חיית שטח

שנתיים וחצי הוא התכונן, נסע למרוקו, צלח דיונות, למד את טכניקת הנהיגה בשטח, השקיע הון
עתק. כאיש הון סיכון החושב באחוזים הוא אמנם הביא בחשבון כי יש סיכוי גדול שלא יסיים
את המרוץ ("30% מהמשתתפים מסיימים. אז תמיד יש סיכוי של 70% שלא לסיים").



כמי שמאמין בהשפעתו של המזל על האחוזים האלה הוא גם הניח שאינספור דברים עלולים לחבל
בסיכוייו ("למשל אבן שתועף על ידי רכב מתחרה ותפוצץ את הרדיאטור שלך"). אבל לרגע
הוא לא חשב שלא ייצא כלל לדרך. וזה כידוע מה שקרה. החשש מפני פיגועי טרור של
אל-קאעדה הכריע, והמרוץ האגדי בוטל. ערמוני חזר למשרדו שבבוסטון כולו אכזבה
ותחושת החמצה.

בתפיסה המקובלת, דמותו של ערמוני מגלמת ניגודים. מצד אחד איש הון סיכון מעונב,
מהצד השני נהג רכב שטח מאובק. אבל לא צריך אלא לגרד קצת את פני השטח כדי לזהות
שאלו רק שני ביטויים שונים של דבר אחד, ושערמוני הוא איש ההון סיכון של העידן
הנוכחי.



"אני אדם שישאף להצטיין או לנצח בכל מסגרת, לדחוף הכי קדימה שאפשר",
מגדיר הוא עצמו. "זה מתחבר גם לתפקיד שלי כעת, שותף בקרן הון סיכון. אנשים רבים
חושבים שאני עושה את זה בגלל הכסף. האמת היא שהחלטתי לעשות את זה בלי שהיה לי
מושג אם בקרן הון סיכון עושים יותר כסף מבחברת היי טק. אני עושה את זה כי אני
מעוניין לקחת חלק בצוותים מנצחים. בצוותים שישלטו בתעשיות שלהם. שיבנו חברה
גדולה".



בצוות המתוכנן של פריס-דקאר הוא לא לקח חלק, ודאי שלא ניצח. אבל הפן השני של
חייו דווקא מספק לו מסלול המצטייר בקלות כמקבילה של צליחת הסהרה, לפחות מבחינת
התהפוכות.



זה התחיל בימי הבועה, כאשר קרנות ההון סיכון הזרימו כספים בלי חשבון -
110 מיליארד דולר רק בשנת 2000. אחר כך הכל קרס, והברז נסגר. 2003 היתה שנת מפנה
נוספת שבה נעשתה המגמה חיובית שוב, וב-2007 נרשם סכום שיא של השקעות הון סיכון
אמריקאיות בחברות סטארט אפ בארה"ב 29.4 - מיליארד דולר, על פי חברת
פרייס-ווטרהאוס-קופר.



ועכשיו, רגע אחרי, שוב נראה כי הגלגל עשוי להתהפך. המיתון בפתח, נאסד"ק מקשה על
חברות טריות להנפיק, וערמוני, אחד הישראלים הבכירים בתעשיית קרנות ההון סיכון
האמריקאית, מתאים את עצמו לתנאי השטח.



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון אפריל של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250