה לפגוע משמעותית ביצוא הישראלי. אבל היצוא ממשיך להיות מנוע הצמיחה העיקרי של המשק: הוא כמעט הכפיל את עצמו בחמש השנים האחרונות, בעיקר תודות ליצוא ענפי ההיי-טק. קריסת הדולר בחודשים האחרונים וההאטה בארה"ב - שוק היעד העיקרי של ההיי-טק הישראלי - מציבות אתגר קשה הרבה יותר ליצוא ב-2008.

      7. אחת הסיבות העיקריות שאותן מונים כלכלנים בעולם למשבר בארה"ב היא קדחת הצריכה, האשראי והבזבוז של האמריקאים בעשור האחרון. בישראל, יופתעו הקוראים שאינם חובבי מקרו, המצב הפוך. בשנה האחרונה נרשמה אמנם קפיצה חדה בצריכה של הישראלים, ונתוני היבוא של מוצרים בני קיימא שפורסמו השבוע מגלים כי היא נמשכת ברבעון הראשון של 2008. אבל למרות הירידה בשיעור החיסכון של הישראלים, שיעור החיסכון של המשק נותר גבוה - גם מפני שרמתו היתה גבוהה מאוד וגם משום שהממשלה הציגה מדיניות פיסקלית אחראית בשנים האחרונות. הקשר המסורתי בין החיסכון להשקעה במשק ניתק בשנתיים האחרונות משום שהמשק נהנה מעודף גדול בחשבון השוטף, המאפשר לו להגדיל את ההשקעות בלי להגדיל את החיסכון ובלי לייקר את גיוס המקורות.

      כיום, כאשר החיסכון הלאומי של ישראל הוא גבוה יחסית לשיעור ההשקעה, יכול המשק לממן ללא בעיה עלייה ברמת החיים. המצב בארה"ב הוא הפוך.

      גמישות העבודה של כלכלני בנק ישראל

      פרסום הדין וחשבון השנתי של בנק ישראל הוא חגיגה לכל חובבי המקרו-כלכלה הישראלית: 323 עמודים גדושי נתונים, ניתוחים, פרשנויות, תחזיות, תרשימים, טבלאות וגרפים על המשק הישראלי. בשנים האחרונות נהפך הדו"ח השנתי של בנק ישראל למרתק ומעניין, כאשר כלכלני הבנק הפסיקו בהדרגה לספק רק טבלאות ונתונים יבשים והגדילו דרמטית את המינון של ניתוח העומק על שאלות מבניות בכל תחומי המשק.

      לקורא חשדן של הדו"ח נדמה לפעמים שבעקבות חשיפת תנאי השכר בבנק ישראל, כלכלני הבנק לא מתלהבים בשנים האחרונות לעסוק בשאלות מבניות הקשורות בעניינים אלה. עניינים הקשורים ל"גמישות שוק העבודה" או הנזקים האדירים של מונופולים ממשלתיים לא זוכים לניתוח מעמיק במיוחד או שהם נדחקים לשולי הדו"ח. אבל אם נתעלם מהנקודות שבהן קשה לכלכלני בנק ישראל לעסוק מסיבות אישיות, הדו"ח השנתי של הבנק המרכזי הוא עדיין המסמך המקרו-כלכלי החשוב והרציני ביותר שמתפרסם בישראל.