האם חשיפה גבוהה למניות בגיל צעיר היא אסטרטגיה מנצחת? לא בטוח

האמונה הרווחת בקרב מומחי השקעות רבים אומרת כי לצעירים כדאי להשקיע שיעור ניכר מכספם בשוק המניות, וכי עליהם להפחית את היקף החשיפה למניות ככל שהם מתקרבים לגיל הפנסיה. זו אמונה שמתבססת על היגיון טבעי: משקיע שנמצא בשנות ה-20 לחייו מסוגל לקחת סיכונים גדולים יותר ויש לו מספיק זמן כדי להחזיר את ההפסדים שיספוג. לפי תפישה זו, משקיעים בשנות ה-60 לחייהם צריכים להגן על ההון שצברו ולכן עדיף שיימנעו מסיכונים מיותרים.



ואולם, מחקר שפורסם באחרונה עשוי להפריך את האמונה הזו. תוצאות המחקר מראות כי השיטה של הקטנת החשיפה למניות לאורך זמן על פני תקופות של 30 שנה יכולה להצליח ויכולה גם שלא להצליח. הדבר תלוי בתשובה לשאלה מה קורה בפועל באותן 30 שנה שנבדקות ומהו סדר ההופעה של תקופות טובות בשוק המניות לעומת תקופות רעות. אחת ממסקנות המחקר היא ששמירה על שיעור קבוע של מניות בתיק לאורך התקופה יכולה להצליח באותה רמת סבירות.



המחקר נערך על ידי הרולד שליף, פרופ' לכלכלה במכללת לואיס אנד קלארק, ורוברט אייזינגר, פרופ' למדעי המדינה באותו מוסד.



שני החוקרים ביצעו סימולציות ממוחשבות מורכבות בנוגע להשקעותיהם של משקיעים היפותטיים מגיל צעיר ועד גיל הפרישה. כל אחד מהמשקיעים ההיפותטיים היה בן 35 וניסה לצבור מיליון דולר עד גיל 65. כל אחד מהמשקיעים חילק באופן שונה את תיק ההשקעות שלו בין השקעה באג"ח להשקעה במניות.



הסימולציות הורצו באופן רנדומלי על תקופות של 30 שנה בין 1926 ל-2006. כלומר התקופה שבה המשקיעים ניסו לצבור הון יכלה להיות 30 השנים שאחרי 1929 - תקופה שבה השוק בקושי הצליח לנצח את האינפלציה, או 30 השנים שאחרי 1974 - תקופה שבה השקעה במניות הניבה תשואות חזקות.



באמצעות הסימולציות ניסו החוקרים לבחון את סיכויי ההצלחה של כל אסטרטגיה. אסטרטגיית ההקטנה של החשיפה למניות אומרת, למשל, שמשקיע בן 35 יקצה 78% מהתיק שלו למניות ו-22% לאג"ח ובהדרגה יקטין את החשיפה למניות כך שבגיל 65 רק 40% מהתיק יהיה מורכב ממניות.



אם משקיע כזה מוסיף לתיק ההשקעות שלו 11 אלף דולר מדי שנה, ואם שוקי המניות והאג"ח מתפקדים מדי שנה בהתאם לממוצע הרב-שנתי שלהם, אזי עד לגיל 65 יספיק משקיע כזה לצבור מיליון דולר.







הפער שבין התיאוריה למציאות



אבל תשואות שנתיות ממוצעות אינן דומות לתשואות ממשיות שמושגות בפועל. החוקרים מצאו שסיכויי ההצלחה של משקיעים כאלה להשיג יעד של מיליון דולר בגיל 65 - בהתאם לנתוני השוק האמיתיים - אינם כה גבוהים - והם מסתכמים ב-29% בלבד. יתרה מזאת, סיכוייו של משקיע כזה אפילו להתקרב להגשמת היעד גם הם נמוכים למדי. הסבירות שתיק ההשקעות של משקיע כזה יהיה שווה לפחות 750 אלף היא לפי המחקר רק 62%.



מדוע סיכויי ההצלחה כה נמוכים? בגלל התנודתיות בשוק. לסדר שבו נרשמות שנים רעות ושנים טובות יש חשיבות מכרעת.



ממצאי המחקר מפתיעים גם בנוגע לתוכנית השקעות הפוכה לחלוטין. כלומר - מה היה קורה למשקיע שבגיל 35 היה מקצה רק 40% מתיק ההשקעות שלו למניות, ומגדיל את חשיפתו ל-78% ב-30 השנים הבאות.



המחקר גילה כי סיכויי ההצלחה של אסטרטגיה זו היו למעשה גבוהים יותר. סיכוייו של המשקיע לצבור מיליון דולר במשך 30 שנה לפי תוכנית זאת היו 45% - לעומת 29% באסטרטגיה הטבעית ההפוכה. הסבירות שתיק ההשקעות של אותו משקיע יהיה שווה לפחות 750 אלף דולר היתה 70%.



למרות הממצאים, החוקרים לא ממליצים למשקיעים לפעול נגד הגישה הרווחת ולהגדיל את החשיפה למניות ככל שהם מזדקנים. במקום זאת, הם ממליצים פשוט לשמור על הקצאת השקעות קבועה, שתעניק סיכוי טוב באותה מידה, אם לא טוב יותר, להגיע ליעד בלי לצבור סיכונים נוספים.



אחד מהיתרונות הגדולים של גישת ההקצאה הקבועה, שאותו החוקרים כלל לא הביאו בחשבון, הוא שהיא חוסכת את העמלות הכרוכות בשינוי תכוף של הקצאת הנכסים. חלק מקרנות ה-Life Cycle של חברת פידליטי, למשל, גובות עמלה שנתית של עד 0.88% בשנה. כאשר העמלות האלה נגבות במשך 30 שנה, הן מצטברות לסכום גדול למדי.



לדברי פרופ' שליף, משקיעים צריכים להגדיל את חשיפתם למניות ככל שהם יכולים, בלי לחוש אי-נוחות. הוא מציע למשקיעים לערוך ממוצע בין רמות החשיפה הגבוהות המוצעות לצעירים לרמות הנמוכות המומלצות למשקיעים המתקרבים לגיל פרישה. שליף מדגיש כי הוא ועמיתו אינם ממליצים להפחית את החשיפה למניות.



הוא מציין כי המשקיע הטיפוסי צפוי לחיות עוד 20-25 שנה אחרי גיל 65. בנקודה מסוימת במהלך התקופה הזאת, הוא אומר, הפחתת החשיפה למניות היא צעד הגיוני. השאלה מתי לעשות זאת ובאיזה היקף - היא המוקד של מחקרו הנוכחי.