משפחת מוסאיוף דורשת 3% מרווחי התחנה המרכזית בירושלים

הקדש הוא הסדר משפטי במסגרת כללי הנאמנות המיועד להסדרה חוקית וממוסדת של נכסים המיועדים למימוש מטרות ציבוריות. הקדש מוסאיוף הוא הקדש דתי-משפחתי שנוסד ב-25'. להקדש נכסים רבים בירושלים ובהם שטחים בשכונת הבוכרים, רוממה ובית צפאפה.



התחנה המרכזית בירושלים משתרעת על כ-102 דונם. רובה המוחלט היה שייך לעיריית ירושלים, ונרכש ב-63' על ידי חברת נצבא. מאוחר יותר נמכר מחצית השטח לאמות. למרות זאת, 3.2 דונמים - 3.1% מהשטח - היו שייכים להקדש מוסאיוף, ולאורך השנים לא טרחו לפנות אליו כדי לרכוש את חלקו. עם השנים, במסגרת פרצלציה (חלוקה מחדש של המגרש) השתלטו אמות ונצבא על החלקה של ההקדש, וב-95' יזמו עם עיריית ירושלים את הקמת התחנה המרכזית החדשה והשקיעו בבנייתה כ-300 מיליון שקל.



לפי החלטת בית המשפט, ההקדש אכן זכאי להשתתפות בהכנסות התחנה המרכזית, רטרואקטיווית, החל מאוקטובר 2000, שאז הוכרה לראשונה זכות הבעלות של ההקדש בחלקה. כמו כן, ייהנה ההקדש מרווחים שנעשו בשטחי שירות אחרים בתחנה. בתחנה המרכזית יש 5,000 מ"ר למסחר, שהושכרו בכ-50 דולר למ"ר (נכון ל-2002). כמו כן, מושכרים בתחנה גם משרדים בשטח של כ-9,500 מ"ר שהושכרו ב-2002 ב-12-13 דולר למ"ר.



"לא נשלם להם דבר"



לפי בדיקת שמאי מקרקעין אלעד גרשונוביץ, שנעשתה ב-2002, שווי הנכס של ההקדש נאמד ב-2 מיליון דולר, בעוד ששווי התחנה נאמד ב-65 מיליון דולר. להערכתו, כיום המחירים גבוהים ב-10%-15%, ובסך הכל מדובר בהכנסה של כ-12-13 אלף דולר בחודש שמגיעה להקדש.



בעקבות דחיית הערעור של אמות, שוקדים נאמני ההקדש ממשרד עוה"ד ירון רבינוביץ', בניסוח פנייה לאמות השקעות והתחנה המרכזית ירושלים כדי לגלות להקדש את כל המסמכים הנוגעים לעניין. על פי החוק, זכותו של ההקדש לדרוש את הריסת התחנה במידה שהחברות לא יעבירו לו את הכספים המגיעים לו.



עו"ד דב פישלר, המייצג את אמות ונצבא, אמר בתגובה: "בית המשפט המחוזי החליט עקרונית כי על ההקדש לקבל 3.1% מהזכויות בתחנה, אך עם זאת יש לו חוב של 10 מיליון שקל הוצאות של הקמת התחנה, ולכן הודענו לו על קיזוז ולא נשלם להם דבר".



עו"ד קרן זמיר אלימלך ממשרד הנאמן על ההקדש אמרה בתגובה: "הערעור בעליון תלוי ועומד. עם זאת, במסגרת הערעור ניתן גם צו עיכוב ביצוע שלמעשה מותיר את ההקדש על קנו. כך או כך, חובתם של החברות לשלם עומדת בעינה שגם אם יבוטל ההקדש יצטרכו הן לשלם מלוא הסכומים למי שיבוא בנעלי ההקדש. היות שהקרקע היא מוסדרת, שמורה להקדש הזכות לבחור בין הותרת המבנה על כנו מבלי לשלם פרוטה, או להרוס את המבנה ולהחזיר את קרקע לבעליה".