סוף עונת ההסכמים

בסוף השבוע נחתם הסכם השכר במגזר הציבור. הגמלאים הם המרוויחים הגדולים ויוסי וסרמן הוא המנצח. המפסיד הגדול הוא רן ארז

נחמיה שטרסלר

בשקט בשקט, כמעט בלי תקשורת, התרחשה בסוף השבוע מהפכה קטנה במגזר הציבורי. בעוד שכל הזרקורים הופנו להסכם השכר שעליו חתם יו"ר ההסתדרות עופר עיני בשם 700 אלף עובדי המגזר הציבורי, נחתם הסכם היסטורי הנוגע לפנסיה של 550 אלף גמלאי המגזר.

מדובר בפנסיה תקציבית שעד כה היתה צמודה לשכר, אך מעכשיו תהיה צמודה למדד. זהו חלום ישן של אגף התקציבים באוצר שהוגשם. האוצר יחסוך כמה מיליארדי שקלים בטווח הארוך, אך גם הגמלאים יצאו מהמשא ומתן עם כמה הישגים לא מבוטלים.

עד כה נעשה עדכון הפנסיה אחת ל-5-7 שנים בממוצע, בעת שנחתם הסכם שכר במגזר הציבורי. מעכשיו הפנסיה תעודכן אחת לשנה, בפברואר, בלי כל קשר להסכמי השכר. אמנם בשיטה הקודמת קיבלו הגמלאים יותר משום שהשכר במגזר הציבורי עולה בקצב מהיר יותר מעליית המדד. ואולם, משום שהסכמי השכר נחתמים מדי כמה שנים, היו כאלה שפשוט לא הספיקו ליהנות מהעדכון - הם הלכו לעולמם קודם לכן. מעכשיו העדכון יהיה קבוע ומסודר, מדי שנה, בלי קשר לסכסוכי העבודה התקופתיים בין האוצר להסתדרות.

כדי להשיג את ההצמדה למדד היה האוצר מוכן לשלם לא מעט. הוסכם שהגמלאים יקבלו תוספת שכר (שחלקה נקרא תוספת שחיקה) של 10%-17% - תוספת מכובדת לכל הדעות. כמו כן, תוקם להם "קרן רווחה" שתשמש לנופש והשתלמויות וגם ל"סידור עבודה" לכמה מקורבים מבין פעילי ההסתדרות.

הבעיה היא גמלאים שיוצאים לפנסיה תקציבית בגיל צעיר, למשל, אנשי צבא שיוצאים לפנסיה כבר בגיל 45. מבחינתם יש כאן הרעה מוחשית בתנאים, כי כאשר מדובר בפנסיה ל-35 שנה - ההפסד של הצמדה למדד מול הצמדה לשכר הצבאי (שעולה מעבר למדד) הוא ניכר.

ניתוח הסכם השכר ל-700 אלף עובדי המגזר הציבורי מלמד שמדובר בהסכם טוב לשני הצדדים. העובדים יקבלו תוספת של 5% שתשולם עד לסוף 2009. זו תוספת הגיונית שהתקציב יכול לעמוד בה. עיני הוכיח אחריות משום שהבין שאם ידרוש ואף יקבל יותר - זה ייגמר בחריגה בתקציב, במשבר ובקיצוצים בשכר - כמו שקרה ב-2003.

הבעיה היא שההסכם נחתם לטווח קצר מדי, רק עד סוף 2009. אבל ב-2010 יתקיימו הבחירות הבאות, ואז יופעל לחץ על הממשלה לתוספות שכר נוספות, ולפני בחירות הממשלה רגישה הרבה יותר. הסכם שכר ארצי שכזה צריך היה להימשך לפחות עד 2012, כדי להביא קצת שקט ויציבות למשק.

אך בינתיים נגמרה עונת הסכמי השכר הגדולים. חוץ מההסכם למגזר הציבורי, היא כוללת גם את הסכם הרפורמה עם המורים בבתי הספר היסודיים וההסכמים עם המורים בבתי הספר התיכוניים והסגל האקדמי. ברקע נשארת פצצת זמן מתקתקת אחת: הסכם השכר עם הרופאים.

המנצח הגדול של עונת ההסכמים הוא יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים. הוא השיג תוספת שכר של כ-30% למורי היסודיים, במסגרת רפורמה הכוללת הגדלת שעות העבודה הפרונטליות של המורים וחיזוק מעמד המנהל.

המפסיד הגדול הוא רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודיים. הוא השבית את התיכונים לתקופה ארוכה מאוד, גרם נזק לתלמידים, ולא השיג דבר למורים. הם יקבלו את ה-5% שמקבל כל המגזר הציבורי, ועוד תוספת של 4.5% שתשולם רק עד סוף יוני. אם עד אז לא ייחתם הסכם רפורמה בתיכונים (ואין סיכוי שייחתם), ה-4.5% יקוזזו. כנראה שצריך מנהיג אחר, הגיוני יותר, כדי לבצע את המהפכה הדרושה בתיכונים.

המרצים הבכירים הם המרוויחים הגדולים מסיבוב הסכמי השכר האחרון. הם השביתו את האוניברסיטאות לתקופה ארוכה וקירקסו את האוצר. הם השיגו תוספת שכר של 24.2% - הרבה מעבר לשחיקת שכרם. עיקר התוספת הולך לבכירים, בלי רפורמה ובלי טיפול בבעיית בריחת המוחות.

מה שנשאר ברקע הוא הסכם הבוררות עם הרופאים. הם דורשים תוספת שכר של 60%, אבל רוצים להשיג תוספת של 24%, כמו המרצים. האוצר מדבר על תוספת של 5%, אך יודע שישלם יותר.

הבעיה היא שמדובר כאן בבוררות שיכולה להחליט הכל, בלי התחשבות במגבלת התקציב. אם זה יקרה, מיד יסתדרו בתור האחיות ועובדי המינהל והמשק בבתי החולים - שידרשו תוספת דומה. גם להם יש כוח להשבית את בתי החולים. אחריהם יתייצבו המהנדסים וכל שאר האיגודים שלא רוצים להישאר מאחור.

לכן, החלטה לא שקולה של הבוררים עלולה לערער את הסכם השכר במגזר הציבורי, ולהביא את המשק לתהליך הרסני, שבסופו נשלם כולנו את המחיר - בלימת הצמיחה ועלייה באבטלה.

אך כל עוד זה לא קורה, ראוי לברך את עיני ושר האוצר רוני בר-און שהצליחו לחתום על הסכם סביר במגזר הציבורי, בתקופה של עלייה בחוסר הוודאות במשק, סכנת אינפלציה וממשלה חלשה שלא שולטת בקואליציה ובכנסת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully