1. פרסומות - הן רודפות אותך, מבהילות אותך בעוצמת הסאונד כשאתה מעביר עליהן את העכבר בתמימות, ועם הזמן הן רק הולכות ונהפכות גדולות יותר וצעקניות יותר. פרסומות הדיספליי -באנרים - באינטרנט הן הדבר הכי מציק, הכי מעיק והכי מעצבן שיש, ועל אף שהן מטרידות כבר שנים, לא נראה שהעסק ייסגר. בוועידת COM.Vention ציין אילן שילוח, מנכ"ל מקאן אריקסון, כי בעוד באתרים בחו"ל המספר הממוצע של באנרים באתר הוא 14, בישראל 2008, המתקדמת והחדשנית, המספר מגיע ל-100.
תופעת "עיוורון הבאנרים", לפיה הגולשים לא מסתכלים על באנרים, היא הסיבה שהם הולכים ונהפכים טורדניים או שבעלי אתרים מציעים פתרונות יצירתיים כמו "האתר בטעינה" הידוע לשמצה. נכון, יש תוכנות שחוסמות את המפגעים, אבל גם הן לא תמיד עושות עבודה מושלמת, ולא בכל מקום עבודה ניתן להוריד אותן.
2. זבלים - על הבכורה של הפרסומות כדבר המעצבן ביותר יכול לאיים רק דבר אחד: הספאם. לא מדובר רק בהררי דואר הזבל שסותמים את תיבות הדואר מדי יום, אלא גם באפליקציות בפייסבוק, שבאמצעותן חברינו נהפכים לספאמרים הגרועים ביותר. בנוסף, יש גם מיני תוכנות, שמגדירות אתר שמעולם לא שמענו עליו לאתר הבית שלנו, או מתקינות סרגלי כלים שהסרתן היא הרפתקה גוזלת זמן ומעיקה בפני עצמה.
3. שיווק 2.0 - למרות השם הסקסי, בדרך כלל מדובר בלא יותר מהצקה של מפרסמים לגולשים תמימים באתרים בעלי אופי קהילתי. המשווק 2.0 משאיר הודעות שיווקיות בפורומים ובטוקבקים, בדרך כלל תוך התחזות לגולש מן השורה. הוא פותח פרופיל בפייסבוק ושולח ל"חברים" עדכונים או מפציץ את התיבות בדואר האלקטרוני שלהם במסרים שיווקיים מעיקים.
4. פרטיות - הרשתות החברתיות שבהן משתפים גולשים את תמונותיהם - מברית המילה שלהם ועד לחתונה - מצליחות להשכיח לא פעם את העובדה כי ברגע שהעלת תוכן כלשהו לרשת אין כל דרך לשלוט עליו. במלים אחרות, אם אתה לא רוצה לראות מחר תמונה מביכה שהעלת היום, עדיף שכלל לא תעלה אותה לאינטרנט. בעת השימוש בגוגל, כל שאילתה וכל מחרוזת חיפוש נשמרת אי שם. עבור גולשים שעדיין לא מודעים לכך זו בעיה אחת. אבל גם כשהגולש מכיר את העניין, זה לא תמיד מונע ממנו מלבצע חיפוש מהמחשב הפרטי שלו.
5. חברי כנסת - למה להיות מדינה מתקדמת, אם אפשר לחקות את חופש הביטוי המוערך של איראן או סין? למה שלא ננסה לצנזר את האינטרנט, לסגור אותו לתנועה בשבת ולהלביש אותו ציצית וכיפה? הצעת החוק הפרטית של ח"כ אמנון כהן, ש"ס - הידועה לגולשים בשם קוד 892 - המגבילה גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים באמצעות זיהוי על פי שנת לידה ומספר תעודת זהות, זכתה לתמיכה נלהבת של שר התקשורת אריאל אטיאס, ועברה בקריאה ראשונה בכנסת. תעודת עניות גדולה מזו לממשלת ישראל קשה לדמיין.
6. אטיות - הפס הרחב בישראל, ובכן, אינו רחב במיוחד - בלשון המעטה. רק באחרונה אמר אבי גבאי, מנכ"ל בזק, בוועידת COM.Vention כי החיבור הממוצע ללקוח בישראל הוא רוחב פס של שני מגה-בייט, לעומת מהירויות גבוהות יותר בעולם, שמגיעות גם ל-100 מגה-בייט. עם כל הכבוד למגמה הצומחת של צפייה בווידיאו אונליין, לא פעם הצפייה בסרטון קצר ביוטיוב נהפכת לחוויה המצריכה סבלנות, עצבים חזקים ושקית פיצוחים להעביר את הזמן עד שהסרטון נטען. במקרים של פרקים שלמים או סרטים באורך מלא - המצב חמור הרבה יותר.
7. היעדר מדידה - כולם רוצים בזה, כולם מדברים על זה, כולם אומרים שזה נחוץ וקל לביצוע, אבל אף אחד, עד היום, לא הצליח להרים מערכת מדידה אחידה לרייטינג של אתרי אינטרנט בישראל. צעדים ראשונים אמנם נעשו - נערך מכרז ונבחרה זוכה - אבל תוצאות בפועל? יוק. המצב בשטח מעיד על סחבת ישראלית אופיינית. מי שמעוניין בנתונים השוואתיים על הגלישה בפורטלים בישראל יצטרך להסתפק בסקר המודעות שמספקת TNS טלסקר, לנחש או לבקש מהאתרים עצמם.
8. זה רע להיות ישראלי - איזה כיף לגלוש לאתרי מותגי אופנה אמריקאיים כמו גאפ או בננה ריפבליק ולראות איך נראה אתר קניות מלוטש ומזמין, כמותו לא קם במחוזותינו. אבל השופינג? זה רק בעיניים. רבים מהמותגים האמריקאיים לא מבצעים משלוחים מחוץ לגבולות ארה"ב, ואופציית הדוד מאמריקה נותרת רלוונטית מתמיד. מי שממש מתעקש יכול לעשות זאת דרך גורם שלישי שייגבה עבור השירות עמלה נאה. ואולם, גם הוא לא יוכל לעזור למי שחפצה נפשו לרכוש שירים ב-iTunes, או לגלוש לאתרים דוגמת פנדורה, שסגרה את שעריה בפני גולשים מחוץ לארה"ב. חצי סיכה על מפת העולם - גירסת האינטרנט.
9. ריכוזיות - למרות שיעור החדירה הגבוה של האינטרנט המהיר לישראל, עם תקרת זכוכית של ארבעה מיליון גולשים ל"זנב הארוך" אין הרבה סיכוי. שוק האינטרנט בישראל, כמו שוק התקשורת בכלל, מתאפיין בריכוזיות גבוהה במיוחד, שמקשה מאוד על שחקנים קטנים להרוויח. לפי סקר TIM האחרון למארס, החשיפה לגוגל היא כ-90%, לוואלה כ-70% ול-ynet כ-60%. ואמנם, בשנה האחרונה נהנו וואלה ו-ynet ממרבית ההכנסות מפרסום באינטרנט, בעוד ששחקנים בינוניים התכווצו או דרכו במקום. עם קצת יותר תחרות ופחות ריכוזיות היינו מקבלים יותר אתרים שמספקים תוכן טוב יותר.
10. זמינות - מסנג'ר, דואר אלקטרוני, פרופיל ברשת חברתית, בלוג, טוויטר, אתרי שיתוף קבצים - מגוון הדרכים ליצירת קשר ולעדכונים אונליין הולך וגדל כל הזמן, לצד הקלות הבלתי נסבלת של חברים או סתם נודניקים מהעבר למצוא אותנו, לראות את תמונות החתונה אליה לא הזמנתם אותם ולעשות לכם poke בפייסבוק כמחווה חברית אצילית. ברור. אם בעבר עוד היה אפשר להתחמק ממיילים בתירוץ שאנחנו פשוט לא מול המחשב, הגיע האייפון ויתר הטלפונים החכמים, וסתמו את הגולל על כל התירוצים. זהו, אין לאן לברוח יותר.
עשר המכות הכי מעצבנות באינטרנט
מעיין כהן
22.4.2008 / 8:22